מלחמת החפירות בין ענקיות הטכנולוגיה והממשל רחוקה מסיום

מדיניות "אמריקה תחילה" ושאיפתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להחזיר את אמריקה לגדולתה, השפיעו בצורה דרמטית על תעשיית הטכנולוגיה בארבע השנים האחרונות. מאמציו של ממשל טראמפ להשאיר טכנולוגיה בידיים אמריקאיות הקשתה על מיזוגים ורכישות בתעשיית הטק העולמית, בעוד מלחמתו של טראמפ לצמצם את השפעתן של ענקיות הטכנולוגיה הסיניות במערב קידמה צעד נוסף את החזון על פיצול האינטרנט. רצונו של הנשיא האמריקאי להעמיד את העובד האמריקאי במרכז, הובילה להגבלת ויזות העבודה הייעודיות המשמשות את חברות הטק האמריקאיות לגיוס עובדים וסיבכה את חלום הריילוקיישן של מהנדסים הודים וגם ישראלים.

כרפובליקני, גישתו של טראמפ דגלה באופן כללי בפחות רגולציה, חקיקה ומיסוי על ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות, כפי שבא לידי ביטוי בתמיכתו בעמדת החברות ביחס למעמד עובדי כלכלת החלטורה בארה"ב. אלא שהתנהלותו של הנשיא מול חברות הטק היתה הפכפכה למדי והושפעה לא פעם משיקולים אישיים ונקמניים, על בסיס היחס שניתן לפרסומיו ברשתות החברתיות.

לקראת הבחירות הקרבות, כתבה זו מנסה לשרטט את "מורשת טראמפ" בתחום הטכנולוגי ולחזות במה צפויה להיבדל גישתו של המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן, אם ייבחר לנשיאות, בנושאים אלו.

גם רשתות חברתיות הן ביטחון לאומי

אחד הגופים העסוקים ביותר בוושינגטון בשנים האחרונות היה הוועדה לבחינת ההשקעות הזרות (CFIUS), המופקדת על בחינת רכישות של חברות אמריקאיות משיקולי ביטחון לאומי. הוועדה נולדה באמצע שנות ה-70 על רקע חשש מהשקעות של מדינות אופ"ק, ובשנות ה-80 היא קיבלה סמכויות אופרטיביות במטרה לבלום רכישות יפניות בארה"ב, אך לאורך שנים נותרה גוף אנונימי ושולי יחסית. למעשה, עד לתקופת טראמפ חסמו נשיאים אמריקאים רק שלוש עסקות רכישה בעקבות המלצת CFIUS.

אולם בתקופת טראמפ הפכה CFIUS לכוח המרכזי מאחורי מאמצי הנשיא למנוע מכירה של נכסים טכנולוגיים אמריקאיים לידיים זרות ולהגביל את כוחן של חברות טכנולוגיה סיניות. היתרון בשימוש דווקא בכלי זה עבור טראמפ ברור: צווים שמוציא הנשיא על בסיס חקירות CFIUS חסינים מעתירות בבתי המשפט. הדומיננטית של הוועדה ניכרת במספרים: נכון ל-2019 בחנה CFIUS בסך הכל 325 עסקאות, עלייה חדה לעומת 210 עסקאות בלבד שנבחנו ב-2015.

ב-2017 חסם טראמפ ניסיון של קרן השקעות סינית לרכוש את חברת השבבים לאטיס מפורטלנד תמורת 1.3 מיליארד דולר, ושנה לאחר מכן נחסמה עסקה של 117 מיליארד דולר, במסגרתה רצתה ברודקום מסינגפור לרכוש את חברת השבבים האמריקאית קוואלקום. אך הנושא השנוי במחלוקת ביותר שבה עסקה CFIUS בעידן טראמפ הוא אפליקציית הסרטונים טיקטוק.

בייטדנס הסינית רכשה ב-2017 את אפליקציית מיוזיקלי שפעלה מארה"ב ושנה מאוחר יותר איחדה אותה עם טיקטוק. באותה תקופה בייטדנס אפילו לא הגישה את העסקה לבדיקת CFIUS, כיוון שרכישת אפליקציית ליפסינק לא נתפסה כאיום פוטנציאלי על הביטחון הלאומי . רק שב-2019 החליטה CFIUS מיוזמתה לפתוח בחקירה על העסקה, בטענה שהיא נוגעת למידע האישי על עשרות מיליוני אמריקאים. חקירה זו הובילה את טראמפ להוציא צו המורה לבייטדנס למכור את החזקותיה בטיקטוק.

מקרה טיקטוק העלה ספקות כבדים האם מה שעומד באמת מאחורי ההחלטה הוא רק שיקולים של ביטחון לאומי. רצונה של ארה"ב להגן על מידע משתמשים אמריקאים מובן, אך אפילו סין הסגורה מאפשרת לחברות אמריקאיות כדוגמת אפל ולינדקין לפעול במדינה, כל עוד הן ממשיכות לשמור את הנתונים על המשתמשים באופן מקומי. ההתעקשות האמריקאית שבייטדנס תמכור הריחה כניסיון לחסל מתמודדת זרה באופן לא הוגן, בניגוד לאתוס של תחרות חופשית ותוך פגיעה בזכויות הקניין - שני עקרונות שקידמו את עולם הטכנולוגיה במערב בעשורים האחרונים. דווקא המתווה הנוכחי המסתמן של מכירת חלק מטיקטוק לוולמארט ואורקל האמריקאיות נראה כפיתרון מעט סביר יותר, אם יקבל בעצמו את האישור מאותה CFIUS.

