"אין לי הרבה חברים, אמירה שמצחיק להגיד בעולם של עוקבים ורשתות חברתיות, אבל זאת האמת”

לי בירן אוהב לשמוע מוזיקה תוך כדי תנועה, כאילו הצלילים נספגים ככה טוב יותר בגוף. באחת הפעמים שהאזין לסינגל החדש שלו, "מאושר" הוא שם אוזניות וצעד בבית. "ותוך כדי כך, חשבתי: איזה קטע, אני בן 30 ועדיין ממשיך לחפש את עצמי", הוא מספר, "ואז תיקנתי ואמרתי: אני בן 30 וממשיך לגדול".

הוא משחק בכל הזירות. יש את ליבי רן, שזכה במקום השני ב"כוכב נולד 6", סלב-על בעולם הילדים ובני נוער, שמתחזק זוגיות ברמת "פאואר קאפל" עם אליאנה תדהר, כוכבת בזכות עצמה, שמדווחת במדורי הרכילות; יש את הזמר, שהוציא את אלבומו הראשון "כיסים" לפני עשור ומאז משחרר סינגלים שחלקם, כולל "מאושר", ייכנסו לאלבום שאמור לצאת השנה; יש את שחקן הסדרות; ויש לי בירן, שמו המקורי - יזם ובעל חברת ההפקות ROWBOT שהפיקה בשיתוף NMC את "אחשלירוח", כך במקור, סידרה קומית שהגה, רצה שתי עונות ביוטיוב וזכתה בפרס הסדרה הקומית הטובה ביותר בטקס נבחרי אתר הנוער "פרוגי". חוץ מזה, המופע שלו עם תדהר, "הכבש השישה עשר", רץ כבר שנתיים על הבמות. ובין לבין, הוא משווק באינטרנט את מותג הכובעים שלו.

כאיש עסקים, ברור לו שלהוציא אלבום זה לא כלכלי יותר, אבל בכל מה שנוגע למוזיקה שהתחילה הכול, הוא לא מסתכל דרך החור שבגרוש, רק שמאז שהשקיע 250 אלף שקל באלבום הראשון ועבד כדי לכסות את החוב כמה שנים טובות, הוא יותר זהיר.

"לפני כמה שבועות סיימתי את הצילומים של הסדרה 'שעת נעילה' שתעלה בכאן 11. לקחתי שבועיים ועשיתי מוזיקה. שעה וחצי ביום אני על הגיטרה או על הפסנתר, ובצילומים לא הגעתי לזה, אז נאגרו בתוכי הרבה חומרים, גודש שהיה חייב לצאת החוצה, והגודש הוא האלבום. אני יושב שבועות וכותב, לא כמשימה אלא כנביעה, ואז אני מקשיב ואומר: מי כתב את זה?

"יש לי סטודיו בבית ואני עובד עם המפיק המוזיקלי איתמר מאירי, שמנגן איתי גיטרה כבר הרבה זמן ומשמש כקונטרה שלי. חשוב לי לעבוד עם אנשים שאני מעריך, שהם בדרך כלל אנשי מקצוע טובים ממני, ואני גאה להיות חבר שלו. אין לי הרבה חברים, אמירה שמצחיק להגיד בעולם של עוקבים ורשתות חברתיות, אבל זאת האמת".

מה פתאום לעשות סדרה ליוטיוב?

"'אחשלירוח' היא סדרה טלוויזיונית לכל דבר שהפקתי בזרוע היזמית שלי. תמיד רציתי שתהיה לי מסגרת מסודרת לדברים שאני רוצה לעשות. להפיק זה משהו שבוער בי והגיע הזמן ללכת על זה. אני משחק בסדרות כבר 11 שנים. לא למדתי משחק באופן מסודר והדבר הכי טוב במגמת האמנות בתיכון בכפר סבא היה שאמרו לי, 'תעשה מה שאתה רוצה, נתראה בערב מגמה', כי קשה לי עם מסגרות. אני אוהב לרוץ חופשי, אז בניתי לעצמי טכניקת משחק משלי.

"תמיד רציתי לכתוב סדרה, ואז נפגשתי עם קווין רובין, שהוא חבר של אחי וגייסנו את יובל סגל שאני אוהד עוד מימי ‘הפיג’מות’ ככותב ובמאי. ביחד, יצרנו את הסדרה, שמספרת על בחור שחברה שלו זורקת אותו מהבית כי הוא עצלן ומציבה לו אולטימטום שיש לו חודש להשתנות ולעשות משהו עם החיים שלו. העצלן הזה מגיע לדירה בת"א שנראית טוב מדי למחיר שמבקשים עליה ומתברר שבחוזה יש סעיף שרוח רפאים תרדוף אותו. בגלל שאין לו כוח להתאמץ הוא מסכים ומציע לרוח חברות.

