כך בחסות הקורונה הפך המוזיאון הקטן והוותיק בכפר תבור את פניו

בפברואר השנה, כבכל שנה, נחגג בגליל העליון "פסטיבל השקד" לרגל פריחת עצי השקד. לאורך כל החודש פקדו אלפים את האירועים הרבים שנערכו במהלך הפסטיבל. בלב החגיגות עמד גם מוזיאון משפחתי קטן בכפר תבור - "מוזיאון המרציפן והשוקולד", בבעלות תמיר פלד והוריו, שאירחו את אלפי המבקרים במטעי השקד, ערכו סדנאות יצירה במרציפן למשפחות, הציגו פסלי מרציפן ושוקולד ולימדו את הקהל הרחב על השקד ומוצריו - כשהכול מטובל בסיפורים מההיסטוריה וההווה של אזור הגליל העליון.

חודש אחרי, עם בוא הקורונה, המציאות התהפכה על המוזיאון הקטן. תמיר פלד, שהקים את העסק עם הוריו בשנת 98', רגע אחרי שהשתחרר מצנחנים, מספר: "השנה התחילה מאוד יפה ובפברואר במהלך הפסטיבל היו פה אלפי אנשים באירועים ויצאתי איתם לראות את פריחת השקד, את החקלאות והטבע. זה מרגש אותי כל שנה מחדש.

"ואז, במרץ, מהמקום הגבוה הזה, צנחנו למטה. אנשים הפסיקו לבוא. יש לנו חנות לממכר מוצרי שקד ושוקולד ואת המוזיאון שאנחנו מעבירים בו סדנאות יצירה, סרטונים ותערוכות - ולא הגיעו כלל אורחים, כי פחדו. בסופי שבוע לא הייתה נפש חיה וגם קבוצות ואוטובוסים של ועדים, בתי ספר וגמלאים שהיו באים לאורך כל השבוע הפסיקו להגיע, וכל הקבוצות קדימה שנקבעו לאפריל, מאי ויוני בוטלו. עוד לפני הסגר המקום היה ריק לחלוטין".

ובינתיים ההוצאות המשיכו לרדת. "שקים של שוטף פלוס המשיכו להיפרע, השכירות המשיכה לרדת למרות שהתחשבו בנו, מסים, מע"מ וכל ההוצאות המשיכו לרדת כל חודש כשההכנסה צנחה לאפס כמעט. במרץ עוד לא קלטנו בכלל מה קורה. היו לנו כבר תקופות קשות, שקרו דברים בצפון, למשל מלחמת לבנון, אבל זה תמיד היה לתקופה קצרה ומתגברים. אז האמנו גם פה שיעבור מהר, אבל באפריל כבר התחלנו לקלוט מה קורה", מספר פלד.

באפריל, החודש שאמור היה להיות החזק ביותר בשנה, במהלך חופשת הפסח, המוזיאון היה שומם. פלד: "באפריל מחזור הקופות במקום ירד ב-95% לעומת שנה קודמת. היה את 'ליל הסגר' וההיסטריה במדינה וזה שאף אחד לא הבין מה קורה, ואז חלף עוד חודש והבנו כבר שאי אפשר לבנות על הקיץ והחגים הבאים וצריכים לחשוב מה לעשות".

המחשבות הביאו את פלד ומשפחתו להמציא את עצמם מחדש, ולעבור מתחום האומנות והיצירה לתחום "קמעונאות הבוטיק". "באזור הגליל העליון מייצרים הכול, מירקות ופירות ועד שמן וטחינה, והרבה חקלאים נתקעו עם תוצרת בעקבות הקורונה, אז החלטתי לפנות לתושבים בסביבה ולהציע להם תוצרת מקומית במחירים הגונים. חברנו לחקלאים מהאזור שגם נתקעו עם סחורות, תמרים ושמן ותוצרת אחרת באיכות מעולה, והתחלנו למכור לתושבים באזור. הבנו שהחיים ממשיכים, אנשים ממשיכים לצרוך ולמכור, ואתה צריך לבדוק איך אתה משתלב במקום הזה".

כך, הפך המוזיאון הקטן והוותיק בכפר תבור את פניו: אולם הקרנת הסרטונים הפך לאזור קירור לסחורות, התצוגות הצטמצמו לחדרים קטנים יותר והוסבו למקומות אחסון לסחורה - ובשיא משבר הקורונה נפתח עסק חדש, "בית השקד", מרכז אזורי לתוצרת חקלאית גלילית.

פלד: "זה תפס מיד. התושבים באזור ובצפון בכלל היו צמאים למשהו כזה. גילינו שאנשים רוצים לתת את חלקם ולהרגיש שהם תורמים למען מטרות גדולות יותר ולזולת, אבל הם צריכים שינגישו להם את זה. הם התחברו לאידיאולוגיה שאנחנו לא מכניסים בכלל תוצרת חוץ, וגם חרטנו על דגלנו שזה במחירים שווים לכל נפש, כי אני איש עסקים אבל אני מאמין שלא צריך לעשות רווח בכל מחיר".

העסק החדש סייע גם לחקלאים באזור, גם למשפחת פלד וגם לתושבים. פלד: "המטרה שלנו היא לתעל את הבעיות שהקורונה הביאה למטרה חברתית, כלכלית ואקולוגית, ולעבוד עם החקלאים הישראלים שנמצאים סביבנו במטרה להוזיל משמעותית עלויות גם עבור תושבי האזור. וזה הציל אותנו. לא יכולתי לשבת בחיבוק ידיים ולראות מקום סגור ועצוב, מקום שפעם היה מלא במשפחות ובחיוכים - פתאום היה ריק. אני מאמין בעשייה, בידיים שלנו. ולשמחתי ההיענות הייתה מיידית, גם מהיישוב וגם הסביבה, וביולי כבר מצאנו את עצמנו חוזרים למסלול".

חוץ מ"הסיוע העצמי", קיבלתם גם סיוע מהמדינה?

פלד: "קיבלנו מענק צנוע בפעימה השלישית בלבד, כי רק אז זה התחיל להיות רלוונטי לנו. בכל המענקים האחרים נפלנו בין כל מיני כסאות. אתה צריך להיות משהו מיוחד כדי לפגוע לכל התנאים של המדינה במענקים. אני חושב שזה טוב שמוחים וטוב שעצמאים דורשים את מה שמגיע להם מהמדינה, אבל זה טוב גם להשקיע אנרגיה בלעזור לעצמך".

כיום פועל בלב כפר תבור גם המוזיאון הוותיק, במתכונת מצומצמת בהתאם לכללי התו הסגול, וגם העסק החדש. "הקורונה לא תנצח את חדוות היצירה", מסכם פלד באופטימיות.

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il