אז כמה מובטלים באמת יש בישראל ולמי כדאי להאמין?

הקורונה הולידה גל אבטלה חסר תקדים וחשפה בעוצמה את הערפל סביב נתוני שוק העבודה בישראל • איך ייתכן ששלושה גופים רשמיים - הביטוח הלאומי, שירות התעסוקה והלמ"ס - מספקים נתונים כה שונים • המשרוקית של "גלובס"

שלושה גופים - שלושה נתונים שונים / צילום: shutterstock, שאטרסטוק
שלושה גופים - שלושה נתונים שונים / צילום: shutterstock, שאטרסטוק

משבר הקורונה כפה על כולנו לחלטר כאפידמיולוגים ואחר כך ככלכלנים. עכשיו הוא מאלץ אותנו לגבש עמדה בשאלות סטטיסטיות. בכל יומיים מתפרסמת כותרת אחרת על שיעור האבטלה - פעם המספרים אופטימיים, פעם הם פסימיים, ולכאורה אין קשר ביניהם. האם איש לא מסוגל לספק עובדות פשוטות על הנתון הכלכלי הכי דחוף בעת הזאת?

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) הפתיעה בשבוע שעבר במספר שקסם לשר האוצר ישראל כ"ץ: 5.2% אבטלה בלבד, לפי סקר כוח האדם שהוקדש לשבועיים הראשונים של יוני. זה היה מספר נמוך פי כמה מהנתונים שהציגו הביטוח הלאומי ושירות התעסוקה, שהגיעו ליותר מ-20%. "אז מי צדק ביחס לירידה באבטלה?", כ"ץ צהל בטוויטר, "אני עם מענק התעסוקה, התחזיות ונתוני הגוגל, או שרות התעסוקה והביטוח הלאומי? אני צדקתי והם טעו".

הצהלה של כ"ץ עלולה להבהיל ישראלים שמצבם התעסוקתי פחות בטוח. העובדות על רמת האבטלה משפיעות על תוכניות הסיוע ששר האוצר וממשלתו מכינים למיליוני הנפגעים ממשבר הקורונה. כמו שנראה בהמשך, ההטבות שיעניק חוק הקורונה החדש תלויות במישרין ברמת האבטלה. איך ייתכן ששלושה גופים רשמיים מספקים נתונים כה שונים?

הדרך לצאת מהבלבול מתחילה בהבנה ששאלות שונות מובילות לתשובות שונות. ה"מובטל" של ביטוח לאומי הוא לא "דורש התעסוקה" של שירות התעסוקה, ושניהם שונים מה"בלתי-מועסק" של הלמ"ס. בין שלושת המדדים יש פערים גם בימי שגרה, אבל הטלטלה הפתאומית שעברה על המשק בחודשים החולפים גרמה להם להשתולל.

ישראל כ"ץ / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת
 ישראל כ"ץ / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

עיוות 1: שיטות שונות - שלושה גופים רשמיים, שלוש שיטות מדידה

כלי התקשורת נוהגים לדווח על מצב התעסוקה באמצעות נתונים משלושה מוסדות. לכאורה, כולם עונים על שאלה דומה - כמה ישראלים רוצים לעבוד אבל מתבטלים בבית? אבל הדמיון הזה שטחי בלבד. ההגדרות שונות, שיטות הבדיקה אחרות, וכך גם התגובות למצב החירום.

■ הבלתי מועסקים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הספירה המקובלת ביותר של מובטלים, שממנה נגזר "אחוז האבטלה" הרשמי, מבוססת בכלל על סקר. בלמ"ס מתקשרים למדגם של עשרות אלפי משיבות ומשיבים ומבררים, באמצעות שאלון, מה מצב התעסוקה שלהם. את התוצאות הם מסווגים לפי קריטריונים של ארגון העבודה העולמי שמשמשים לשכות במדינות אחרות.

