אבסורד הזמנים של הפרקליטות: סחבת התביעה במשפט נתניהו

היום בשעה 9:00 יתקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים דיון מקדמי נוסף במשפטו הפלילי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנאשם בתיקי האלפיים לצד נוני מוזס ובני הזוג אלוביץ'. הדיון יתקיים בנוכחות הסנגורים והתובעת עו"ד ליאת בן-ארי, ללא נוכחות הנאשמים. בן ארי תנסה לזרז את ההליך וכבר לקבוע מועד לדיוני הוכחות, בעוד הסנגורים יבקשו ארכה נוספת לצורך לימוד חומרי החקירה. מטעמו של נתניהו יטענו עוד כי טרם הוסדר סוגיית ייצוגו המשפטי של נתניהו, עקב נסיונותיו העקרים לקבל מימון מבן דודו נתן מיליקובסקי ומחברו ספנסר פרטרידג'.

בדיון הראשון שהתקיים ב-24 במאי, טענה התובעת עו"ד בן-ארי כי דרושים לכל היותר 3 חודשים כדי ללמוד מבתחילתו עד סופו את כל חומר החקירה בתיקי 1,000, 2,000 ו-4000 גם יחד. "אם היו מתחילים היום לקרוא את חומר החקירה אז הייתי אומרת שצריכים שלושה או ארבעה חודשים".

בן ארי הוסיפה כי למעשה דרוש הרבה פחות זמן, זאת כיוון שהסנגורים כבר קיבלו את רוב החומר לפני השימוע. "הסנגורים, זה לא פעם ראשונה שרואים את החומרים. אני מזכירה שב-28 בפברואר 2019 החליט היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע, כלומר אנחנו נמצאים שנה וארבעה חודשים מאז... באפריל 2019 ובמאי 2019 אספו החשודים אז את חומרי החקירה, מה שנקרא ליבת השימוע, כשזה הרבה מאוד חומר ב-1000 ו-2000, זה הרבה מאוד לעומת החומרים שנוספו לאחר הגשת כתב האישום. ב-4000 הפער הוא גדול יותר, כלומר ב-4000 נוספו הרבה יותר חומרים מאשר היו".

טענת בן ארי שאפשר ללמוד תיק בן שלושה אישומים המחזיק 300 קלסרים תוך 3 חודשים, דורשת עיון לאור התנהלות התביעה עצמה ועו"ד ליאת בן ארי עצמה.

לפני למעלה מחודש, עתרו עוה"ד מיכל רוזן וז'ק חן לבג"ץ בדרישה כי היועמ"ש יורה על פתיחה בחקירה פלילית בגין הדלפת חומרי חקירה והעברת מידע בדרך של תדרוכים מגמתיים לכלי התקשורת. עוד באותו היום קבע השופט נעם סלברג כי היועמ"ש יגיש תגובה מקדמית לעתירה עד ה-7 ביולי. יום לפני הדד-ליין פנו במשרד המשפטים וביקשו ארכה עד ה-28 ביולי לצורך "השלמת בחינת הדברים לצורך גיבוש התגובה המקדמית לעתירה". כלומר, חודש וחצי נדרשים לפרקליטות לצורך מענה מקדמי על עתירה קצרה ופשוטה המכילה 15 עמודים ברוטו.

למעשה, כפי שטענה ליאת בן ארי בעצמה בנוגע לחומרי החקירה, טענות רוזן וחן ידועות לפרקליטות היטב. כבר ב-20 במאי הם פנו בעניין ליועמ"ש. למחרת הגיב היועמ"ש לפנייתם והודיע כי סירב לפעול כבקשתם. רוזן וחן העלו את הטענות בעניין זה אף בדיון הקודם בפני ביהמ"ש המחוזי ב-24 במאי. לאחר מכן פנו בשלישית רוזן וחן ב-4 ביוני, אך לא קיבלו מענה. פניה רביעית נעשתה ב-10 ביוני. פניות אלה לא קיבלו מענה, ומשום כך הוגשה העתירה.

כאן יש לתמוה כיצד הפרקליטה בן ארי מצפה שסנגורים יסיים להקיף חומר בן 300 קלסרים בתוך פחות משלושה חודשים, אך הפרקליטות לא מסוגלת להשיב מקדמית לפנייה בת כמה עמודים בתוך חודשיים.

יצויין שעמדת היועמ"ש בנוגע לחקירה הדלפות כבר נכתבה מספר פעמים, וסנגורי נתניהו העלו דרישה לפתיחה בחקירה עוד ב-2017, כך שתמוה פרק הזמן שדרוש לפרקליטות כדי להשיב לעתירה.

