"גלובס" עתר לבג"ץ נגד דחיית בקשתו לשדר את פתיחת משפט נתניהו

לקראת הדיון במשפט רה"מ שצפוי להתקיים ב-24 למאי, ביקש "גלובס" להתיר את שידור הדיון, אך נדחה ע"י בית המשפט המחוזי ללא כל נימוק והסבר ואף ללא קבלת תגובת הצדדים

אולם בג"ץ / צילום: דוברות הרשות השופטת
אולם בג"ץ / צילום: דוברות הרשות השופטת

"גלובס" הגיש עתירה דחופה לבג"ץ נגד החלטת הרכב בית המשפט המחוזי בירושלים לאסור את שידור דיון הקראת כתב האישום במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

לקראת הדיון שצפוי להתקיים ב-24 למאי, ביקש "גלובס" להתיר את שידור הדיון, אך נדחה על-ידי הרכב בית המשפט המחוזי ללא כל נימוק והסבר ואף ללא קבלת תגובת הצדדים. המחוזי קבע כי אל אולם בית המשפט לא תותר כניסת תקשורת בשל הגבלות הקורונה, אולם הדיון יצולם ויועבר בשידור חי במעגל סגור לשני אולמות סמוכים אליהם תותר כניסת כלי התקשורת. בעקבות כך הוגשה העתירה לבג"ץ.

בעתירה' שהוגשה באמצעות עורכי הדין אוריין אשכולי ויורם מושקט, נכתב כי "העותרים סבורים כי לא די במקרה זה שבו ההליך מתנהל בדלתיים פתוחות כדי להגשים את עיקרון פומביות הדיון והשקיפות הנדרשת, שכן אין אפשרות לציבור הרחב להיחשף למלאכה השיפוטית, ובוודאי במשפט מכריע כמו זה, באופן שבו עיקרון פומביות מחייב, באמצעות שידור ישיר".

לטענת "גלובס", ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות, מכיוון שהיא מתירה שידור למספר בלתי מוגבל של אנשים, רק כל עוד ימהרו ויתפסו את מקומם בתחום הפיזי של שני האולמות הסמוכים.

"בית המשפט הנכבד קמא הכיר בחשיבות פרסום תוכן הדיון ושקיפותו, וקבע כי הדיון ישודר ויוקרן בשני אולמות סמוכים. כלומר, ממילא בוצעה ההיערכות הטכנית הנדרשת לשם שידור של הדיון. בית המשפט הנכבד קמא לא קבע כי קיימת מגבלה מכל סוג לגבי הכניסה לאותם אולמות סמוכים, ובפועל, הציבור הרחב שיצליח להיכנס לאותם אולמות, יוכל לצפות בהליך המשפטי ללא כל הגבלה. רק אותו ציבור לא רחב, אשר בפועל יהיה מצומצם מאוד וימנה בודדים בני-מזל שימהרו ויתפסו מקומות ישיבה".

כפי שנכתב בעתירה, לעמדתנו לא קיים הבדל בין הציבור הרחב שייכנס לאותם שני אולמות סמוכים ובין הציבור הרחב ברחבי ישראל שלא יצליח להגיע ולהיכנס אל אותם שני אולמות סמוכים. בנסיבות אלה - בהן מבוצע בפועל שידור, והשידור מבוצע אל כמות אנשים בלתי מסוימת ומוגבלת שתיכנס אל שני אולמות סמוכים - לא קיים הבדל טכני או מהותי בשידור הדיון לכלל הציבור.

יודגש כי בית המשפט העליון כבר החליט כי יש מקום להפעלת פיילוט של סיקור אודיו ווידאו בבית המשפט העליון, והחשיבות הציבורית של ההליך הפלילי דנן אינה נופלת, בכל הכבוד, משידור הדיונים בבית המשפט העליון כבג"ץ. פתיחת משפטו של ראש הממשלה צפויה לעורר עניין חסר תקדים בישראל ומחוצה לה, ואולם בית המשפט המחוזי צר מלהכיל את מי שיבקשו לסקר את הדיו,ן ולכן בקשה זאת מגלה צורך מעשי קריטי.

בפועל, מאז החל בית המשפט העליון בשידור דיונים בעקבות בקשת "גלובס", זכו אלה להתעניינות שיא. כפי שפורסם ב"גלובס", כי להערכת לע"מ היו לא פחות ממיליון צפיות בשידור הדיון בבג"ץ בעתירות נגד ההסכם הקואליציוני.

עוד נכתב בעתירה כי על-פי פרסום בחדשות 12, היועץ המשפטי לממשלה קיים ישיבה על בקשה זו, אשר בסיומה הוחלט שלא להתנגד לשידור הדיון במקרה שראש הממשלה לא יתנגד, אולם בית המשפט דחה את הבקשה ללא שקיבל את עמדת הצדדים.

