קו המשווה | פרשנות

סין מתאוששת, בטוחה בעצמה ובועטת בעולם

בשעה שהדמוקרטיות התעשייתיות מדדות, הדיקטטורה הקומוניסטית חוגגת את ניצחונה על נגיף הקורונה, ומודיעה לשאר העולם שכל התנגדות לרצונותיה היא חסרת תקווה • כך סין משילה עכבות, ועוברת לפאזה של יהירות אגרסיבית

צעירים בפסטיבל מוזיקה במחוז צ'ונגלי בצפון סין. בלי מסיכות ובלי התנצלויות - סין חוגגת ניצחון אסטרטגי במאבק נגד הנגיף / צילום: Ng Han Guan, Associated Press
צעירים בפסטיבל מוזיקה במחוז צ'ונגלי בצפון סין. בלי מסיכות ובלי התנצלויות - סין חוגגת ניצחון אסטרטגי במאבק נגד הנגיף / צילום: Ng Han Guan, Associated Press

הציפייה להתאוששות כלכלית בצורת V, זאת אומרת מן התחתית לפסגה במכה אחת, פרנסה את תקוותיו הפוליטיות של דונלד טראמפ באביב ואולי בתחילת הקיץ. הדרך מן הקורונה, הוא הבטיח ואולי האמין, תרשום שיאים היסטוריים של פעילות כלכלית.

שנת הבחירות עדיין לא הסתיימה. חודשיים בדיוק לפנינו. מי יודע, אולי עוד יהיה V, ואולי עוד יהיה חיסון, ואולי שמאלנים ישרפו איזו עיר. אבל בינתיים אין לנשיא ארה"ב ברירה אלא לחרוק שיניים; ואם אין לו די סיבות פנימיות לחרוק אותן, הנה ניתנה לו בסוף השבוע שעבר סיבה חיצונית: התאוששות־V נרשמה במקום אחר, אחר מאוד.

סין רשמה בחודש אוגוסט את העלייה הגדולה ביותר זה עשר שנים בייצור התעשייתי. הנתון הזה (המיוסד על מדד פרטי) אישר את מה שאנחנו יודעים זה זמן מה - העגלה, שתקעה את כולנו בבוץ בתחילת השנה, נחלצה מן הבוץ הרבה לפני כל האחרים. ג'יי.פי. מורגן עתה זה הכפילה את תחזית הצמיחה השנתית שלה לסין. בשנה שבה המעצמות התעשייתיות של המערב תוהות אם התמ"ג שלהן יצטמק ב־12% או רק ב־8%, סין עומדת לרשום עלייה של 2.5%. זה מספר מאוד לא מרשים בשביל ארץ ש־7% היו המינימום שלה, וקפיצות דו־ספרתיות נהגו להיות הנורמה. אבל 2.5% כאשר שאר העולם מתכווץ הוא מספר מרשים.

פירושו של דבר ש"הווירוס הסיני", כפי שהנשיא טראמפ קורא לנגיף הקורונה מפעם לפעם, הופך להיות המשווה הגדול. בזכותו, מגמת השתוותה של כלכלת סין לכלכלת ארה"ב תואץ בשנתיים. ב־2028, ארה"ב תאבד את בכורתה, במספרים שווי־דולרים.

אכן, את קול חריקת השיניים, הבוקע לא רק מן הבית הלבן, כי אם גם מערי בירה באירופה ובאסיה, אין קושי לשמוע. החורקים לוחשים לעצמם: לא מגיע להם.

"ניצחון אסטרטגי"

ב־15 באוגוסט נערכה בעיר ווהאן מסיבה ענקית בבריכת שחייה מקומית. לא היו מסכות, לא היה מרחק ביטחון. זו ווהאן, שבמשך חודשים אחדים הייתה עיר הבירה העולמית של "הווירוס הסיני". 11 מיליוניה הוחזקו בתנאים של מחנה מעצר ענקי. מסיבת הבריכה בישרה שווהאן הביסה את הקורונה. זה שלושה חודשים לא נרשמה בה אף הידבקות אחת.

דובר משרד החוץ הסיני, גבר סימפטי להחריד ששמו ג'או ליג'יאן, השמיע הודעה הולמת. מסיבת הבריכה, הוא אמר, "משקפת ניצחון אסטרטגי של ווהאן ושל ממשלת סין במאבק נגד הנגיף".