"מועסק", לפי הגדרות למ"ס, הוא אדם בגיל 15 ומעלה שנוהג לעבוד בשכר לפחות שעה בשבוע. "בלתי מועסק" הוא מי שלא עבד, אבל טרח לחפש עבודה באופן פעיל - בלשכה, בלוחות באינטרנט, דרך חברים, זה לא משנה. שתי הקבוצות האלה יחד הן "כוח העבודה", ומסתכמות בישראל בקצת יותר מארבעה מיליון איש. מתנדבים, אנשים שמתקיימים מקצבאות, פנסיונרים, תלמידים, וסתם אנשים שוויתרו על הניסיון להתפרנס - כל אלה לא בכוח העבודה, ולכן לא נספרים כ"בלתי מועסקים".

אחוז האבטלה הוא החלק היחסי של הבלתי מועסקים בכוח העבודה. לפני הקורונה הם היו כ-133 אלף מתוך כארבעה מיליון - קצת יותר מ-3%. מה שמוזר הוא שהשיעור הזה (ר’ גרף מצורף) נשאר יציב יחסית גם בשיא המשבר, כשיותר ממיליון ישראלים הפסיקו לעבוד.

פתרון התעלומה הזאת טמון בכך שלמ"ס מגדירים "נעדרים זמנית" כאילו הם עובדים. נניח שאתם עונים לסקר הטלפוני של הלשכה, ומספרים לסוקר שלא עבדתם השבוע אפילו שעה אחת. כאן תבוא שאלת המשך: האם יש לכם עבודה שנעדרתם ממנה בשבוע שעבר? אם תענו שכן, תיחשבו למועסקים שנעדרים זמנית. בימים כתיקונם יש בזה היגיון: בכל שבוע מאות אלפי ישראלים עם ג’וב מסודר נמצאים בנופש או בחופשת מחלה, ולא נרצה לומר שהם מובטלים. אבל בימי הקורונה, כל מי שהוצאו לחופשה ללא תשלום (חל"ת) נכנסו למשבצת הזאת.

ואכן, לצד 211 אלף הבלתי מועסקים שדווח עליהם ביוני, בדוח שכ"ץ ציטט, עוד 331 אלף עובדים נעדרו זמנית. שני שלישים מהם מסיבות שקשורות לקורונה (הסקרנים בלמ"ס דאגו לשאול). וזה עוד כלום לעומת ימי השיא: אם נצייר גרף של מספר הבלתי מועסקים שכולל בתוכו גם את הנופשים והמחול"תים, נראה שהוא נע לפני הקורונה סביב 400-300 אלף נפש, עם קפיצות בחגים ובחופשת הקיץ, אבל זינק בשיא המגפה למיליון ו-660 אלף איש - יותר מכל שאר המדדים שבדקנו. מספר הבלתי מועסקים הרשמי מחמיץ את הסיפור.

הסוגיה הזאת הובאה בחשבון בניסוח חוק הקורונה שהממשלה מקדמת כעת, ולפיו המדינה תמשיך להעניק רשת ביטחון למובטלי הקורונה עד שרמת האבטלה תרד מתחת לסף מסוים. התוכנית קובעת שהתשלום האישי למובטלים ולשכירים בחל"ת יפחת ברבע כששיעור האבטלה יירד מתחת ל-10%; ושרשת הביטחון תופסק לחלוטין כששיעור האבטלה יירד מתחת ל-7.5%. אבל המנגנון לא יתבסס על שיעור האבטלה הרשמי, שמעולם לא הגיע לשני המספרים האלה. הוא יישען על מדד חלופי שכולל את היוצאים לחל"ת, מדד שהגיע בסוף מאי ל-21% וירד באמצע יוני ל-10.7%.

■ דורשי עבודה: שירות התעסוקה. אדם שמחפש עבודה הולך בדרך כלל ללשכת התעסוקה. לפעמים הוא באמת זקוק לסיוע, אבל ברוב המקרים הרישום בלשכה הוא רק תנאי לקבלת קצבה כמו דמי אבטלה או הבטחת הכנסה. אם נמנה את כל הפונים האלה, נקבל את מספר "דורשי העבודה".

