מחקר חדש מגלה: למה אין לנו מושג מה קורה עם הפנסיה שלנו, ומה ממש כדאי שנדע

למה אנחנו מדברים על פנסיה?

לחצו כאן, זה חשוב

אנחנו שמחים להציג בפניכם את מדריך הצרכנות הפיננסית של "גלובס": "האותיות הקטנות - מדריך מעשי לכיס שלכם". השבוע נעסוק באחד המוצרים הכי יקרים שנקנה אי פעם, וגם הכי חשובים: פנסיה. ננסה להבין למה אנחנו לא מבינים בפנסיה (אפילו כלכלני משרד האוצר); איך צריך לקרוא את דוח הפנסיה וכיצד מגדילים את החיסכון; אילו חסכונות פנסיוניים יש ומהם ההבדלים ביניהם; ואיך אפשר להיערך לקראת פרישה לגמלאות. בסדרות הבאות אנו שואפים להמשיך ולספק לכם, הקוראים, מידע וכלים בגובה העיניים אודות מוצרים ותהליכים שהם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו (ובעיקר מהכיס שלנו).

חשוב לזכור שמאפייני ההשקעה והחיסכון של כל אחד מאיתנו שונים בתכלית ומושפעים מפרמטרים כמו גיל, מצב משפחתי, גובה ההכנסה ועוד. לכן רצוי להיעזר באנשי מקצוע רלוונטיים ובכל מקרה אין לראות בכתוב במדור זה כהמלצה.
ואחרי הכול, אנו חותרים לכך שתוכלו להבין את המציאות טוב יותר, לבחור טוב יותר ולדעת לשאול את השאלות הנכונות עבורכם. קריאה מועילה.

יש לכם שאלה, תובנה או רעיון? מוזמנים לכתוב לנו: otyot-ktanot@globes.co.il.

להקפיא תשלומי משכנתה? אולי למחזר? לקנות דירה כעת או לחכות? ומה אם כבר התחייבתי לעסקה ואין לי איך לשלם? האותיות הקטנות - מדריך מעשי לכיס שלכם.

אלעד (25), בוגר תואר ראשון במינהל עסקים, עובד מזה שנתיים בבית השקעות מוביל. למרות זאת, הוא מודה שאין לו ממש מושג מה קורה בפנסיה שלו. הוא אפילו לא מבין את הדוח השנתי ובדרך כלל זורק אותו לפח.

"האם אנחנו משלמים לקרן מהצבירה ומההפקדות? למה בדיוק הכוונה?", אמר לי בשיחה לראות הכתבה. "לבושתי, אני פשוט לא יודע. עכשיו אחרי השיחה איתך אלך ואעמיק יותר בנושא".

האנקדוטה הזו לא מפתיעה בכלל את דויד לייזר, פרופסור לפסיכולוגיה כלכלית וסגן יו"ר המרכז לפנסיה, ביטוח ואוריינות פיננסית באוניברסיטת בן גוריון. הוא נתקל במקרים דומים כל הזמן.

"לפני כמה שבועות הייתי באירוע חברתי ושם ניגשה אלי חברה ותיקה, בת 62 ואם יחידנית, שהייתה מאוד נסערת", מספר לייזר, "שאלתי אותה מה קרה והיא סיפרה שעכשיו, עם היציאה לגמלאות, היא גילתה משהו לגבי הפנסיה שלה שמאוד הכעיס אותה: אם היא חס וחלילה הולכת לעולמה בתוך שנים ספורות, כל מה שחסכה בעצם 'מתפוגג', ולא יגיע לילדים שלה. היא אמרה לי: 'איך כל החיסכון הזה לא יוכל להגיע אליהם? הרי עבדתי כל כך קשה בשבילו? זה לא בסדר!'. הסברתי לה שכך עובדת קרן פנסיה (פנסיה תקציבית או קרן ותיקה, הקרנות החדשות עובדות באופן שונה, ה"ו): היא מגלמת בתוכה התחייבות לשלם לך קצבה עד סוף חייך החל מגיל הפרישה. אבל אם חלילה את או מישהו אחר מת בתוך שנים ספורות מהפרישה, כל הכסף שלא שולם נשאר בקופה, ויממן קצבה למישהו אחר. זה קורה כי גם המצבים ההפוכים קורים: אנשים שממשיכים לחיות הרבה אחרי שצפו שימותו. לחברה שלי לא היה מושג. אני נתקל בתגובות כאלה כל הזמן".