ג'או נעשה בשנה האחרונה הנציג הבולט ביותר של דור "הדיפלומטים הזאבים", שסין התחילה לשלוח אל העולם החיצון. הם שמו קץ לפרופיל הנמוך והנימוס המופלג, שאפיינו את שליחי סין ברבע המאה הראשונה של הרפורמות הכלכליות.

"הניצחון האסטרטגי" שבו התברך ג'או נוגע כמובן ליתרונותיה של מדינת המשטרה הריכוזית על הדמוקרטיות החלושות, נטולות ההעזה וחסרות כוח הרצון. סין עושה זה זמן מה נפשות לאמונתה, שהיא פיתחה את שיטת השלטון היעילה ביותר, והביסה אחת ולתמיד את יומרותיה המיסיונריות של הדמוקרטיה המערבית. למרבה העצב והתדהמה, יש לא מעט אנשים בדמוקרטיות המערביות הנוטים להאמין לה.

אין התאפקות טבעית

הניצחון על הווירוס וההתאוששות הכלכלית, לצד הבריכה בווהאן, מכניסים את המשטר הסיני ואת הדיפלומטיה שלו אל אופוריה מוגברת. נמהלים בה שיעורים חסרי תקדים של יוהרה ושל אגרסיביות. אמנם אי אפשר להגיד שסין השילה את כל העכבות, אבל היא משילה אותן בזו אחר זו. שטות תהיה להניח שאפשר עוד לסמוך על התאפקותה הטבעית.

יש דוגמאות קטנות וגדולות, שאת חלקן פשוט אי אפשר להבין אלא בקונטקסט המוצע כאן של אופוריה אגרסיבית. התנהגותה של סין לאורך הגבול הרגיש והמסובך עם הודו, בהרי ההימליה, היא אולי הדוגמא המדאיגה ביותר.

בסוף מאי התחוללה תקרית בגבול, שאינו אלא קו הפסקת אש, מאז מלחמה שסין אסרה על הודו כמעט לפני 60 שנה. הסינים הרגו לפחות 20 חיילים הודיים. הודו המושפלת, שתפסה בינתיים את מקום ווהאן כמרכז ההומה ביותר בעולם של הידבקויות מקורונה (עד 80 אלף ביום, 65 אלף מתים), נחשפה במלוא חולשתה. שני הצדדים אמנם לא רצו בהסלמה, אבל השבוע הודיע הודו על פרובוקציות סיניות חוזרות.

סין רשאית להכחיש כאוות נפשה. היא טוענת לבעלות על שטחים ניכרים בצפון הודו, כולל מדינה אחת של הפדרציה ההודית ומחוז אוטונומי אחד. הטענות אינן חדשות, אבל הדחף האגרסיבי הוא חדש. הדיקטטורה הסינית שואבת את הלגיטימיות שלה, בין השאר, מהתחייבותה החוזרת להשיב על כנה את שלמות המולדת. היא רוצה לחזור ולשרטט גבולות בין לאומיים שנכפו עליה בימי האימפריאליזם האירופי. התפשטות טריטוריאלית, יבשתית וימית, סמוכה עכשיו לראש סדר היום שלה.

הצ'כי ישלם "מחיר כבד"

בחודש שעבר בייג'ינג שמה סוף סוף קץ לאוטונומיה של הונג קונג באמצעות אכיפת חוק "בטחון לאומי" דרקוני, המאפשר לה להפליל כל התנהגות אזרחית. עכשיו היא רשאית לעצור, להעמיד לדין ולהשליך לכלא לשנים ארוכות את מבקרי המשטר בעוון חתירה תחת שלמות המולדת.

כלי רכב צבאים הודיים בחבל קשמיר לאחר פרובוקציה סינית על הגבול השבוע / צילום: Mukhtar Khan, Associated Press
 כלי רכב צבאים הודיים בחבל קשמיר לאחר פרובוקציה סינית על הגבול השבוע / צילום: Mukhtar Khan, Associated Press

טייוואן מוסיפה להיות קוץ בבשרה. קשה להעלות על הדעת משהו החורה לדיקטטורה הסינית יותר מן החיזיון של 24 מיליון סינים, החיים בדמוקרטיה מלאה, נהנים משגשוג כלכלי, ומצליחים להביס את הנגיף בכוחות עצמם.