"שירות התעסוקה מדווח על סך דורשי העבודה הפעילים שדיווחו על יציאה לחל"ת, פיטורין או התפטרות", הסביר לנו דובר השירות. "את שירות התעסוקה מעניין כל אדם שדיווח על כך, בין שהוא זכאי לקצבה ובין שלא". בימים שקדמו למשבר, מספר דורשי העבודה האלה נע בין 160 ל-170 אלף - מספר כמעט דומה למספר הבלתי מועסקים בסקרי הלמ"ס. אם בלבלתם בין שני המדדים, לא נגרם נזק גדול. אבל עם פרוץ הקורונה נפתח פער עצום ביניהם.

באפריל, למשל, מספר דורשי העבודה הסתכם ב-1.15 מיליון איש. הקבוצה הזאת הייתה אז גדולה בהרבה ממספר הבלתי מועסקים הרשמי, אבל קטנה בהרבה מאותו מספר בצירוף יוצאים לחל"ת. לעובדה השנייה יכול להיות הסבר פשוט מאוד: סקר הלמ"ס דוגם גם עצמאים. אלא שעצמאים לא נוטים לפנות לשירות התעסוקה, כי חוץ מקבוצה קטנה של בעלי מקצועות מיוחדים, הם לא זכאים לדמי אבטלה.

אף שהממשלה אישרה מענקים לעצמאים, הם לא ניתנו כקצבאות של ביטוח לאומי. ממילא, עצמאים שנאלצו להפסיק לעבוד בגל הראשון של הקורונה לא מצאו טעם לפנות ללשכת תעסוקה, אבל בלמ"ס ספרו אותם.

■ מקבלי דמי אבטלה: ביטוח הלאומי. כמו שירות התעסוקה, המוסד לביטוח לאומי נותן שירות למחפשי עבודה, והשירות הזה הוא דמי אבטלה. "מספר המובטלים" שהביטוח הלאומי מדווח עליו הוא מספר האנשים שמקבלים דמי אבטלה.

המספר הזה תמיד נמוך בהרבה ממספר דורשי העבודה. כל מי שמקבל דמי אבטלה הוא גם דורש עבודה, כי כדי לקבל דמי אבטלה צריך קודם לעבור בלשכת התעסוקה; אבל לא כל דורש עבודה מקבל דמי אבטלה. יש דורשי עבודה שלא עומדים בקריטריונים לדמי אבטלה, למשל כי הם לא צברו מספיק חודשי עבודה לפני שנעשו שוב מובטלים, או כי הם מיצו את התקופה לקבלת דמי אבטלה. יש דורשי עבודה שמבקשים קצבה אחרת.

מספר מקבלי הקצבאות זינק כשהממשלה התחילה לסגור את המשק, בעיקר משום שהיוצאים לחל"ת יכלו לתבוע דמי אבטלה. בשיא המשבר הוא הגיע ל-900 אלף, ובחודש יוני עדיין חולקו 521 אלף קצבאות.

אף שמספר המובטלים של הביטוח הלאומי ירד כשהמשק התחיל להיפתח, הוא לא ירד מהר כמו מספר הבלתי מועסקים בסקר הלמ"ס, שרשם צניחה חופשית. התקשורת שמה לב לסתירה הזאת. אחד ההסברים שניתנו לה מבוסס על פערים בדיווח: בלמ"ס שואלים לשלום הנדגמים שלהם מדי שבוע. בשירות התעסוקה, שמעביר מידע לביטוח לאומי, מחכים שמקבלי הקצבאות יודיעו מיוזמתם שהם מצאו עבודה. אם אדם שחזר לעבוד מדווח באיחור, הוא עלול לקבל דמי אבטלה שלא מגיעים לו, ואחר כך להחזיר את הכסף בריבית. ובכל זאת מספר לא ידוע לא מזדרז לעדכן את הלשכה, והתוצאה היא יותר קצבאות.

