המגפה כמעט פירקה את האיחוד האירופי, אבל כעת היא גורמת לו להיראות כמו ”מדינה“

בתחילת משבר הקורונה היה נראה שהאיחוד מתפרק כשמדינות היבשת סגרו גבולות ודאגו בעיקר לאזרחיהן • אבל הנה המהפך: השבוע החליטו מדינות אירופה לגייס חוב בסך 750 מיליארד אירו שהן יהיו ערבות לו ביחד

קאנצלרית גרמניה, מרקל ונשיא צרפת, מקרון, השבוע בכינוס המנהיגים האירופים / צילום: John Thys, Associated Press
קאנצלרית גרמניה, מרקל ונשיא צרפת, מקרון, השבוע בכינוס המנהיגים האירופים / צילום: John Thys, Associated Press

יש כמה מאפיינים המגדירים "מדינה". מבחינה כלכלית, אחד החשובים שבהם הוא השליטה על משאביה, שמתבטאת בין השאר ביכולת המודרנית לגייס חוב. ממשלות ומדינות ברחבי העולם מגייסות הון ומנפיקות איגרות חוב וערבות להן כחלק מהריבונות שלהן. מה שהוסכם בבריסל בתחילת השבוע, אחרי 90 שעות משא ומתן של 27 מנהיגים שהתפרשו על ארבעה ימי דיונים, הוא שבפעם הראשונה בהיסטוריה של הארגון  המדינות החברות בו יגייסו באופן משותף חוב בקנה מידה נרחב.

עד כה הייתה כל מדינה לעצמה. איטליה שילמה הרבה מאוד כדי ללוות עוד ועוד כסף. יוון עמדה בפני חדלות פירעון ונאלצה להתחנן לעזרה בינלאומית. לגרמניה השווקים דווקא שילמו תמורת הזכות להלוות לה כסף. אבל החל מהשבוע, הגוף העל-לאומי שנקרא "האיחוד האירופי" עשה צעד נוסף לעבר אינטגרציה עמוקה יותר, כשהסמיך את הנציבות האירופית לגייס כ-750 מיליארד אירו ל"קרן שיקום" ליבשת מנזקי הקורונה, שתמומן בערבות משותפת.

מציאות חדשה ביבשת

כל 27 המדינות החברות באיחוד האירופי יעמדו מאחורי החוב החדש שיגויס, ויישלמו בין השאר את הריבית שהוא נושא. יתרה מכך, 390 מיליארד אירו מתוך סכום זה יחולקו כמענקים, כסף מהשמיים, למדינות שנפגעו קשות מהתפרצות המגפה. יתר הסכום, כ-360 מיליארד אירו, יחולק כהלוואות בתנאים טובים, גם הוא בעיקר למדינות שנפגעו.

זה אינו סתם צעד. הערבות ההדדית והסולידריות המתבקשות מכך שתושבים יהיו אחראים יחד לתשלום חובות משותפים יוצרת מציאות חדשה ביבשת. באופן קונקרטי: תושבי גרמניה והולנד העשירות-יחסית, למשל, מוכנים לא רק להעביר כסף לשיקום הכלכלה האיטלקית מכיסיהם, אלא גם להתחייב לשלם את הריבית על החוב המשותף שלהן, אולי למשך דורות. העמקת האיחוד האירופי נעה כעת קדימה על פני ציר הזמן.

נכון שמדובר בסכום מוגדר, ביוזמה חד-פעמית להקמת "קרן שיקום" מקורונה, שמתמקדת במשבר הכלכלי שנגרם כתוצאה מהמגפה ומהצעדים לבלום את התפשטותה. אבל לא סתם קרא לה נציב הכלכלה של האיחוד "הצעד המשמעותי ביותר באיחוד מאז אימוץ האירו". מבחינת חוב, המציאות החדשה היא ש"כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם". "האיחוד האירופאי הוא כעת מדינה", הכריז טור דעה השבוע ב"לה מונד" הצרפתי.

במבט לאחור, זה לא היה יכול לקרות לולא שני הזעזועים המשמעותיים ביותר שטילטלו את האיחוד בשנה האחרונה - ה"ברקזיט" מצד אחד ומשבר מגפת הקורונה מצד שני.

בריטניה כבר לא מפריעה

ההחלטה של בריטניה לעזוב את האיחוד האירופי במשאל עם ביוני 2016, והעובדה כי אכן עשתה זאת בתחילת השנה, "סידרה מחדש" את האינטרסים בתוך האיחוד האירופי והסירה את המקלות שהממלכה המאוחדת תקעה באופן קבוע בגלגלי האיחוד.

היו מי שצפו שאחרי פרישת בריטניה שהאיחוד יהיה חופשי יותר, ללא האיום הקבוע בווטו שמוענק לכל מדינה החברה באיחוד על החלטות משותפות של הארגון. התחזית הזו התממשה. קשה לדמיין את בריטניה מסכימה לאיגוד חוב עם שותפותיה-יריבותיה מעבר לתעלה.

אבל זה לא היה תהליך קל. חמש מדינות אירופיות עשירות-יחסית התייצבו בעיקשות נגד היקף היוזמה החדשה, ודרשו לצמצם כמה שניתן את שיעור המענקים מתוך 750 מיליארד האירו שיגויסו. הולנד, אוסטריה, שבדיה, דנמרק ופינלנד, הצליחו במהלך ימי הפסגה להוריד את הסכום מ-500 מיליארד ל-390 מיליארד.

