מחלוקת בין ארגוני התעשיינים והעסקים סביב מתווה האוצר לתשלום ימי הבידוד

עוד 8 ימים אמורה המדינה לספק תשובה לשאלה מי ישלם על ימי הבידוד של העובדים במשק, אך מתברר כי עד כה אין הסכמה על המתווה שהציע האוצר • בנשיאות המגזר העסקי ובהתאחדות המלאכה והתעשייה מסרבים לשמוע על כל מתווה שממשיך להטיל נטל של ימי בידוד על המעסיקים

חנויות סגורות לאורך הרחוב בעקבות הסגר השני / צילום: כדיה לוי, גלובס
חנויות סגורות לאורך הרחוב בעקבות הסגר השני / צילום: כדיה לוי, גלובס

עוד שמונה ימים אמורה המדינה לספק תשובה לשאלה מי ישלם על ימי הבידוד של העובדים במשק - לאחר שבג"ץ קבע לאחרונה כי הנטל לא יכול ליפול על כתפי המעסיקים - אך מתברר כי עד כה אין הסכמה על המתווה שהציע האוצר, שלפיו העובדים יישאו בשני ימי בידוד והמדינה והמעסיקים יתחלקו בחלקים שווים בשאר הימים. מעבר לכך, הצעת האוצר יצרה קרעים בין הארגונים המייצגים את התעשיינים והעסקים במשק - בעוד התאחדות התעשיינים מסכימה עקרונית למתווה שהציע האוצר, בנשיאות המגזר העסקי ובהתאחדות המלאכה והתעשייה מסרבים לשמוע על כל מתווה שממשיך להטיל נטל של ימי בידוד על המעסיקים, ומכנים את הצעת האוצר "סיבוב עוקף בג"ץ". בנוסף, דורשים בארגונים המתנגדים כי המדינה תחזיר למעסיקים מעל 3 מיליארד שקלים שהם שילמו עד כה לעובדים על ימי הבידוד.

ביהמ"ש העליון ביטל את היכולת של משרד הבריאות להוציא תעודות מחלה גורפות לעובדים השוהים בבידוד בעקבות נגיף הקורונה. המשמעות של הביטול: המעסיקים לא יישאו בנטל הכלכלי של ימי הבידוד. כעת, המדינה תיאלץ לשפות את העובדים על ימי הבידוד או שהעובדים עצמם יוותרו ללא כל מענה כלכלי לימי הבידוד.

ביולי האחרון קיבל בית המשפט העליון שתי עתירות שהגישו מעסיקים וארגוני מעסיקים כנגד תעודות המחלה הגורפות שהעניקה המדינה לעובדים ששהו בבידוד, וקבע כי חוק דמי מחלה אינו מסמיך את ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות להנפיק תעודת מחלה גורפת לכל העובדים השכירים השוהים בבידוד מחשש להידבקות בנגיף הקורונה. על כן נקבע, כי תעודת המחלה הגורפת בטלה.

עד כה הנטל לתשלום ימי המחלה לעובד היה מוטל על כתפי המעסיק. בפסק הדין הובהר כי המעסיקים לא יאלצו לשלם לעובדים ימי מחלה על ימי הבידוד. השאלה היחידה שנותרה פתוחה בפסק הדין היתה מי ישלם לעובדים עבור הימים הללו - והמדינה היתה צריכה לספק את הפתרון עד 30 לספטמבר, המועד שבו נקב בג"ץ לביטול ימי המחלה הגורפים.

במהלך הדיון בעתירה בבג"ץ הבהירו שופטי ביהמ"ש העליון כי אין בסמכות ביהמ"ש לחייב את המדינה לשלם לעובדים עבור ימי הבידוד, ולכן קיים חשש כי הנטל הכלכלי ייפול בסופו של דבר על כתפי העובדים עצמם, שיישארו ללא שכר וללא כל הכנסה בימי הבידוד שהם נאלצים לצאת אליהם בעקבות הוראות משרד הבריאות.

