למעלה מטריליון דולר לבזבוזים: הכירו את קרנות העושר של איחוד האמירויות

לא פחות מ-1.2 טריליון דולר - זה שוויין של ארבע קרנות ההשקעה הממשלתיות הענקיות של איחוד האמירויות, המכונות קרנות העושר (SWF - Sovereign Wealth Fund). מדובר בסכום העולה על כל קרן עושר אחרת בעולם.

קרנות כאלה מבוססות לרוב על הון הנובע ממשאבי טבע, ובמקרה של איחוד האמירויות מדובר בעיקר בשדות נפט וגז. בעבר ביצעו הקרנות באיחוד השקעות ללא שליטה, ועם מעורבות מעטה בדירקטוריונים. בשנים האחרונות חל שינוי, והן מכניסות את אנשיהן לדירקטוריונים, דורשות העברת בסיסים וסניפים של חברות לאמירויות, ובחברות שבהן יש להן שליטה, הן ממנות יו"ר דירקטוריון.

הקרנות הללו עברו שינויים נוספים לאחר המשבר הכלכלי הגדול של סוף העשור הקודם. בין היתר, הוחלפו מנהלים, הוכנסו מנהלים זרים בוגרי מוסדות השקעה בינלאומיים, ונעשתה חשיבה מחודשת על מדיניות ההשקעות.

לא רק כסף

הקרן הגדולה ביותר באמירויות היא ADIA) Abu Dhabi Investment Authority), שהונה מוערך ביותר מחצי טריליון דולר. היא נחשבת ליותר שקולה ושמרנית מבין הקרנות, ולכן ספגה פחות הפסדים מהיתר בעת המשבר הכלכלי הגדול, ואף סייעה לאחרות בכיסוי ההפסדים הללו.

הקרן משקיעה בין שליש למחצית מהונה בארה"ב, תוך נקיטת מדיניות ביזור לצמצום הפסדים. בין היתר, מדובר בהשקעות בנדל"ן, חברות טכנולוגיה, קרנות גידור, קרנות השקעות טכנולוגיות, ניירות ערך ממשלתיים וגופי תשתית גדולים. הזהירות ניכרת גם בכך שההשקעות בעולם המתפתח, באפריקה ובאמריקה הלטינית קטנות יותר - רק כ-10% מסך ההשקעות.

הקרן השנייה של נסיכות אבו דאבי היא מובדאלה (Mubadala) עם הון של כרבע טריליון דולר. טווח השקעותיה נרחב הרבה יותר, ומתפרס על פני כ-50 מדינות. נכסיה מגיעים מרווחי הנפט, וליורש העצר מוחמד בין זאייד אל נהיאן, השותף שלנו להסכם השלום, יש השפעה גדולה עליה. היא נחשבת לשחקנית אקטיבית בשוק ההשקעות העולמי, ואוהבת מיזמים טכנולוגיים שמסייעים בקידום אבו דאבי, דרך הקמת מרכזים של החברות המושקעות בבירת הסחר של האמירויות.

הקרן הגדולה של האמירות האחות דובאי היא ICOD) Investment Corp. Of Dubai). הונה נאמד גם הוא ברבע טריליון דולר. טלי זינגר, אשת עסקים ישראלית המתמחה באמירויות, עבדה בקרן זו בתחילת העשור, והתגוררה שם. לדבריה, הקרן עוסקת בהשקעות של תשתית וחברות גדולות, כגון חברות תעופה, נמלים, רכבות, נדל"ן בהיקף גדול (בנייני משרדים וחברות ענק) ורשתות בתי מלון.

 טלי זינגר. התגוררה בדובאי ועבדה בקרן העושר שלה / צילום: שלומי יוסף, גלובס

הרביעית היא הקרן הפדרלית של האיחוד, EIC) Emirates Investment Corp), והיא קטנה מעט מאחיותיה, עם היקף של כ-200 מיליארד דולר "בלבד". השקעותיה מבוזרות גם כן, עם מיקוד בחברות תקשורת, הן במפרץ והן במקומות אחרים. גם כאן אחד מתנאי ההשקעות הוא החיבור שלהן לאמירויות, הקמת בסיסים שם, ובקיצור: ערך מוסף לאמירויות, לבד מהרווח הכספי.

עם הסרת החרם הכלכלי אתמול (ש'), כעת לקרנות הללו היתר חוקי להשקיע בישראל ובחברות ישראליות ישירות ולא דרך גופים שלישיים כפי שהיה עד כה.

המטרות האסטרטגיות

זינגר מסבירה כי כמו במקומות אחרים בעולם, הקרנות של האמירויות משמשות את הבעלים, קרי הממשלה, לא רק לרווחים אלא גם למטרות אסטרטגיות. דובאי ואבו דאבי ביקשו למתג את עצמן מחדש, כל אחת עם הייחודיות שלה, כמדינות מתקדמות ומפותחות, ולשם כך ביצעו רכישות והשקעות שאינן בהכרח נושאות רווח כמו קבוצת הכדורגל מנצ'סטר סיטי (ביחד עם קבוצת משקיעים מהאמירויות), והאצטדיון המקומי שלה, ששינה את שמו לאיתיחאד, כשם חברת התעופה של אבו דאבי.

קרנות העושר של מדינות הנפט והגז בעולם בוחרות בעיקר בהשקעות חוץ. אחת מהסיבות לכך היא יצירת איזון בין שער החליפין של המטבע המקומי שמתחזק מההון הנוצר ממשאבי הטבע, לבין ההשקעות בחו"ל שנותנות משקל נגד. לא תמיד המדינות המושקעות אוהבות את זה. ב-2005 רכשה זרוע של הקרן של דובאי מניות שליטה בכמה מהנמלים המרכזיים של ארה"ב. הסנטור הדמוקרטי צ'אק שומר התנגד, והסביר כי הרכישה על ידי חברה מהמפרץ רק ארבע שנים אחרי פיגועי ה-9/11 אינה במקומה. בסופו של דבר, המשקיעים מדובאי אולצו למכור את אחזקותיהם.

