היה משהו מתעתע בשיח שהחל בשבוע האחרון על החנויות שנפתחו, על היכולת לתכנן את החזרה של הילדים למערכות החינוך ושל העובדים למשרדים. מתעתע, כי אנחנו רחוקים מחזרה לשגרה, וההשלכות של המשבר על אנשים ותעסוקה עוד לא התבהרו. דווקא הכותרות שדיווחו על כך שחברת Airbnb מפטרת כ-25% מהעובדים, שאובר וליפט מפטרות כ-15%, ושהפיטורים מגיעים גם לתעשיית ההייטק המקומית - הכותרות האלה מסמנות את מה שאנחנו צפויים לראות בחודשים הקרובים.
העצירה בחסות הקורונה חשפה בארגונים את כל מה שאפשר היה לטאטא מתחת לשטיח בימים כתיקונם, ניערה את האבק מעשייה שאף אחד לא הרגיש בחסרונה, ממבנים ארגוניים שלא מתפקדים, מיכולות שאינן מותאמות לעולם החדש, עוד לפני שהיא שלחה אותנו לבחון את האסטרטגיה ואת הכיוון העסקי בעולם משתנה.
בחודשים הקרובים, כשנתחיל להבין את ההשלכות של השינויים בכיוון העסקי, בהכנסות ובתקציבים, כשנבין שאנחנו חייבים להתייעל, כשנחפש פתרונות למגבלות של ריחוק ועבודה מבוזרת, כשנסתכל יותר טוב על פתרונות טכנולוגיה ואוטומציה, אנחנו צפויים לראות את הגל השני של הפיטורים. הגל הזה יפגוש גם את מי שחשבנו שהם מוגנים, שהגדרנו בעלי "מקצוע טוב" המועסקים אצל "מעסיק טוב". אנשים שעבדו שנים ארוכות בתעשיות יציבות יחסית יגלו שהם לא חסינים.
שינוי באמצע הקריירה
זו לא באמת הפתעה. כבר שנים מדברים על שינוי מהלך הקריירה ועל כך שהדורות הצעירים מבינים שהם לא יוכלו ללכת במסלול הקריירה של הוריהם, שכלל עבודה רבת שנים במקצוע יחיד. וכבר דיברנו, אבל רק דיברנו, על כך שדור הביניים, אלה שמאחוריהם כבר 20 שנות עבודה פחות או יותר, יצטרך לעשות שינוי באמצע החיים ואין לנו מושג איך עושים את זה.
אז מה עושים אנשים כשכל מה שהם הכירו כבר לא תקף יותר? כאשר המקצוע שלהם אולי כבר לא נדרש או שהיכולות שלהם לא מעודכנות?
בעולמות העבודה אנחנו לא חוזרים לשגרה שהייתה. שום אסטרטגיית יציאה לא תחזיר באמת את הקריירות למסלול שהיו בו לפני שנגיף הקורונה האיץ את מה שהיה צפוי אי שם בעתיד. כבר ב-2015 סימן דוח מצב המדינה של מכון טאוב כי כ-40% מהמועסקים במשק ברמת סיכון גבוהה למחשוב והמליץ להפנות יותר אנשים ללמידה של מיומנויות המאה ה-21. מאז לא קרה הרבה. רוב האנשים לא באמת עוסקים בניהול קריירה, לא חושבים שיצטרכו לחשוב על קריירה שנייה, עד שמגיע אירוע שמכריח אותם לעשות זאת.
לפי הנתונים של שירות התעסוקה משלושת החודשים הראשונים של 2020, 40% מהנרשמים החדשים היו בגילאי 35-54 ועוד כ-15% מעל גיל 55. רבים מהעובדים האלה כבר נמצאים בתוך מסלול עבודה של קריירה, אלה לא המלצרים בעבודה זמנית. ההתמודדות שלהם עם שינוי קריירה כבר דורשת כלים אחרים.
אפשר לחלק את הכלים האלה לשלוש קטגוריות:
1. עשיית חשבון. אצל רובנו, עבודה היא לצורכי פרנסה, וכל שינוי - יזום או לא - שולח אותנו במורד פירמידת הצרכים של מאסלו אל הבסיס, הצורך להתפרנס. זה לא אומר בהכרח שאנחנו צריכים להרוויח בכל גיל מה שהרווחנו לפני השינוי. למעשה, רוב הגרפים של השכר מראים שאיפשהו בשנות ה-50 המאוחרות השכר מתחיל לרדת, גם כי אנחנו רוצים לעבוד פחות או להגשים חלומות. התשובה לשאלה אם זו בעיה או לא בעיה תלויה בתכנון פיננסי.
רובנו לא באמת יודעים איזו רמת הכנסה אנחנו צריכים לקיים ברמת המשפחה ואיך היא משתנה לאורך השנים. האם החסכונות מספיקים לקיים את רמת החיים (טוב, תנו לפנטז) ואז אולי נבחר לעסוק בהתנדבות בעשייה חברתית; או שאולי הם מספקים סדר גודל של חצי הכנסה ואנחנו יכולים לבחור לעבוד בחלקיות משרה? בשינויי קריירה, במיוחד בגילאים מאוחרים יותר, חשוב שנדע מה כבר יש לנו וכמה אנחנו באמת צריכים, כדי לדעת כמה עוד אנחנו צריכים לייצר בהמשך. החישוב הזה צריך להיעשות ברמת משק הבית המשפחתי ובראייה של החיים קדימה.