בעקבות הפסיקה התכנסו נציגי משרד האומר יחד עם נציגי המגזר העסקי על מנת לגבש מתווה חדש לתשלום לעובדים עבור ימי הבידוד, ובמסגרת המשא ומתן עלו מספר הצעות. אחד המודלים הראשונים שהוצעו על ידי האוצר היו כי היומיים הראשונים של ימי הבידוד יהיו על כתפי העובד, ארבעה ימים נוספים יוטלו על המעסיקים וכל שאר ימי הבידוד יוטלו על המדינה. מתווה נוסף שהוצע על ידי משרד העבודה היה כי שליש מימי הבידוד יוטלו על העובדים, שליש על המעסיקים ושליש על המדינה.

המו"מ הגיע למתווה האחרון של משרד האוצר

לכל המתווים הראשונים עלו התנגדויות שונות, וכך הגיע המשא ומתן למתווה האחרון שהוצע על ידי האוצר: העובדים יישאו ביומיים הראשונים של הבידוד, והמעסיקים והמדינה יתחלקו בחלקים בתשלום לעובד עבור שווים בשאר ימי הבידוד. עדיין לא הוחלט כיצד ישולם הכסף על ידי המדינה לעובדים עבור ימי הבידוד - האם הכסף יועבר דרך המעסיקים או ישולם מהמדינה ישירות לעובד, וגם אז באמצעות איזה גוף (ביטוח לאומי או גורם אחר), אך מבחינת האוצר הושגה התקדמות במשא ומתן כיוון שהם קיבלו את הסכמתו העקרונית של יו"ר נשיאות המעסיקים והעסקים ונשיא התאחדות התעשיינים, ד"ר רון תומר, למתווה.

המתווה מבקש לכאורה להשוות את מצבם של העובדים, ככל הניתן, למצב הקבוע בחוק בנוגע לתשלום ימי מחלה. על פי חוק, המעסיקים אינם משלמים עבור שני ימי המחלה הראשונים, ועל כן המדינה מרגישה נח לקבוע כי גם על שני ימי הבידוד הראשונים לא יקבלו העובדים תשלום.

באוצר כבר חשבו כי נמצא הפתרון הראוי, ותכננו להודיע עליו באופן רשמי וליישם אותו החל מ-30 לחודש, אך אז קמו המתנגדים למתווה - נשיאות המגזר העסקי ונשיאות התאחדות המלאכה והתעשייה - והבהירו כי הם לא יסכימו למתווה שממשיך להטיל את נטל ימי הבידוד על המעסיקים בניגוד להחלטה המאוד ברורה של בית המשפט העליון. מעבר לכך, הם אף דורשים, כתנאי מקדים לקיום משא ומתן, כי המדינה תשפה את כל המעסיקים במשק על כל התשלומים ששילמו עד כה לעובדים עבור ימי הבידוד מראשית משבר הקורונה ועד 30 לספטמבר.

בארגונים המתנגדים הבהירו כי הם לא מתכוונים לעבור לסדר היום על מתווה שמנוגד להחלטת בג"ץ. ומה התוצאה? כיוון שהמשא ומתן תקוע קיים חשש כעת מפני אחד משלושה מצבים: הראשון - הצדדים ימשיכו להתדיין ואם לא יימצא פתרון עד 30 לחודש הנטל של ימי הבידוד ייפול על כתפי העובד. במצב זה קיים חשש כי העובדים יגיעו לעבודה חרף החובה לשהות בבידוד, ויסכנו את שאר העובדים. המצב השני האפשרי הוא שהמדינה תבקש אורכה מבג"ץ ליישום מתווה חדש, וכן תבקש כי בינתיים יישאר המצב הקיים שלפיו המעסיקים נושאים בנטל ימי הבידוד. והמצב השלישי האפשרי הוא שהאוצר יחליט לקדם את המתווה שהציע מבלי להתחשב במתנגדים, באמצעות חקיקה, והנושא יגיע שוב לפתחו של בג"ץ.

נותרו, כאמור, שמונה ימים לפתור את הפלונטר הזה, ובינתיים המחלוקת בין הארגונים בעיצומה.

לדברי יו"ר נשיאות המעסיקים והעסקים ונשיא התאחדות התעשיינים, ד"ר רון תומר, המתווה אינו סגור עדיין ומתנהל עדיין משא ומתן מול האוצר. לדבריו, "המעסיקים כבר שילמו 3.3 מיליארד שקלים על ימי הבידוד תוך כדי שהם מנהלים מלחמת הישרדות. אנו פועלים להשגת מתווה הוגן ואחראי שיגן על המעסיקים והעובדים".

