"אנחנו רק צריכים לנשוך את השפה ולהשאיר את הראש מעל המים"

עמר צור עוסק במה שהוא רואה כשליחות. עד הקורונה, הכל היה ממש בסדר; "פאראטרק", החברה אותה הקים מתוך סיפור אישי, מתמחה במתן פתרונות עבור אנשים עם מוגבלויות בכדי שיוכלו לצאת ולטייל בקבוצה המשלבת אנשים עם ובלי מוגבלות יחד. "99% מהפעילות שלנו היא מול מוסדות - משרד החינוך, תנועות נוער, מכינות קד"צ, עמותות וארגונים שנותנים שירותים לאנשים עם מוגבלויות", הוא מספר. "אם בדרך כלל יש לנו 30-70 ימי פעילות בחודש, מהשבוע האחרון של פברואר, יש לנו קרוב ל-0 ימים קדימה. למעט מספר ימים בודדים ביוני ואוגוסט (ניתן לספור על 2 ידיים) אין לנו עבודה".

כשיצאנו מהסגר הראשון, נראו באופק ניצנים של נורמליות, אבל אז הכל שוב נפסק במכה. "עכשיו כולנו מרגישים מה זה להיות 14 יום בבידוד וכמה לצאת החוצה ולנשום אוויר זה לא NICE TO HAVE אלא מאסט, אבל האוכלוסייה איתה אנחנו עובדים מוגדרת כאוכלוסייה בסיכון, וגם בשל המצב הנוראי של המשק - תקציבים שהיו בעבר נחתכו ובוטלו והרבה תוכניות שלנו לא יוכלו להתקיים גם כשהכל יחזור לשגרה.

"כמעט לכל הגופים שעבדנו איתם - ממשרד החינוך ומטה - נחתכו התקציבים. בחזרה של לימודים אי אפשר לקצץ, אבל בטיולים חושבים שאפשר. עמותות צריכות לדאוג למכשירי נשימה או ציוד הכרחי, אבל לא חייבות לדאוג לאוטובוס מונגש לטיולים בטבע. כולם עברו ל'מוד' הישרדות, למרות שבתפיסה שלנו בערך החינוכי, החברתי, ההתפתחותי והאנושי, לעשות שיעור היסטוריה בזום אל מול לאפשר לחבר'ה לצאת ליום בטבע - זה משהו שמרוויחים בו יותר. גם עמותות ותנועות נוער חטפו ממש חזק, וביטלו את כל מחנות הקיץ. מטיולי פסח שלא יצאו לפועל, ועד טיולי פתיחת שנה שנאבקים על התקציב שלהם. כל מקום ניסה לחשוב איך הוא יכול להסתדר עם החיתוך ההיסטרי בתקציבים שלו - אלו שיורדים למעלה מהממשלה, או מתורמים - גם הפילנתרופיה שינתה פניה".

המדינה עזרה לכם?
"לא קיבלנו כלום מהמדינה. לא מענק, לא הלוואה. השוטף פלוס הוא מחלה אצלנו במדינה. לפני חודש קיבלתי צ'ק בשוטף פלוס 400. אז עכשיו נכנס לי כסף על עבודה שביצענו לפני 8 חודשים, זה מה שנרשם, וזה נראה שהעסקים לא ירדו, למרות שאין לנו עבודה. לפי הרישום הקר נראה שלא הפסדתי, אז גם לא קיבלתי. בדרך כלל אנחנו מעסיקים כ-20 עובדים, והיום שלושה, בימים טובים".

איך אתם מתמודדים עם המשבר?
"הסיסמה אחרי 'לשטח את העקומה' היא 'להמציא את עצמך מחדש'. אנחנו מתמקדים בחוזקות שלנו שהיו רדומות עד כה, ומנסים לפתח אותן ולהיכנס לשווקים חדשים. אנחנו לוקחים את הקשרים שיצרנו, את ניצני שיתופי הפעולה, ומנסים לפתח אותם. בין אם מדובר באדפטציה לסדנאות חינוכיות או פיתוחים שונים של הכלים שאיתם אנחנו עובדים. העסק הזה הוא מפעל החיים שלי, הוא בדמי. הקמתי אותו לפני 12 שנים כשיצאתי לטיול אחרי צבא עם אבא שלי שנפצע במלחמת יום הכיפורים. 20% מהאוכלוסייה שלנו, אנשים עם מוגבלויות, לא חיים בחברה מונגשת ולא מודעת.

35 שנים אחרי הפציעה שלו יצאנו לחודש לטורקיה, וראיתי מה עובר עליו כאדם עם מוגבלות שמעולם לא נתן לאף אחד לעזור לו. הוא צמח מהטיול הזה. הבנתי שצריך לשכפל את זה, והיום אני יודע לומר שהאימפקט שאנחנו משאירים על מי שלוקח חלק בפעילות הוא אדיר. אני לא רוצה לוותר על זה. מה יותר טוב מלהגשים לאנשים את החלומות. יהיה טוב, אנחנו רק צריכים לנשוך את השפה ולהשאיר את הראש מעל המים".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il