תגדיר מובטל
 תגדיר מובטל

עיוות 2: ימי קורונה - משבר הנגיף הרחיב את הפער בין המדדים

משבר הקורונה יצר מצבים נוספים של בטלה מעבודה שהקטגוריות הוותיקות התקשו להתמודד איתם, והחמירו את העיוותים במדדים. נסתכל שוב בנתון הנמוך שפרסמה למ"ס לפני שבועיים. מלבד 424 אלף הבלתי מועסקים - באופן קבוע או מסיבות זמניות שקשורות בקורונה - הדוח מציין בנפרד עוד 83,100 ישראלים שכנראה הפסיקו לעבוד בגלל המגפה. אלה אנשים שאיבדו את עבודתם בין מרץ ליוני, אבל במקום שיצטרפו לקבוצה הקודמת - בלמ"ס גרעו אותם מכוח העבודה.

מה פתאום? נחשוב על אישה שמתפרנסת מהקמת במות למופעים. היא מספרת לסוקר של הלמ"ס שלא עבדה בשבוע האחרון. הסוקר עובר לשאלה הבאה, "האם חיפשת עבודה באופן פעיל". היא עונה שלא - כי תקנות החירום מונעות ממנה כרגע לעבוד במקצוע. לפי ההגדרות הרשמיות של למ"ס, אם לא עבדת ולא חיפשת עבודה - את לא חלק מכוח העבודה. מצד שני, חלק מהאנשים שנתנו תשובות כאלה עדיין זכאים לדמי אבטלה ולכן נרשמו בלשכות התעסוקה. הם ישפיעו על המספרים. בלמ"ס היו ערים לכשל הזה, ובדיווחים לעיתונות הקפידו לציין את מספר העובדים שנפלטו מכוח העבודה בחודשי המגפה.

עיוות 3: לוח זמנים - השוואת נתונים מתאריכים שונים

חלק מהסתירה בין מדדי האבטלה היא מדומה, ונעוצה בתזמון הפרסומים. כמה עיתונאים, כולל כאן אצלנו, הצביעו לפני מספר שבועות על פער לא-מוסבר שנשאר בין 960 אלף דורשי העבודה בשירות התעסוקה, מצד אחד, ובין 507 אלף איש הבלתי מועסקים של הלמ"ס - גם אחרי שהוספנו אליהם את הנעדרים הזמניים ונפלטי כוח העבודה. לאן נעלמו יותר מ-450 אלף מובטלים? כבר ראינו שהמספר של שירות התעסוקה עלול להיות מנופח בגלל איחור בדיווח של עובדים שחזרו לעבוד. אבל זה לא כל הסיפור.

שימו לב ללוח הזמנים המדויק. הנתונים העדכניים ביותר של שירות התעסוקה באותה נקודת זמן שבה נעשתה הבדיקה מדברים על סוף חודש מאי. אבל נתוני הלמ"ס מבוססים על בדיקה מאוחרת יותר, בדוח שהוקדש לשבועיים הראשונים של יוני. במילים אחרות, לא זו בלבד שההשוואה היא בין נתונים שארגונים שונים יצרו בשיטות שונות - היא מערבבת שתי נקודות זמן. בימים כתיקונם, הפרש של שבועיים לא היה משפיע הרבה על רמת האבטלה. אבל אנחנו שרויים בתקופה משוגעת שבה תנודות חדות מתרחשות בזמן קצר.
הנתונים מתיישבים טוב יותר אם משווים בין תקופות קרובות, בעיקר בשלהי המשבר.

במאי האומדנים משלושת הגופים היו די דומים: 960 אלף דורשי עבודה בשירות התעסוקה; 831 מקבלי דמי אבטלה בביטוח הלאומי; 854 אלף בלתי מועסקים + נעדרים זמנית בלמ"ס.

גם ביוני אנחנו מוצאים התאמה יפה בין מספר מקבלי דמי האבטלה ובין תוצאות הסקר של למ"ס: המוסד לביטוח לאומי חילק בסך הכול 521 אלף קצבאות אבטלה, לא הרבה יותר מ-507 אלף מובטלי הקורונה למיניהם שספרה למ"ס. נתוני למ"ס ליולי עדיין אין, אבל הדיווחים הטריים משירות התעסוקה מראים שהמספרים חוזרים לטפס. 

צרו איתנו קשר *5988