במיוחד עכשיו – לעשות צדק עם ניצולי השואה

רכושם של יהודי אירופה נשדד, וגם היום מדינות רבות לא עומדות בהתחייבויותיהן להשיב את הגזל

ניצול שואה / צילום: רויטרס
ניצול שואה / צילום: רויטרס

"השואה לא הייתה רק רצח העם המתוכנן הגדול בהיסטוריה, אלא גם השוד הגדול בהיסטוריה של הרכוש והמורשת התרבותית והדתית של עם". כך הכריז סגן שר האוצר האמריקאי לשעבר, סטיוארט אייזנשטאט, וראש המשלחת האמריקאית ל"ועידה לנכסי תקופת השואה", שהתקיימה בפראג ב-2009. לדבריו, "אנו שואפים להשיג מידה גדולה יותר של צדק, גם אם לא צדק מושלם, לניצולים שנותרו בחיים. אנו שואפים להמשיך לסייע לשורדים ולמשפחותיהם להתחבר מחדש לרכושם הגזול".

בסיום אותו כנס, אימצו 47 המדינות שנטלו בו חלק, את "הצהרת טרזין על נכסי השואה", שבה הן אשררו את מחויבותן לחוקק חוקים שיחייבו אותן לסייע לקהילות בזיהוי הרכוש שנגזל, ולהשיבו לניצולי השואה ולקהילות.

עשור לאחר הצהרת טרזין, אושר בשני בתי הנבחרים פה אחד ונחתם על-ידי הנשיא דונלד טראמפ החוק "צדק עכשיו לניצולים שלא פוצו" (Just Act).

באחרונה פרסמה מחלקת המדינה האמריקאית דוח מקיף הראשון על נושא "השבת רכוש מימי השואה", שחושף שמדינות אירופיות רבות טרם עמדו בהתחייבויותיהן.

מדינות מסוימות גוררת רגליים בתירוצים שונים. אחרות, כפולין - המדינה היחידה באיחוד-האירופי שלא חוקקה חוק מקיף בתחום - אף מסרבות להחזיר את הרכוש הפרטי.

כיום, 81 שנה לאחר תחילת שואת יהודי אירופה, נותר מעט מאוד זמן למדינות לפעול, כדי שמעט הניצולים שעודם בחיים יוכלו ליהנות מהכרה וממידה של צדק. "הארגון היהודי העולמי להשבת רכוש (איל"ר)", הפועל ללא ליאות בנושא, רואה בפרסום הדוח האמריקאי קריאת השכמה, שצריכה להישמע באירופה ובעולם כולו.

היהודים שחיו כאלפיים שנה באירופה, קיימו חיי קהילה ותרבות ענפים ועשירים, וניהלו בתי מדרש, בתי כנסת, בתי ספר, בתי חולים ומרכזים קהילתיים. את אלה ואת זכרם החליטו הנאצים למחוק מעל פני האדמה. כך התייחסו גם לרכוש הפרטי : בתים, חפצים, דברי-שכיות אומנות, היו חלק מתהליך ההשמדה.

היום, עדיין מוחזק רכוש רב בידי ממשלות מזרח אירופה. רכוש קהילתי ורכוש פרטי גדול, שחלקו נגזל גם בגל שני של הפקעות בתקופת המשטרים הקומוניסטיים. חלק מהממשלות אף החריגו יהודים שנמלטו מהן בזמן ואחרי המלחמה, מחוקי השבת הרכוש, ומסרבות לפצותם.

יהודה אברון, ניצול שואה והנשיא האמריקאי של הוועדה להשבה נכסי השואה, שנשא אף הוא דברים בוועידת טרזין ב-2009, אמר שהוא "פשוט אינו מבין מדוע ממשיכה פולין לגרום לנו עדיין כל-כך הרבה סבל, בכך שהיא מתכחשת לזכותנו על בתינו... ציפינו שאומה כפולין, שסבלה רבות תחת המשטר הנאצי והשלטון הקומוניסטי, תבין את סבלם של אחרים. אין מילים לתאר את סבלם של היהודים בשואה".

מאז חלף עשור, ואברון ורעייתו עדיין ממתינים שרכוש משפחתה בפולין יוחזר להם.

דוח משרד החוץ האמריקאי - שקובע שמדינות רבות עדיין לא מימשו את התחייבותן - מתייחס גם לגורל הרכוש של המשפחות היהודיות שהובלו למחנות, המשפחות השלמות שהושמדו, ולא הותירו יורשים. הצהרת טרזין קוראת למדינות להתייחס גם לסוגיית הרכוש ללא יורשים - ובמיוחד, לממש אותו ולהשתמש בפירותיו כדי לסייע לניצולים נזקקים.

סוגיית השבת הרכוש חורגת מסוגיה של רכוש גרידא. מדובר גם ובעיקר בעשיית צדק, בהגינות וביושרה. למרבה הצער, כפי שמציין הדוח, ההתקדמות בסוגיה אינה עומדת במבחנים אלה.

מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, אימצה אף היא את הצהרת טרזין. צעד שמחייב אותה להמשיך לעשות מאמצים ולהפעיל את כל השפעתה על המדינות המתנערות מאחריותן להתקדם לפתרון סוגיית הרכוש.

הזמן דוחק, במיוחד כעת, בעיצומה של מגפת הקורונה. חיוני שהניצולים האחרונים שעדיין בינינו, בהם רבים שחיים מהכנסה זעומה ושבריאותם רופפת, יזכו לסיוע בהשבת רכושם, כדי שבערוב ימיהם יוכלו לחיות בכבוד וליהנות ולו ממידה קטנה של צדק. 

קולט אביטל היא מזכ"לית הארגון היהודי להשבת רכוש (איל"ר). גדעון טיילור הוא יו"ר הפעולות של הארגון

צרו איתנו קשר *5988