 פרופסור דויד לייזר / צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

חוסר ההבנה של ישראלים רבים לגבי הפנסיה שלהם נפוץ מאוד ואפשר להבין את זה. פנסיה היא מערכת מסובכת שלא דומה לשום מודל אחר של חיסכון שאנחנו מכירים מהיום-יום. קרן הפנסיה היא לא כמו חשבון חיסכון שמתנהל בבנק; והיא לא כמו תיק השקעות או קרן נאמנות שבתי ההשקעות או גופים אחרים מנהלים. והיא בטח כבר לא הפנסיה התקציבית שהייתה נפוצה בעבר, שסה העובד לא היה צריך לממן כלום - והמדינה התחייבה לקצבה מסוימת ושילמה על הכול מכיסה.

איך נראה חוסר ההבנה של הישראלים בפנסיה? מחקר חדש שערך פרופ' לייזר יחד עם כמה שותפים, חושף את הפרטים האלה, והם מעוררים שאלות קשות ביחס לרמות ההבנה של הישראלים בפנסיה והסיבות לכך. למשל: יותר משליש מהנשאלים לא ידעו שלפנסיה יש גם חלק ביטוחי (ביטוח מפני מוות, ומפני חוסר יכולת לעבוד, מה שמכונה "במקרה מוות" ו"נכות" בדוח הפנסיה); והרוב (55%) אומרים שהם מבינים בקושי את הדוח הפנסיה השנתי שנשלח אליהם הביתה. זה גם השיעור מתוך הנשאלים שזורק את הדוח לפח או "קוראים אותו בהמשך" (כלומר, לא קוראים לעולם).

את המחקר ערך לייזר עם תלמיד המחקר הרנן רוזנבאום מהמחלקה לפסיכולוגיה ובייעוץ של פרופ' אביה ספיבק, יו"ר המרכז. המחקר הקיף 504 אנשים שהם מדגם מייצג באוכלוסייה ברוב הפרמטרים, אבל יש בו ייצג חסר לערבים מוסלמים, וכן ליוצאי מדינות בריה"מ לשעבר ויוצאי אתיופיה, ולכן "התוצאות האלה אפילו אופטימיות יחסית", אומר לייזר. דוח ומסקנות המחקר הוגשו לפני כשנה לרשות שוק ההון ביטוח וחיסכון, שגם העניקה לו מימון, והוא אף הוצג במספר כנסים אקדמיים מובילים בישראל ובחו"ל. "ברשות ביקשו את המחקר הזה כדי לבחון אפשרות לשינוי מכלול התכתובות מול החוסכים בפנסיה: טפסים, דוחות וכן הלאה", מספר לייזר. נציין שברשות אחת מתכננים לעשות שימוש בחלק מהתובנות.

דמי ניהול: רוב האנשים לא יודעים כמה הם משלמים

כדי להבין מה אנשים יודעים או לא לגבי הפנסיה שלהם ואיך הם מתנהגים, המשתתפים במחקר ענו על שאלון שכלל עשרות שאלות והיגדים. למשל: מה יכול להשפיע על גובה קצבת הפנסיה שלך; באיזו מידה המדינה מגנה על השקעות החוסכים בפנסיה; האם אתה יודע מה גובה דמי הניהול שאתה משלם; אני יודע באילו קרנות פנסיה מנוהלים החסכונות שלי; השוויתי בעבר בין תנאי קרנות פנסיה וכן הלאה.

הנה עוד כמה דוגמאות לתשובות שניתנו במחקר: קרוב ל-60% מהנשאלים לא ידעו על דמי ניהול שהם משלמים בחשבון; כמעט 30% מהנשאלים לא ידעו שהם משלמים דמי ניהול על ההפקדות שלהם לחיסכון ו-26% לא ידעו שהם משלמים דמי ניהול על החיסכון עצמו.