ההשלכות על מפוטרי הקורונה: הצורך לטפל בפגיעה כלכלית מיידית. בטווח הקצר צריך לאזן מחדש את ההכנסות וההוצאות על ידי ניתוח ההוצאות העודפות ובהכנת תוכנית צמצום ראשונית.
2. חיבור לרצונות ולחלומות: עבור רבים העבודה היא לא רק פרנסה. אנחנו מבלים בה חלק גדול מחיינו, היא מגדירה מי אנחנו, וזה משתנה על פני השנים. בשנים הראשונות של הקריירה אנחנו בונים את הזהות המקצועית שלנו במקביל לבנייה הכלכלית ולבניית משפחה. יש כאן עשור שלא משאיר זמן לחלומות. אבל מי שמגיע לשיחת שינוי הקריירה בגילאי אמצע החיים כבר מרגיש שהחלומות והרצונות ששמנו במושב האחורי חוזרים למודעות ואנחנו נזכרים בכל הדברים שתמיד רצינו לעשות ולא היה זמן. לא במקרה קריירות שניות מתאפיינות פעמים רבות בדיוק של משמעות וגמישות תעסוקתית.
ההשלכות על מפוטרי הקורונה: נקלענו לאירוע הזה והוא מלווה בחוויה של קושי ואי ודאות ברמות הכי בסיסיות של בריאות, חיים ופרנסה. זה הזמן להסתכל על הצרכים האישיים שלנו ולחפש את הנושא האחד שנוכל לייצר בו הצלחה מהירה. זה יכול להיות משהו שאנחנו אוהבים לעשות ואף פעם לא הספקנו, תחום שרצינו ללמוד ועכשיו יש זמן, סדר יום שמשאיר לנו זמן גם למשפחה, גם לחיפוש עבודה וגם לעצמנו.
3. בחירת המשך הקריירה: כאן אנחנו כמובן מעצבים מחדש את הזהות המקצועית שלנו לשנים הבאות, מזהים את המקומות הרלוונטיים ליכולות ולניסיון שלנו כדי שנדע מי זקוקים להם ואיך הם קוראים לזה. אם עשינו את הדרך לכאן דרך התכנון הפיננסי וההסתכלות על מה שאנחנו באמת רוצים לעשות עכשיו, אנחנו יכולים לעשות יותר מאשר לחפש אותו דבר במקום אחר. זה הזמן להסתכל באופן רחב גם על צורות עבודה חדשות, תפקידים שנקראים אחרת אבל מבקשים ניסיון כמו שלנו, תעשיות שלא היו פה פעם אבל מעניין אותנו להשתלב בהן.
ההשלכות על מפוטרי הקורונה: דווקא משום שנדמה שכולם מחפשים עבודה, זה זמן מצוין לעצור לרגע ולהגדיר מחדש את האופן שבו אנחנו מדברים על עצמנו מקצועית בעל פה וגם בכתב, בקורות החיים, ברשתות. מיפוי נכון של ניסיון ויכולות בשפה שהיא יותר רחבה מתיאור המקצוע שלנו והתפקידים שעשינו, יעזור לנו לזהות הזדמנויות. וגם פערים שצריך לסגור, כישורים שצריך לרכוש ותחומים שכדאי ללמוד.
לא כל הפתרונות יגיעו מבחוץ
אפשר לצפות שהאירוע הזה יאיץ את כלל הגורמים שצריכים לעזור ולאפשר לאנשים לעשות את מעברי הקריירה שיידרשו בחודשים ובשנים הקרובות. הגורמים האלה כוללים את גורמי המדיניות הציבורית ומוסדות המדינה וגם ארגוני עובדים שיצטרכו להתארגן מחדש כדי לתמוך בקריירה ארוכה יותר, עם מעברים ותנועות וצורך לייצר רשתות ביטחון סוציאלי לכל עובד באשר הוא עובד. הם כוללים גם את הארגונים שיימדדו דרך מותג מעסיק, שייבנה גם מהיכולת של העובדים לנהל את הקריירה ולהתפתח מקצועית ואישית לא רק דרך ההסתכלות של מה הארגון צריך אלא גם דרך ההסתכלות של מה העובדים צריכים כדי להישאר רלוונטיים בשוק התעסוקה. וגם את העובדים, שצריכים לקבל אחריות על ניהול הקריירה, לא להילחם בשינויים ולא לצפות שכל הפתרונות יגיעו מבחוץ.
צריך להיערך לגל הבא מתוך הבנה שאנחנו בעולם עבודה חדש, לא ישן. אנחנו מסתכלים עכשיו על שינוי מהלך הקריירה והצורך במעברי קריירה באמצע החיים, בלמידה מחודשת, בהגדרה מחודשת של הזהות המקצועית, על צורות תעסוקה ופרנסה חדשות, אפילו על שילובים וגיוון תעסוקתי. זה הזמן לשאול, מי אנחנו רוצים להיות? ואז לעשות את זה.
נירית כהן, יועצת אסטרטגית, חוקרת ומרצה בעולם העבודה העתידי, בעלת אתר בנושא
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.