עוד צוין בעתירה כי ראש הממשלה נתניהו דרש לפני זמן לא רב כי השימוע בעניינו יתקיים באופן פומבי, וטען כי "אחרי שלוש שנים של מבול של הדלפות מגמתיות, חלקיות, הגיע הזמן שהציבור ישמע את הכול. גם את הצד שלי, בצורה שלמה ומלאה - ללא מתווכים, ללא צנזורים וללא מעוותים. אני מבקש מהיועץ המשפטי לממשלה לפתוח את השימוע לשידור חי. אני חושב שזה הדבר הדרוש, וזה מה שעשה השופט חנן מלצר ביחס לדיוני ועדת הבחירות, זה מה שעשה הנשיא ראובן ריבלין ביחס לדיונים עם המפלגות, אלה הדברים שנותנים ביטחון לציבור".

בקשתו זו של נתניהו אומנם נדחתה בזמנו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, אולם ממילא עיקרון פומביות הדיון איננו חל על הליך שימוע, שהוא הליך פנימי, בטרם הושלם סופית שלב החקירה, ואיננו דומה לכלל להליך זה, אשר עיקרון פומביות הדיון חל עליו במלוא עוזו.

"גלובס" אף ציין כי שידור הדיון עולה בקנה אחד עם סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, הקובע כי "בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק". ואכן, אין מחלוקת שפומביות הדיון היא ערך וזכות חוקתית בישראל. סעיף 70(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, מתייחס בפירוש לאפשרות לצלם דיון בבית המשפט, ואיננו שולל זאת, אלא דורש את הסכמת בית המשפט.

לטעתנו בעתירה, סעיף 70(ב) הוא חלק מסדרת הוראות המבקשות להסדיר פרסומים, אשר בכל יום שבית המשפט מתירם. כך לדוגמה, סעיף 70(א) לחוק קובע כי "לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט". חרף הוראה זו, בתי המשפט הנכבדים מתירים מדי יום ביומו החלטות, פסקי דין וכתבי בי דין של דיונים המתנהלים בדלתיים סגורות, לעתים תכופות אף ללא קבלת תגובת הצדדים, כולל במשפטים פליליים. הסעיף המותיר שיקול-דעת לבית המשפט להתיר פרסום צילום, איננו מוגבל למשפט אזרחי או מינהלי, וחל אף על משפט פלילי.

יצוין כי פעמים רבות בתי המשפט התירו גם שידור פרסומים בעלי פוטנציאל לפגיעה רבה הרבה יותר מן השידור המבוקש על-ידי המערערים, אף בניגוד לעמדת הצדדים:

כך לדוגמה, בתי המשפט הנכבדים מתירים גם פרסום תיעוד חזותי של חשודים בעבירות פליליות. חרף סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב-2002, הקובע כי "המפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה, כולו או חלקו, בלא רשות בית משפט, דינו מאסר שנה".

כך לדוגמה התיר בית המשפט הנכבד את שידור חקירותיו במשטרה של הרב הראשי לישראל לשעבר, דוד מצגר, אשר תועד ברגעיו הקשים ביותר, למרות התנגדות המאשימה ומצגר. בהחלטתו כתב בית המשפט כי בקלטות "מתקיים בהן אותו עניין ציבורי חריג המצדיק את הפרסום והגובר על יתר השיקולים". בפרסום הקלטות לא הובא כל מידע חדש אשר יכול לשפוך אור על הפרשה.

עוד לדוגמה, בית המשפט הנכבד התיר גם את שידור חקירותיו במשטרה של השר לשעבר בנימין (פואד) בן-אליעזר ז"ל, למרות שכלל לא הוגש נגדו כתב אישום, ולמרות שבמועד הפרסום הוא כבר לא היה בין החיים, ולא היה באפשרותו להתנגד לפרסום.

בנוסף, כבר לפני 3 עשורים התיר בית המשפט המחוזי הנכבד בירושלים שידור רדיופוני של הקראת פסק הדין בעניינו של השר אריה דרעי. "העותרים יטענו כי העניין הציבורי במשפטו של דרעי הוא פחות בהרבה מהעניין הציבורי במשפטו של נתניהו, וכי הפגיעה שבהקראת פסק הדין ששלח את השר דרעי למאסר, גבוהה וחריפה יותר מהפגיעה בזכויות הנאשמים בהקראת כתב האישום נגדם ותשובתם לאישום, אם תינתן באותו המועד".

לאור כל זאת נטען כי "בדיון הקרוב הקבוע ליום 24.5.20 לא יישמעו עדים ולא יוגשו ראיות, ואולם יש בשידור הדיון כדי ללמד ולשקף לציבור את מהות ההליך ואופן ניהולו של המשפט, אשר תוצאותיו ייתכן שישפיעו בצורה מהותית על הציבוריות הישראלית, באופן שיוכלו לצפות בדיון לא רק אותם בני-מזל שימהרו לתפוס את מקומם באולמות סמוכים, אלא כלל הציבור". 

*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר הגשת כתב האישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.