קרוב לרבע מהנשאלים חושבים שקרנות פנסיה "הן חברות ממשלתיות בבעלות המדינה", וכמעט שליש מהנשאלים חושבים שאם הגמלאי ממצה את הסכום הכולל של החיסכון שהיה לו בקרן דרך קצבאות הפנסיה, "נפסקת זכאותו לקצבה". זה כמובן לא נכון - קצבת פנסיה משולמת עד המוות, והפקדות החוסכים האחרים מממנים אותה במקרה כזה.

אחת התשובות המדאיגות, שאותה נתנו 60% מהנשאלים, הייתה שקבלת כספי הפיצויים מהמעסיק "לא משפיעה על הסכום שנצבר בחיסכון". זו תשובה בעייתית מאוד, כי אם מושכים את הפיצויים מהפנסיה (יש גם רכיב של הפיצויים שעשוי להיות משולם בנפרד), הרי שהחיסכון עלול להיחתך בשליש ואף יותר מכך בסופו של דבר.

התוצאות העגומות האלה לא הפתיעו את לייזר. לדבריו, "למה שאנשים יבינו בפנסיה, אם אף אחד לא מסביר להם? יש גם גורמים שממש אין להם אינטרס שאנשים יהיו מיודעים יותר. הרי סוכני ביטוח והחברות מרוויחים יותר ככל שדמי הניהול גבוהים יותר".

עוד התברר במחקר שהישראלים רוצים לדעת יותר. 74% מהנשאלים העידו על כך. 54% מהמשיבים אמרו שהם מרגישים "לא בסדר" במידה משמעותית מאחר שהם לא מבינים מספיק בפנסיה. ואולי הכי משמעותי: 70% מהנשאלים השיבו כן או כנראה שכן לשאלה: "אם יוצע לך להיוועץ ביועץ פנסיוני בלתי תלוי ללא תשלום, האם תנצל אפשרות זו?" 60% מהנשאלים אמרו שזו אשמת המדינה שאנשים לא מבינים מספיק בפנסיה. ועוד מתברר, שאי הידיעה הזו מייצרת גם אי אמון בקרנות הפנסיה: שליש מהנשאלים אמרו שהם סומכים עליהן רק במידה מועטה או בכלל לא.

שלושה מודלים: חשוב לקחת יוזמה ולבחור אקטיבית קרן פנסיה

מטרת החוקרים הייתה לא רק להבין מה רמת הידע של האנשים, אלא גם לחלק אותם לשלוש "קבוצות ידע". קבוצות הידע האלה מייצגות שלוש תפישות שונות של מהי קרן פנסיה. שתיים מהן שגויות - קרן פנסיה כ"חוזה בין המדינה לאזרח", ו"קרן פנסיה ככספת, או קופת חיסכון" - ואחת מהן נכונה: קרן פנסיה כחשבון השקעות, שכן חלק גדול מתוך החיסכון מושקע בשוק ההון. "רצינו לראות אם התשובות יוצרות דפוס שניתן לקשר עם התפישה של מהי בכלל קרן פנסיה", אומר לייזר.

"זאת אומרת, אם אנשים שעונים בצורה מסוימת על השאלות, גם נוטים לתפוש את הפנסיה שלהם בצורה מסוימת. וראינו שזה אכן כך. וגם ראינו שיש אנשים שמחזיקים בכמה תפישות לגבי איך פנסיה עובדת. הם מבולבלים".

מה המשמעות של שלוש התפישות במחקר, או "מודלים" כפי שהחוקרים מכנים אותם? המודל של 'קרן פנסיה כחוזה' מרפרר לפנסיה התקציבית שהייתה נהוגה בעבר, אז המדינה לקחה אחריות על הפנסיה והתחייבה לקצבה מסוימת אחרי מספר שנים מסוים בשוק העבודה. "ברור שאנשים שתופשים את הפנסיה שלהם ככזו, לא יחשבו שיש כל צורך מצדם לקחת יוזמה, לברר ולחקור מה קורה עם הפנסיה". אנשים שדוגלים בתפישה זו, מזוהים גם עם היגדים כמו "קרנות הפנסיה הן חברות ממשלתיות בבעלות המדינה".