"יובל ואני פיתחנו את הקו העלילתי - הוא כתב את התסריטים, שתי עונות, וביים, ואז פניתי ליועץ האסטרטגי של הפרויקט, ערן בירן, אבא שלי, יועץ עסקי לחברות גדולות במשק, שהיה פרסומאי 35 שנים, ואם ספגתי ממנו מעט ממה שיש לו, זה עולם ומלואו. הוא גאון, עזבי".

צריך למצוא מודל כלכלי לסדרה ביוטיוב, וגם אומץ ללכת דווקא למדיה הזו שאין בה שימוש כזה בישראל.

"התוכנית האסטרטגית שאבא הציע הייתה להכניס מותגים מסחריים בצורה אורגנית, כחלק מהדמות והאופי שלה".

קוראים לזה תוכן שיווקי. המציאו את זה מזמן.

"זה לא תוכן שיווקי. זה יותר מתוחכם, כמו פופאי ותרד, חשבת שזה מסחרי?".

בוודאי.

"רוב האנשים לא יודעים שזה התחיל בכלל מצורך פרסומי. אבא עשה כמה פגישות עם יורב הראל המנהל המסחרי של NMC, והם סגרו עם טרה שהבינו את הפוטנציאל, ואילנית רוט סמנכ"לית השיווק של החברה לקחה את זה תחת חסותה, ותראי, לפני שבועיים זכינו בפרס נבחרי פרוגי. אבא רצה ליצור מותגים חדשים. הדמות הראשית מתפנקת על שוקו בשם צ’וקוטרה ונועמשולשים. בדיוק עכשיו יצאה לחנויות מהדורה מיוחדת של צ’וקו של 'אחשלירוח' מסדרת רשת למדף".

תשדרו אותה גם בטלוויזיה?

"לא. חוץ מענייני רגולציה שאוסרת על פרסום סמוי, רצינו שזה יהיה נגיש לכולם. יוטיוב עזר לנו לפעול מהר. כתבתנו וצילמנו חצי שנה, בלי לישון בלילות".

זריז מאוד. בטלוויזיה היית צריך לחכות שנים עד לשידור, ובדרך הייתה יוצאת לכם הנשמה.

"כי מי שמאשר את התכנים ומחליט מתי זה יעלה זה אתה, כי אתה הגוף המשדר. שתי עונות, 12 פרקים כל אחת, כבר שודרו ונמצאות בערוץ היוטיוב של הסדרה".

את הפקת "הכבש השישה עשר" הגה ביום שישי אחד, כשהזדנגף עם אליאנה, והם תהו איך למנף את הזוגיות המתוקשרת שלהם לרווח כלכלי ולהעלות מופע עם ערך מוסף. "חשבנו על הכבש השישה עשר, חומר איכותי שמתאים לילדים וגם להורים, ופנינו ל-MNC, לפנינה אדרי ויורב, ככה בעצם התחיל הקשר איתם, והתרגשנו מההיענות שלהם. עד היום, בסוף כל הופעה, אנחנו מצטלמים עם כל הקהל, משהו כמו 800 צופים. הצילומים לוקחים יותר זמן מההופעה".

עד כמה היית מעורב בהפקה עצמה, מעבר למוזיקה?

"עשיתי הכול בשיתוף עם הצוות. פניתי אישית ליוני רכטר וליהונתן גפן ונתתי את המילה שאשמור על היצירה. עיבדתי עם אביב קורן שהוא הכי האקדמיה למוזיקה ואני לא קורא תווים. מת על כור ההיתוך הזה".

אתה מנוע הבעירה של הכול.

"אליאנה צוחקת עליי שאני קם בבוקר כמו פנתר. אני כל-כך אוהב את מה שאני עושה".

בשנים האחרונות הוא מזוהה עם ילדים ונוער - "החממה", "oboy", "פוראבר" - ומת על זה כמי שמאמין בעשיית תוכן איכותי לילדים. באגף המבוגרים הופיע ב"פצועים בראש" וב"ילדי רה"מ", ובקרוב תתווסף סדרת המתח "חיה" שכתבה דלית קהן ותעלה ב-yes, ובה הוא מגלם את השוטר החדש ביחידה לצד יפתח קליין ונעמי לבוב. לאחרונה כאמור סיים את צילומי "שעת נעילה", סדרה על מלחמת יום הכיפורים שכתב רון לשם ותשודר בתאגיד והופקה בשיתוף NMC ואנדמול, עם אביב אלוש, תום אבני ועופר חיון.
"לא לקחתי את הסיטואציות הקשות מהסדרה הביתה, אלא את השורה התחתונה, שלא מובן מאליו שאנחנו חיים וחשוב לעסוק באחדות ולא בפילוג, כי אנחנו מנצחים כשאנחנו ביחד".

איך אתה מצליח לנשום בעומס הזה?

"מגיל צעיר חונכתי לאחריות. כשאני עושה משהו, זה תמיד עד הסוף, ואם אני עושה משהו לא בסדר, אף פעם לא אשקר, גם אם אסתבך בגלל זה. מבחינתי, אני בכלל לא עובד ואני שמח בכל פעם שנותנים לי הזדמנות ליצור משהו".