העימות בין המדינות גרם להרבה "דם רע" בין מנהיגי האיחוד, ובשלב מסוים התרתח הנשיא הצרפתי עמנואל מקרון והאשים את הולנד ישירות - "הפכתם להיות בריטניה החדשה". בסופו של דבר, הסכסוכים יושבו, אבל יש מי שכבר מכוונים לשנות את מנגנון קבלת ההחלטות באיחוד האירופי לעבר רוב מיוחס ולא להעניק לכל מדינה זכות וטו. "המנגנון הקיים משתק את קבלת ההחלטות באיחוד", אמר בכיר בפרלמנט האירופי.

פיצוי על חוסר הסולידריות של ימי המגיפה

מבחינת משבר הקורונה, "קרן השיקום" שהוקמה היא בבחינת פיצוי כספי על חוסר-הסולידריות המופגן, האכזרי אפילו, שאפף את האיחוד האירופי עם הימים הראשונים והמבהילים של התפרצות הקורונה באיטליה ובספרד. אז, כל מדינה סגרה את גבולותיה, קריאות לעזרה לא נענו, כל ממשלה חישבה כמה מיטות טיפול נמרץ יש לה - והגיעה למסקנה כי אינה לוקחת סיכון להציע אותן למדינות אחרות.

איטליה וספרד, שתיים מהמדינות שתושביהן הרגישו גם לפני המשבר יותר כקורבנות של האיחוד האירופי מאשר כמי שנהנים מפירותיו, היו מאוחדות בדרישתן לבריסל אחרי שההתפרצות דוכאה "לפתוח את הארנק", ולהעמיד מיליארדים מאחורי הדיבורים הריקים על סולידריות. למעשה, הדרישה היתה ממדינות צפון אירופה לממן את שיקום מדינות דרום-אירופה. רציתם איחוד? הם אמרו, תוכיחו כמה הוא שווה לכם. "עתיד האיחוד תלוי בזה", הבהיר ראש ממשלת ספרד פרדו סנצ'ז.

מרקל שינתה את עמדתה

שני הזעזועים הללו, ביחד עם הדרישה האיטלקית-ספרדית, התלכדו כדי לשנות את עמדתה המוצקה של גרמניה עד לאחרונה נגד חוב משותף. אפילו אחרי ה"ברקזיט", קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל וממשלתה היו איתנים בדעתם נגד יוזמות דומות, וברלין שאפה להתקדם לאט-לאט עם העמקת האיחוד הכלכלי.

הצעתו הפומבית של נשיא צרפת מקרון ללכת בכיוון זה היתה תלויה באוויר במשך שנים, ללא תגובה גרמנית. אפילו במרץ הבהירה מרקל כי אינה מתכוונת לדון ב"אג"ח קורונה" אלא רק במענקים שיינתנו למדינות שנפגעו. "זה לא יהיה על שולחן הדיונים" אמרה.

אבל בחודשים האחרונים עמדתה השתנתה, וזו הסיבה העיקרית להסכמה שהושגה בבריסל השבוע. לפי הדלפות ממשרד הקאנצלרית, מרקל הבינה כי האיחוד עומד בפני פירוק אם קרן הקורונה לא תוקם, אם לא תמומן על ידי חוב משותף, ואם היקף המענקים למדינות דרום אירופה יהיה קטן.

לפסגה בבריסל, הראשונה שבה התכנסו המנהיגים באופן אישי ולא וירטואלי, היא הגיעה מתואמת עם מקרון. גרמניה הסכימה - בצעד קטן וראשוני עדיין - ללכת לכיוון איחוד כלכלי.

בעבור איטליה וספרד ההסכמה השבוע היא חבל הצלה, לא פחות. לא רק ששתי הכלכלות נפגעו בצורה קשה מהקורונה, אלא שהן נכנסו אליה במצב עגום.

העיתונים באיטליה חגגו את תוצאות הפסגה כהישג לאומי, וראש הממשלה ג'וזפה קונטה הפך לגיבור. העיתונים חישבו כי איטליה תקבל כ-209 מיליארד אירו מהקרן (מחציתם במענקים) וכבר החלו למנות את הפרויקטים שהזרמת הכסף תאפשר. ספרד תקבל לפי ההערכות כ-140 מיליארד אירו (73 מיליארד מהם במענקים).

ראש ממשלת ספרד, פדרו סנצ'ז כינה את תוצאות הפסגה "אחד הדפים הנפלאים ביותר שנכתבו בהיסטוריה של האיחוד האירופי". הדיבורים על פרישה אפשרית של המדינות הושתקו נכון לעכשיו, מאות מיליארדי אירו מעגנים אותן אל תוך האיחוד.

בנוסף, לאיחוד יש החל מהשבוע עוד כלי אחד, חדש מהניילונים, כדי להבטיח שהחברות בו יעמדו בהתחייבויותיהן. התקדים נוצר. לא פלא שהתשואה על אג"ח איטלקי כבר צנחה.

הגרמנים משלמים - ונהנים

כמובן שמאחורי החגיגות שלהם ניצבת הנכונות של מדינות צפון אירופה לשלם את החשבון. גרמניה במיוחד, הכלכלה הגדולה ביבשת, צפויה גם להגדיל את היקף הכספים שהיא מעבירה לאיחוד (בעשרה מיליארד אירו מדי שנה), וגם לשאת באחריות לקרוב לרבע מהכסף שיגויס לקרן השיקום.

לכאורה, גרמניה "מפסידה" כל שנה מיליארדי אירו על האיחוד האירופי. למעשה, השגשוג הכלכלי הגרמני הוא תוצאה שלו. "גרמניה היא המנצחת הגדולה של הפסגה הזו", כתב נשיא מכון המחקר הגרמני לכלכלה (DIW), "המודל הכלכלי הגרמני עובד רק עם איחוד אירופי חזק". כל עוד תושבי גרמניה יחשבו באופן דומה, ולפי שיעור התמיכה במרקל נדמה כי זהו המצב, העמקתו של האיחוד האירופי תוכל להתקדם. 

צרו איתנו קשר *5988