התפישה השנייה של 'כספת', גורסת שהקרן דומה לתוכנית חיסכון בבנק, שצוברת ריבית קטנה מדי שנה, כמו פק"מ. "אנשים מהתפישה הזו, מדמיינים את הקרן כקופת חזרזיר קטנה, שיש בה כסף שמספיק לכמה זמן שהוא מספיק. וכשזו התפישה, אז למה זה חשוב באיזו קרן בדיוק הכסף נמצא?", אומר לייזר. במודל הזה הפנסיה לא כוללת גם רכיב ביטוחי. אנשים שמאמינים בתפישה הזו, מאמינים גם בדברים כמו "ירידה משמעותית במסחר בבורסה לא משפיעה על החיסכון"; "החיסכון הפנסיוני גדל מהפקדות לחשבון בלבד"; וכן - "כשייגמר הכסף תיפסק הקצבה".

התפישה השלישית מדברת על כסף שמושקע בבורסה, בשוק ההון. החיסכון גדל גם ככל שחוסכים יותר וגם ככל שהתשואה גבוהה יותר, בזכות ההשקעות בשוק ההון. יש גם גוף פרטי שמנהל את הכסף, והוא פועל למטרות רווח, כאשר התוצרים של הקרן מתחלקים בין כלל החוסכים. "ברור שבמודל הזה יש חשיבות קריטית לקרן שמנהלת את הכסף, כי יש הבדל בין הביצועים של הקרנות. ואם הבורסה נופלת, אז הלך הרבה מהכסף", אומר לייזר. אנשים שמאמינים בתפישה זו, שהיא הנכונה, אמרו למשל ש"ניהול לקוי של קרן הפנסיה עלול להשפיע על גובה הקצבה החודשית" וש"קרנות פנסיה הן חברות פרטיות".

הנפגעים הגדולים: דווקא החלשים סובלים יותר מהבורות

לייזר ושותפיו למחקר גילו שיש יותר סיכוי שאנשים שמחזיקים בתפישה השלישית והנכונה לגבי פנסיה, יהיו בעלי השכלה והכנסה גבוהות יותר מאחרים, ויש פחות סיכוי שיהיו חרדים וערבים. במילים אחרות, דווקא האנשים שיכולים לצאת נשכרים במידה הרבה ביותר מלהבין יותר בפנסיה, כי יש להניח שיזדקקו לה יותר בגיל זקנה, ככל הנראה מבינים בה הכי פחות, וניזוקים מכך.

"כל הרפורמה בפנסיה, שהתחילה בשנות ה-90, בנויה על כך שכל אחר צריך לדעת ולעקוב אחרי מה שקורה אצלו בפנסיה, כי את החסכונות מנהלים גופים פרטיים שמשקיעים את הכסף בשוק ההון. כמו שצריך לעקוב אחר תיק השקעות. ואם יש אנשים שחושבים שהפנסיה כיום היא כמו זו שהייתה פעם, אז אפשר להבין את קו המחשבה שלהם - למה אני בכלל צריך לפתוח את המעטפות שמסבירות לי מה קורה עם החסכונות שלי?"

מה הפתרון?
"ברור שדברים כאלה חייבים להילמד בתיכון כתשתית אבל זה בוודאי לא מספיק. ואני לא חושב שצעירים יגלו מספיק עניין. מה להם ולפנסיה? זה מעבר להרי החושך. ולכן אני בעד שאנשים ייעזרו במומחים, כמו יועצים פנסיוניים, שהם אנשים שמתפקידם לתת ייעוץ אובייקטיבי למי שמשלם להם (סוכנים מקבלים עמלות מחברות הביטוח ולכן עלולים להיות מוטים, ה"ו).

"אני בעד שעובדים שמגיעים למקום עבודה חדש יהיו חייבים להיפגש עם יועץ כזה, בתשלום. למשל, המדינה תשלם עבור הייעוץ ובעתיד תיקח את הכסף בהדרגה בדרך כלשהי. הרי כשאת רוצה לקבל רישיון נהיגה את משלמת על טסט, לא? אותו דבר. זה ייעוץ שיכול לחסוך לך עשרות ומאות אלפי שקלים בעתיד". 

איך עובד חיסכון פנסיוני?

בעולם הישן, שבו שלטו הפנסיה התקציבית והקרנות הוותיקות, לא היה צורך לעקוב אחרי האופן שבו הפנסיה עובדת משום שלא הייתה לנו השפעה על התהליך.