"השבעים ובעלי הכיסים המלאים לא יקבלו החלטות בשבילנו"

מנגד יוסי אלקובי, נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה, המייצגת עסקים יצרניים קטנים יוצא נגד הסכמת התאחדות התעשיינים למתווה המוצע לימי הבידוד, ואומר, כי "השבעים ובעלי הכיסים המלאים לא יקבלו החלטות בעבורנו. המעסיקים הקטנים כורעים תחת הנטל, אין להם מאיפה לשלם את ימי הבידוד. העסקים מדממים, ההזמנות יורדות, הביקושים קטנים וימי הבידוד רק עולים. המדינה צריכה לשאת בכל הנטל. לא נסכים לשלם, גם לא על יום אחד".

גם נשיאות המגזר העסקי בראשות דובי אמיתי מתנגדת למתווה של האוצר. לדברי אמיתי, "אין שום הסכמות בסוגיית ימי הבידוד שכן, לא מדובר בסוגיה שבסיסה ביחסי עובד מעסיק. אין סיכום על מנגנוני הפיצוי ומשכם ואין סיכום ביחס לבידוד כתוצאה מפעילות חברתית או תיירותית שאינה קשורה לעבודה ובידוד שמקורו בהפרת חובה חקוקה. המדינה צריכה לקחת אחריות ולשאת בעלויות בגין החלטותיה בשל תפקידה בשמירה על בריאות הציבור ולא ייתכן שישיתו את העלויות הללו על גב המעסיקים והעובדים, לאחר שהמעסיקים שילמו למעלה מ-3 מיליארד שקל בשמונת החודשים האחרונים" .

אמיתי מוסיף, כי "העובדים הם נכס אסטרטגי חשוב לעסקים ונעשה ככל שיש בידנו לפעול למניעת פגיעה בעובדים ואולם, נעשה זאת תוך שמירה על המגזר העסקי ויכולתו לשרוד את המצב אגב התפרצות נגיף הקורונה וחוסר הוודאות בעניין משך ההתמודדות. נשיאות המגזר העסקי מרכזת תחתיה את רובם המוחלט של המעסיקים במדינת ישראל וככל שהתאחדות התעשיינים מעוניינת לשאת בעלויות אלו ע"ח יתר המעסיקים בישראל, אין בהסכמתה זו כדי לחייב את המעסיקים בישראל והיא יותר ממוזמנת להשית את ההוצאות הללו על חבריה התעשיינים בלבד".

לדברי עו"ד רוית גרוס , מנכ"לית התאחדות המלאכה והתעשייה , "לפי הכרעת בג"ץ (שאנחנו והתעשיינים הגשנו) בידוד הוא לא יום מחלה, ולכן המעסיקים מבקשים מהאוצר החזרים רטרואקטיבית של כל הכספים ששילמו לעובדים ושלא היו צריכים לשלם. אנחנו מרגישים שיש ניסיון לדחות את התאריך שבו הנטל יורד מכתפי המעסיקים, ה-30 לספטמבר, כי אם המדינה תגיש בקשת דחייה לבג"ץ אז עדיין המעסיקים יצטרכו להמשיך לשלם. החשש שלנו שהם יבקשו דחייה וזה ימשיך להיות על המעסיקים. אם המדינה לא תבקש ארכה אז הנטל עובר לעובדים, ואז יש חשש שהעובדים יגיעו לעבודה גם אם הם צריכים להיות בבידוד, ויסכנו את מקומות העבודה שלהם. אבל לא נסכים למתווה שממשיך להטיל את הנטל על כתפי העובדים. הנטל הזה כבד מנשוא, במיוחד על התעשיינים הקטנים. כשיש חולה מאומת במפעל, כל המפעל הולך הביתה ולא רק שלמעסיק אין הכנסות אלא הוא צריך לשלם דמי מחלה לעובדים. ההצעה של המדינה זה ניסיון לעקוף את בג"ץ. כמה עוד יכול ליפול על הכתפיים של העסק הקטן לפני שהוא יקרוס? לעסקים הקטנים זה קריטי לא להסכים למתווה של האוצר. לא סתם הגשנו את הבג"ץ נגד הטלת ימי הבידוד על העובד".