בשבוע הבא תגיע לאמירויות משלחת ישראלית ממשלתית ובה מנכ"לי משרדים שונים, שתבנה את התשתית ההסכמית ליחסים בין המדינות, בעיקר ביצירת הדרכים הנוחות ביותר לקשרים עסקיים. במה נוכל לעניין אותם? לפי זינגר, בדירקטוריונים של הקרנות ממתינים לצעדים הבאים, להיקף ההסכמים עם ישראל ולהכוונה מלמעלה, מהנסיכים השולטים.

בכל מקרה, ההשקעות יהיו בחברות או תחומים שיביאו עמם ערך מוסף לבד מפוטנציאל לרווח כספי. כך, למשל, התחומים שאותם הם מעוניינים לקדם ובישראל יש ידע וטכנולוגיה מתאימים הם אגריטק, ערים חכמות, פודטק, חקלאות מדברית, מערכות סולאריות, התפלה ומניעת הונאות בהעברות כספיות דיגיטליות.

עם זאת, ברור כי גודלן העצום של הקרנות יכול לשמש גם ליעדי השקעה גדולים במיוחד כמו חברות תעופה - ויש אחת ישראלית הנמצאת על המדף למכירה - או פרויקטים גדולים של תשתית תחבורתית. האמריקנים בוודאי ישמחו יותר לראות את הכסף האמירתי בונה את נמל חיפה, במקום זה הסיני.

משמעות מקלט המס

בניגוד למקומות אחרים שבהם הקרנות מתנהלות בשקיפות ובצורה תקינה, כמו בנורבגיה, באמירויות המצב שונה. לפני שנה וחצי פרסם האיחוד האירופי רשימה עדכנית של מדינות שהוגדרו מקלטי מס, בשל הטענה כי הן לא משתפות פעולה עם מוסדות האיחוד בכל הקשור לדיווחי מס בינלאומיים, חקיקה ורגולציה בתחום המיסוי ושקיפות מידע פיננסי. איחוד האמירויות נכללת ברשימה בנימוק שבאמצעות רגולציה היא מעודדת השקעות ספקולטיביות, ללא בסיס כלכלי ועסקי ממשי של מושאי ההשקעות.

ההגדרה מקלט מס נוגעת גם לכך שבגבולות האיחוד כמעט ואין מיסוי, למעט מע"מ של 5% על חלק מהענפים, ומס המוטל על חברות בבעלות זרה. בעיה אחרת היא שהבנקים המקומיים אינם מספקים מידע שקוף לגופים בינלאומיים או למדינות שאזרחיהן מחזיקים חשבונות בנק באמירויות.

לדברי עו"ד עמי בן יעקב, העוסק בדיני מסחר בינלאומיים ומייצג לקוחות הסוחרים באמירויות, יש שם יתרון רב לחברות בינלאומיות המבקשות לצמצם במיסים שהן משלמות. באיחוד מקלים במיוחד על חברות ברישום, ברגולציה ובדרישות פיקוח ושקיפות, תנאים שמצד אחד מזכים את המדינה במקום גבוה במדד הבינלאומי לקלות עשיית עסקים, ומנגד מגבירים את החשש במדינות המערב מבריחת מיסים של חברות שמשתמשות באמירויות כמקלט.

 עו"ד עמי בן יעקב / צילום: כדיה לוי, גלובס

בן יעקב מספר כי הבנקים במערב נוהגים בחשדנות מול הבנקים האמירתיים, בשל הרגולציה והפיקוח המופחתים, והקלות שבה ניתן להסתיר מידע ולייצר העברות פיננסיות חשאיות. לדבריו, הבנקים המקומיים באמירויות לא עושים בדיקות שבנקים במערב נדרשים להן. כך, למשל, ברוב הבנקים במערב לא יקבלו כספים שנובעים מרווחי מטבעות קריפטו, ואילו באמירויות זה אפשרי.

יתרה מכך, בשל היעדר הצורך בדיווח למס, אין בפועל מעקב אחר הפעילות הפיננסית, ולצד הרגולציה והיעדר השקיפות נוצר מצב נוח למי שמעוניין להסתיר כספים באמירויות. זה מעורר חשדנות בקרב המוסדות הפיננסיים במערב, ולכן בן יעקב ממליץ לחברות ועסקים ישראלים לנקוט בזהירות, ולפעול עם בנקים אירופיים שלהם סניפים מקומיים. עם זאת, הוא מודה כי בכל שנותיו בעסקים עם האמירויות, לא נתקל באירוע מפוקפק או בגורמים שעשו פעילות כזו.

סביר להניח כי במסגרת ההסכמים המתהווים עם האיחוד הנקודה הזו תעלה על השולחן, וייתכן וישראל תטיל סייגים על חברות ועסקים ישראלים בהתנהלותם באמירויות. 

קרנות העושר של איחוד האמירויות

● ADIA - כחצי טריליון דולר השקעות מבוזרות, בין שליש למחצית בארה"ב
● Mubadala - כרבע טריליון דולר. משקיעה בכ-50 מדינות
● ICOD - כרבע טריליון דולר. מתרכזת בהשקעות תשתית וחברות גדולות
● EIC - כ- 200 מיליארד דולר. מתמקדת בחברות תקשורת