מאז המעבר לקרנות הפנסיה החדשות, באמצע שנות ה-90, יש להבנת המנגנון חשיבות מכרעת, משתי סיבות עיקריות: מנהלי החסכונות הן חברות פרטיות, חברות ביטוח או בתי השקעות, שפועלות למטרת רווח; והחסכונות מושקעים בשוק ההון. אם יש לנו תיק השקעות, חשוב שנעקוב אחריו כדי לבחון שהוא מתנהל היטב, ואם לא, נבחר גוף אחר שינהל אותו, כך גם לגבי הפנסיה, וביתר חשיבות - זה הכסף שאמור לשרת אותנו כשנהיה זקנים, וכבר לא נוכל לעבוד. בגיל הזה, כל מאה שקלים יכולים להיות חשובים. לצד קצבת הפנסיה, תעמוד לרשותנו קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי - וזהו.

איך עובד מנגנון החיסכון? מדי חודש העובד והמעסיק מעבירים יחד כסף לקרן הפנסיה או ביטוח המנהלים, כשיעור מהשכר: העובד מפקיד לפחות 6%, ואת השאר שם המעסיק: 6.5%-7.5% כ"תגמולי מעסיק" ועוד 6%-8.3% לפיצויים. למשל, 18.5% שיורדים משכר של כ-10,000 שקל ברוטו בחודש הם 1,850 שקל שמיועדים לחיסכון הפנסיוני.

מהסכום הזה יורדים תשלומים עבור החלק הביטוחי בפנסיה: ביטוח מפני מוות וביטוח מפני נכות. ועוד יורדים ממנו תשלומים עבור דמי ניהול, שהם "העמלות" שהחברה גובה עבור ניהול הפנסיה. יש דמי ניהול על ההפקדה, הסכום שאתם מפקידים בקרן כל חודש; ויש דמי ניהול על החיסכון כולו.

החיסכון לא גדל רק ממה שאתם שמים בו מדי חודש, אלא גם - ובעצם, בעיקר - מכך שהוא מושקע בשוק ההון. בקרן פנסיה שמכונה "מקיפה" (מיועדת לתקרת שכר של עד 21 אלף שקל ברוטו), כרבע עד שליש מהכסף מושקע באיגרות חוב של המדינה שמיועדות לקרנות הפנסיה.

זה החלק שנחשב הכי פחות מסוכן בחיסכון, כי המדינה מבטיחה ריבית עבור האג"ח האלה: קרוב ל-4.9% בשנה. בעוד עשרות שנים גם בקרנות הפנסיה כל החיסכון של הצעירים יושקע בשוק ההון. אין אג"ח מיועדות בחסכונות פנסיוניים אחרים.

איך נקבע גובה הקצבה כשמגיעים לגיל פרישה? לפי כמה שחסכנו ולפי פרמטר שנקרא "מקדם המרה", שמושפע מחישובים שונים, כמו תוחלת חיים ומשתנים אישיים. למעשה, הקצבה שתשולם לנו היא תוצאה של חלוקת החיסכון במקדם. חיסכון של מיליון שקל שיחולק במקדם של 200, למשל, ייצר קצבת פנסיה של כ-5,000 שקל בחודש.
בשורה התחתונה, הסכום שאתם רואים בדוחות הפנסיה ככזה שמבטא את הקצבה הצפויה בגיל 67, בסך הכול מייצג את מה שתקבלו לו הייתם מפסיקים להפקיד היום. זה לא הסכום שתקבלו באמת, ואפילו רחוק ממנו, בעיקר אם יש עוד עשרות שנות עבודה וחיסכון לפניכם.

לא השקעתם מאמץ כדי להבין את הפנסיה? מחקר גילה שאפילו כלכלני האוצר השקיעו יותר מחשבה ברכישת טוסטר חדש

לרוב הציבור בישראל חסר ידע לגבי הפנסיה ומסתבר שהדבר נכון אפילו לגבי מי שאמורים לעצב את המדיניות הכלכלית במדינה - הכלכלנים במשרד האוצר. 40% מהכלכלנים לא ידעו מהי התשואה ומהם דמי הניהול של קרן הפנסיה שלהם. כך גילה מחקר שערכו לפני כעשור הפרופסורים מומי דהן מבית ספר למדיניות ציבורית