את הסטנדרט הכפול של הפרקליטות בתיק הזה אפשר ללמוד מכיוון נוסף. בדיון ב-24 למאי ביקש עו"ד ז'ק חן "לדעת מפי התביעה מה סדר הפרשות שיובאו בהוכחות, הדבר הזה הוא מאוד חשוב להיערכות, יש לנו את פרשת 1000, פרשת 2000 ופרשת 4000, זו נקודה מאוד חשובה". לכאורה, בקשה פשוטה בתכלית.

אב"ד השופטת רבקה פרידמן-פלדמן ביקשה את תגובת ליאת בן ארי, שהשיבה כך: "אנחנו עשינו דיון קצר בעניין הזה, אז אני לא יכולה לתת תשובה חד משמעית אבל אם כבודכם יאמר לנו אז אנחנו נעשה כמובן חשיבה בעניין ונוכל להודיע בזמן הקרוב, אפילו בקרוב מאוד איך אנחנו מתכוונים לנהל את המשפט ואיך יהיה סדר הבאת הפרשות קודם כל בפני בית המשפט".

כלומר, בן ארי הבטיחה "תשובה בזמן הקרוב, אפילו בזמן הקרוב מאוד" איך היא תנהל את המשפט ומה יהיה סדר הבאת הפרשות. חלפו חודשיים, תשובה כלשהי לא ניתנה. כנראה חודשיים זה לא זמן קרוב מאוד ואפילו לא זמן קרוב. זו דוגמה נוספת לאבסורד הזמנים של ליאת בן ארי. הסנגורים צריכים להיות בקיאים ב-300 קלסרים בתוך פחות משלושה חודשים, אבל בן ארי לא הספיקה במשך חודשיים לענות על השאלה הכי פשוטה בעולם: איזה אישום יידון ראשון? פרשת 1000, 2000 או 4000? תחשבו כמה זמן היה יכול להיחסך אם בן ארי הייתה עונה על השאלה הזו.

דוגמה שלישית לסחבת של התביעה בתיק הזה היא סוגיית התאגידים. כזכור, היועמ"ש לא העמיד לדין את התאגידים הקשורים בתיקי האלפים. לא את "בזק", לא את "וואלה" ולא את "ידיעות אחרונות". למרות שהחקירה נפתחה כבר לפני שנים ולמרות שכתב האישום נגד נתניהו, מוזס ואלוביץ' הוגש כבר בנובמבר 2019, ההחלטה בעניין התאגידים טרם נפלה. לא רק שעדיין לא הוחלט אם להעמידם לדין, אלא שטרם הוחלט אם לזמנם לשימוע. כל החומר הראייתי כבר נפרס ונבחן לכאורה היטב על ידי התביעה שהגישה את כתב האישום, אך היא בדחיינות מעוררת תימהון טרם קיבלה את ההחלטה בעניין התאגידים. בינואר 2020 הודיע היועמ"ש, בעקבות התראה לפני עתירה, כי הוא עודנו שוקל את סוגיית העמדת התאגידים לדין. מאז חלפה חצי שנה נוספת, אולם החלטה - אין.

דוגמה רביעית לאבסורד ניתן ללמוד בהשוואה לתיקים אחרים. בפרשת "מין תמורת מינוי" הודיע פרקליט המדינה דאז שי ניצן כי החליט לזמן לשימוע את השופטת אתי כרייף ויו"ר לשכת עוה"ד לשעבר אפי נוה. ההחלטה התקבלה בתחילת דצמבר 2019, אולם השימוע עצמו יתקיים רק באמצע ספטמבר 2020. כלומר, הפרקליטות העניקה למעלה מ-9 חודשים כדי להתכונן לשימוע בתיק מאוד פשוט יחסית. בתחילת דצמבר 2019 הודיע שי ניצן כי החליט לזמן לשימוע את מיקי גנור בפרשת הצוללות. השימוע ייערך באמצע אוקטובר 2020. כלומר, הפרקליטות העניקה למעלה מ-10 חודשים כדי להתכונן לשימוע.

אין ספק שפעמים רבות סנגורים מנסים לקנות זמן ולמשוך זמן, וטוב שהפרקליטות מונעת מהם לעכב לחינם את ההליך הפלילי. אולם בתיק של ראש הממשלה, נראה שדווקא הפרקליטות מנסה לזרז בצורה לא הגונה את ההליך, זאת על חשבון הזכות לניהול הליך הוגן של הסנגורים. כפי שהראיתי לעיל, בכל מה שקשור לסחבת ועיכובים מיותרים - הפרקליטות יוצאת לשמש עם חמאה מהותית על הראש.

הכותב הוא כתב משפט של "גלובס"