בזכות מאמצי בייג'ינג, טייוואן איבדה את קשריה הדיפלומטיים עם העולם החיצון (חוץ מ־14 ארצות, מהן מיקרוסקופיות). אבל היא מוסיפה לקיים קשרי מסחר ענפים. אחת משותפותיה הגדולות באירופה היא צ'כיה. משלחת צ'כית גדולה בהיקף של 90 חברים, הגיעה לטייוואן בתחילת השבוע. בראשה עומד נשיא הסנאט הצ'כי, מילוש וסטריצ'יל, סגנו, יושבי ראש הוועדות העיקריות וראש עיריית פראג. וסטריצ'יל הכריז כי הביקור הזה מתיישב עם מורשתו של ואצלאב האבל, שהנהיג את המהפכה נגד המשטר הקומוניסטי לפני 30 שנה ויותר.

רק זה היה חסר לסין. תגובותיה, כרגיל, חסרות כל פרופורציה. כמובן, הדובר ג'או הנ"ל גינה את "המעשה הנקלה הזה". חבר מועצת המדינה, וואנג יי, הממונה על ענייני החוץ של סין, הכריז כי וסטריצ'יל "ישלם מחיר כבד". לא ברור איזה מחיר סין יכולה לגבות ממנהיג פוליטי בארץ זרה. סוף סוף, היא אינה יכולה לגרור אותו לכלא, לשפוט אותו לתקופות מאסר ארוכות, או לענות אותו. הלוא כן. בכלל, לאיים על צ'כיה ב"מחיר כבד", בהתחשב בהיסטוריה של מחירים כבדים שהיא שילמה מאז 1938, אינו מעשה המכבד את בעליו.

בהמה עלובה

כאשר קנדה השעתה בחודש יולי הסכם הסגרה עם הונג קונג, משרד החוץ הסיני הגיב בציטוט מן הברית החדשה (!), לפחות בנוסח האנגלי. הוא חזר על עצתו של ישו משיחם לשליחו שאול התרסי, ש"לא לבעוט בדרבונות". זו מימרה השאולה מפרקטיקה של חרישה באמצעות שוורים בעת העתיקה. הדרבונות מעמיקים להינעץ בבשרו של השור, אם הוא מנסה להתנגד לנוכחותם. לשון אחר, הדיקטטורה הקומוניסטית אמרה לקנדה הדמוקרטית, זיכרו־נא שאתם אינכם אלא בהמה עלובה הנתונה לחסדינו.

מצב הרוח האגרסיבי, שהנשיא שי ג'ינפינג משרה על פקודיו, מעודד אותם להשיל עכבות. שי עצמו השיל כמה מהן בשבוע שעבר, כאשר נתן פומבי לתכניותיו לעתיד טיבט. לא זו בלבד שהחבל הזה נמצא תחת כיבוש צבאי נוקשה זה 60 שנה ויותר, לא זו בלבד שמתיישבים סינים מציפים אותו כדי להפוך את הטיבטים למיעוט בארצם, אלא שהנשיא שי מבטיח עכשיו לבולל את טיבט לחלוטין בתוך המולדת הסינית, ולכונן בה "סוציאליזם מודרני". הוא אפילו מדבר על "סיניזציה" של הדת הבודהיסטית, הסמל המובהק ביותר של הזהות הטיבטית.

אגב, מדיניות דומה של מחיקת זהות עוררה השבוע התנגדות פומבית חסרת תקדים בחבל מונגוליה הפנימית, שהוא חלק מסין. מונגולים פנימיים הפגינו ברחובות נגד הכוונה להחליף את לשונם בסינית בבתי ספר מקומיים. נקל לשער איזה "מחיר כבד" ייגבה, או כבר נגבה, מן הבוגדים ההם.

אין ספק שסין מפיקה תועלת ישירה וממשית ממשבר הקורונה העולמי. היא מנצלת אותו להגברת הדיכוי מבית ולחתרנות ולהסתה מחוץ. השאלה היא אם היא תצליח לאבד את רצונם הטוב של אנשים שנטו להעניק צידוקים נדיבים לדיקטטורה שלה, כמו הצלחתה המוכחת להעלות מאות מיליונים אל מעל קו העוני. זה בהחלט הישג גדול, אבל זה אינו יכול להיות הקריטריון היחיד לבחינתו של משטר דיכוי.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny־globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

צרו איתנו קשר *5988