באוניברסיטה העברית ותהילה קוגוט, מהמחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון. המחקר נעשה עם מי שהיה אז המאסטרנט של דהן וכלכלן באגף החשב הכללי באוצר, משה שלם. בתפקידו האחרון במגזר הציבורי היה שלם סגן מנהל רשות החברות הממשלתיות.
לפי המחקר, שנערך בקרב 136 כלכלני משרד האוצר ופורסם בסוף 2011 בכתב העת "הרבעון לכלכלה", 39% מהכלכלנים לא ידעו מהם דמי הניהול בקרן הפנסיה שבחרו ו-42% לא ידעו מהי התשואה. הכלכלנים נשאלו לגבי קרן פנסיה, ולא לגבי חיסכון פנסיוני אחר.

מ-2002 ועד לפני עשור, העובדים שגויסו למשרד האוצר התבקשו לבחור את החיסכון הפנסיוני הרצוי להם מבין רשימה של 20 אפשרויות, שכללה קרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים וקופות גמל, או לציין אפשרות אחרת.

 פרופסור מומי דהן / צילום: תמונה פרטית

60 מהכלכלנים במחקר השתייכו לאגף החשב הכללי, 40 השתייכו לאגף שוק ההון, 20 נוספים לאגף תקציבים והשאר לאגפים נוספים.

כלכלני אגף שוק ההון, שהפך בהמשך לרשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון, הם שקובעים את המדיניות בתחום הפנסיה בישראל, והם אכן ידעו יותר לגבי הפנסיה שלהם מהכלכלנים האחרים: רק כ-20% מהם לא ידעו מהם דמי הניהול והתשואה של קרן הפנסיה שלהם. הגיל הממוצע של הכלכלנים היה 31.5 והוותק הממוצע במשרד כארבע שנים.

הכלכלנים לא ידעו שהמחקר הוא על פנסיה - הם חשבו שמדובר במחקר על קבלת החלטות. הם התבקשו להשוות בין החלטות רכישה שנוגעות לארבעה מוצרים: פנסיה, דירה, מכונית ומכשיר חשמלי.

בשלב ראשון, הכלכלנים התבקשו לדרג את החלטות הקנייה לפי סדר חשיבות, וכן לציין כמה אפשרויות עדיף שאדם יבחן לפני שהוא רוכש את המוצר. רכישת דירה ופנסיה דורגו כהחלטות הקנייה החשובות ביותר, שדורשות בחירה של 5-6 חלופות לפני שמקבלים החלטה בנושא.

בחלק השני של המחקר, נבדקה ההתנהגות של הכלכלנים בפועל. בפנסיה, קרוב ל-40% מהכלכלנים בחנו רק אופציה אחת, מה שהיה נכון רק לגבי 3% מהם כשרכשו מכשיר חשמלי. "הם השקיעו הרבה פחות זמן בבחירת קרן פנסיה מאשר בבחירת טוסטר", אומר דהן בשיחה עם "גלובס" השבוע, "בממוצע, הם בחנו ארבעה טוסטרים לפני הרכישה, ובפנסיה רק שתי קרנות. כשמדובר היה ברכישת דירה, הם ראו בממוצע שש דירות. המטרה לא הייתה להגחיך את הכלכלנים", אומר דהן, "אלא להציב בפניהם ובפנינו מראה, למידת המורכבות של המוצר ושל היכולת להבין ולבחור באופן מושכל. אם זה כך עבור הכלכלנים, אז מה יגיד שאר הציבור? כששאלנו את הכלכלנים במחקר עד כמה הם שבעי רצון מהחלטות הקנייה שלהם, ההחלטה לגבי הפנסיה הייתה הכי פחות משביעת רצון.

"הם הרגישו שלא התנהלו באופן שבו היו רוצים להתנהל, כי המידע לא מספיק ברור ושקוף, אפילו להם. אני מעריך שאם היינו עורכים את המחקר שוב היום, לא היינו מקבלים תוצאות במיוחד שונות".

מה הפתרון?
"ההצעה שלי היא להעמיד לרשות אנשים שמתחילים עבודה חדשה בארגון אפשרות לליווי וייעוץ מתמשך, ולא חד פעמי, בנוגע לפנסיה. אני מתכוון ליועץ בלתי תלוי שלא מקבל עמלות על מכירת מוצרים".