במשבר לאומי: החנינה היא כלי הכרחי לשמירה על אחדות החברה

נשיא המדינה ראובן ריבלין ושר המשפטים אבי ניסנקורן הכריזו לאחרונה על מתווה חנינות ייחודי עבור מי שנותרו חייבים בתשלומי קנסות שהוטלו עליהם בהליכים פליליים, תעבורתיים ומנהליים, ונקלעו למצב כלכלי קשה עקב מגפת הקורונה. יש לברך את הנשיא והשר על כך שמצאו דרך יצירתית להשתמש בסמכות הנתונה להם באופן מותאם לתקופה ולאתגריה.

יופיו, כוחו ורגישותו של מוסד החנינה טמונים בגמישות המופלאה ובמרחב האינסופי כמעט שהעניק המחוקק לנשיא, להקל בעונשם של עבריינים מטעמים של חסד ולפנים משורת הדין. אין עוד מקום המכיר בחולשתה ומגבלותיה של מערכת המשפט כמו חוק יסוד-נשיא המדינה שהעניק לנשיא את היכולת להפוך או לצמצם הכרעה בהליך פלילי, סבוך וממושך ככל שיהיה, בחתימת ידו על כתב הקלה. בשל המרחב שניתן לנשיא, התפתח מאז ימי קום המדינה מנגנון במסגרתו ניתנות חוות דעת מקצועיות ע"י מגוון גורמים, עליהן מתבססת המלצת שר המשפטים, אשר בחתימתו מתקף את החלטת הנשיא, ומזה עשרות שנים נשיאי ישראל מקבלים את החלטותיהם בהתייעצות עם שרי המשפטים, ועל דעתם, וגם כאשר הדעות חלוקות וברי כי דעת הנשיא היא הקובעת, דיאלוג חשוב זה מתנהל באופן מקצועי וענייני.

בימי שגרה, החנינה היא אקט אינדיבידואלי, המבקש לתת לפרט את יומו, את ייחודו, את שקילת נסיבותיו האישיות שהשתנו מאז קם בית משפט מכיסאו. פעם בדור, או במספר שנים, מתרחש אירוע "לאומי" ההופך את הקערה על פיה, ונשיא המדינה מתבקש, או בוחר, לתת משקל לאירוע כללי שיש לו השלכות על ציבור רחב, ולראות בו "אינטרס ציבורי" המצדיק שימוש בלתי שגרתי בסמכותו. האירוע המכונן בהקשר זה היה פרשת קו 300 אז ניתנה ע"י הנשיא הרצוג ז"ל חנינה טרם העמדה לדין לאנשי השב"כ; בית המשפט העליון שנדרש לעתירה כנגד החלטה זו קבע כי יתכנו נסיבות חריגות בהן עולה אינטרס ציבורי עליון או נסיבות אישיות קיצוניות בהן לא נחזה פתרון סביר אחר, אשר יצדיק התערבות מוקדמת במהלך הרגיל של סדרי משפט. התפיסה באותה עת היתה כי ניהול ההליכים נגד המעורבים בפרשה יגרום נזק בלתי הפיך לשירותי הביטחון ולביטחונה של מדינת ישראל. מאז, לא ניתנה שוב הקלה לאיש לפני הליכים פליליים, אולם הטיעון של "אינטרס ציבורי" בהקשר של חנינה, הוטמע. לקראת חגיגות שנת ה-50,60 ו-70 למדינה גובשו מתווים שקיצרו מעט עונשי מאסר של אסירים שהיו קרובים לריצוי מלוא תקופת מאסרם, ובשנים האחרונות הכיר מוסד הנשיאות בצורך למחוק רישום פלילי בתגובה לשני אירועים בעלי מימד ציבורי- הראשון היה ההתנתקות, כאשר במקביל להליך חקיקה בכנסת (אותו יזם הנשיא ריבלין בכובעו כיו"ר הכנסת) הקדים הנשיא פרס ז"ל ומחק הרשעות ב-59 תיקים, רובם של קטינים, בהצהירו כי הדבר נעשה בשל ההכרה במורכבותו וייחודיותו של אירוע היסטורי שעמד ברקע להסתבכותם בפלילים של צעירים נורמטיביים לחלוטין.

לפני שנתיים הכריזו הנשיא ריבלין ושרת המשפטים לשעבר איילת שקד על מהלך של מחיקת הרשעות לצעירים יוצאי אתיופיה על רקע ממצאי הצוות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה (דוח פלמור) בנוגע לשיטור יתר כלפיהם. מהלכים אלה אמנם מסייעים לפרטים בחברה, אך עוצמתם המצטברת מתבטאת ביכולתו של הנשיא במקרים מתאימים לעשות שימוש בסמכות החנינה ככלי הצהרתי, מרפא, מתקן, מאחה קרעים, מחלץ ממשבר הפוגע בחברה הישראלית בכללותה. ההיסטוריה של נשיאי ישראל מלמדת כי עשו שימוש זהיר בסמכותם זו. כשם שזהירות זו מתחייבת, חשוב לחברה הישראלית על אתגריה המשתנים כי יתקיים מנגנון מעין זה, וכי יעשה בו שימוש מושכל ככל שידרש. 

הכותבת ניהלה את מחלקת החנינות במשרד המשפטים וכן כיהנה כמנכ"לית משרד המשפטים; כיום חברת המועצה המפקחת על פייסבוק ויועצת אסטרטגית. בין שלל עיסוקיה כיום היא מייעצת גם בנושא חנינות