עוד מוסיפה גרוס, כי "התעשייה הקטנה, העצמאים ובעלי העסקים הקטנים והבינוניים הם מנוע הצמיחה של המשק, הם עיקר הכלכלה של מדינת ישראל והם כורעים תחת הנטל, אין להם מאיפה לשלם את ימי הבידוד. העסקים מדממים, ההזמנות יורדות, הביקושים קטנים וימי הבידוד רק הולכים ועולים בכל יום. זאת ממש 'מגיפת הבידוד'.

"אנו סבורים שהאוצר צריך לגבש מתווה שהוא עסקת חבילה שכוללת גם את החזרת הכספים למעסיקים ששולמו שלא כדין בכל התקופה האחרונה.

בג"צ קבע שתעודת המחלה הגורפת הוצאה שלא כדין ולפיכך על המדינה להחזיר למעסיקים את הכספים ששולמו שלא כדין".

גם נשיא להב, עו"ד רועי כהן, מתנגד למתווה שהוצע על ידי האוצר, ובמכתב ששיגר לשר האוצר ולראש הממשלה הבוקר הוא מבקש כי יקדמו תיקון בחוק הביטוח לאומי, כך שיקבע תשלום על ידי מדינת ישראל לימי הבידוד ולא על ידי המעסיקים לכל הפחות כהוראת שעה. "הטלת התשלום של ימי הבידוד על המעסיקים בפרט העסקים הקטנים והבינוניים, הינה נטל כלכלי כבד בפרט בימים הקשים של הקורונה, בהם העסקים הקטנים והבינוניים נסגרים חדשות לבקרים ובקושי מסוגלים לשרוד את המשבר ולשלם את שכר העובדים שלא יצאו לחל"ת", כתב כהן.

לדבריו, "עד כה קרוב למיליון איש שהו בבידוד באמתלה של ימי מחלה והמעסיקים הם אלה שנשאו בעלות התשלום המוערכת בכ-3 מיליארד שקל. המעסיקים בכלל והעסקים הקטנים והבינוניים בפרט, גם כך מתמודדים עם נטל כלכלי כבד מנשוא בימי הקורונה, בקושי מצליחים לשלם שכר כדי לא להוציא לחל"ת ורבים נסגרים חדשות לבקרים. על הממשלה לגלות אחריות ולפעול מיידית לקידום הסדר או תיקון בחוק הביטוח הלאומי, כך שיקבע תשלום על ידי המדינה לימי בידוד, לכל הפחות כהוראת שעה".

מהתאחדות התעשיינים נמסר בתגובה: "התאחדות התעשיינים היא זו שהגישה את הבגצ ונלחמה עליו בבית המשפט. עם כל הכבוד לניסיון של ארגונים נוספים לרכב על הנושא, אנחנו נמשיך להתנהל בצורה מקצועית תוך התמדה במטרתנו העיקרית - צמצום הנטל על המעסיקים והעובדים".

תמור מור, מנכ"ל מסעדנים חזקים יחד, מצטרף למתנגדים להצעת האוצר. לדבריו, "לאור החלטת בג"ץ שאת ימי הבידוד של העובדים במשק אין להחיל על המעסיקים ויש לסיים את ההסדר עד ה- 30.9.20, החל האוצר לבנות מודל בו המעסיק עדיין מחוייב לשלם את מרבית ימי הבידוד. אנו מתנגדים לכך בכל תוקף".

"את ימי הבידוד תתכבד המדינה ותשלם לעובדים. די נגמר! לא מקובל ולא תקין ששוב רוצים להחיל על המעסיק את ימי הבידוד כאילו היו ימי מחלה. מכיוון שזהו מקרה יחודי על המדינה לשאת באחריות מלאה ולהגדיל ולעשות ע״י שיפוי רטרואקטיבית והחזר כספי מלא לכל המסעדנים והמעסיקים ששילמו לעובדים ימי מחלה על ימי בידוד מתחילת המשבר. נגמרו הימים שהמסעדנים אפשרו לממשלה לדחוף את ידה לכיסינו".

צרו איתנו קשר *5988