השימוש ב-CFIUS לא היה הדרך היחידה בה ניסה ממשל טראמפ להגביל את כוחן של חברות טכנולוגיה סיניות. טראמפ הטיל גם סנקציות רחבות על חברות טק סיניות, תחילה נגד ZTE הסינית, אחר כך נגד וואווי ובסיבוב הנוכחי על יצרנית השבבים הסינים SMIC. על כל אלה יש להוסיף את יוזמת הרשת נקייה ששואפת לחסום אפליקציות, כבלים תת ימיים, שירותי ענן ומפעילי טלקום סינים לא רק בארה"ב אלא במערב כולו.

יוזמות אלו מגשימות הלכה למעשה את החזון על פיצול האינטרנט לחלקים נפרדים, שנראה קרוב מתמיד. נכון, גם בנושא הזה סין התחילה, כשהקימה את חומת האש הגדולה וחסמה שורה ארוכה של שירותים מערביים, אך טראמפ נראה נחוש לנתק את צינורות החיבור האחרונים של הרשת הגלובלית.

בחירה של טראמפ לקדנציה שנייה תוביל בוודאות להמשך מגמת הפרוטקציוניזם הטכנולוגי, אך קרוב לוודאי שגם ניצחון דמוקרטי לא ישנה יותר מדי את המגמה. "האינטרס האמריקאי להגביל את הגישה של מדינות זרות וסין בראשן למידע אישי על מאות מיליוני אמריקאים והאינטרס לשמור על עליונות על החברות הסיניות, לא ישתנו במקרה של חילופי שלטון. גם השימוש ב-CFIUS ככלי למימוש האינטרסים האלו צפוי להמשיך", מעריך עו"ד יאיר גבע, ראש מחלקת הייטק והטכנולוגיה במשרד הרצוג פוקס נאמן. "המהות לא תשנה, אבל יכולים להיות שינויים קוסמטיים, כשהמאבק יקבל צורה יותר מוסדרת תחת ממשל דמוקרטי, שיאמץ כללים יותר שקופים המקנים וודאות לגבי הליך קבלת האישורים ומה מותר ואסור".

מכה קלה בכנף לענקיות הטכנולוגיה

בחודש מאי הצמידה לראשונה טוויטר הודעה על בדיקת עובדות לציוץ של הנשיא. טראמפ צייץ אז שהצבעה דרך הדואר תוביל לזיופים ורמאויות, טענות שטוויטר סימנה כלא מבוססות. ימים ספורים לאחר מכן חתם טראמפ על צו המורה לרשויות פדרליות לפעול כדי להגביל את ההגנה המשפטית לה זוכות הרשתות החברתיות בכל הנוגע להסרת תוכן גולשים במסגרת סעיף 230 בחוק ההגינות בתקשורת. טראמפ חזר בחודש שעבר על איומו לבטל את סעיף ההגנה, אף שצעד כזה ידרוש בפועל תהליך חקיקה ארוך. מקרה זה מבטא היטב את גישתו של טראמפ לענקיות הטכנולוגיה, שתודלקה לא פעם ממניעים אישיים.

כהונתו של טראמפ התאפיינה בשינוי לרעה בדעת הקהל הציבורית נגד ענקיות הטכנולוגיה, שנתפסות על ידי חלק גדול מהציבור האמריקאי כמי שמנצלות את כוחן. לשינוי הזה אחראי גם הקמפיין לבחירתו של טראמפ בעצמו, שהשתמש בשירותיה של חברת קיימברידג' אנליטיקה הידועה לשמצה. אותה קיימברידג' שאבה מאגר עצום של נתונים אישיים על בוחרים אמריקאים מפייסבוק כדי להציף אותם בתעמולה ממוקדת. אל מול הסנטימנט השלילי בציבור, פתחו שתי רשויות ההגבלים העסקיים בארה"ב, נציבות הסחר הפדרלית (FTC) ומשרד המשפטים, בשורה של חקירות נגד גוגל, פייסבוק ואמזון על פגיעה בתחרות. עד כה חקירות אלו לא הובילו לתוצאות כלשהן.

"בתקופת טראמפ רשויות ההגבלים העסקיים שימשו בעיקר כמשאב שנועד לספק את הגחמות של השליט. הרשויות פעלו מתוך רטוריקה פוליטית קלה במקום על בסיס כללים ותהליכים חוקיים ומסודרים", תוקף פרופ' ברק אורבך, מומחה להגבלים מאוניברסיטת אריזונה. "בסופו של דבר, כל זה התגלה כלא אפקטיבי ולרשויות הללו היו הצלחות מוגבלות מאוד, כשגם החלטות שהתקבלו בתחום ההגבלים, לא עמדו בסוף במבחן בית המשפט, אפילו מול שופטים שמרניים".

האיום הממשי יותר על ענקיות הטכנולוגיה הגיע דווקא מוועדת ההגבלים העסקיים של בית הנבחרים, הנשלטת על ידי רוב דמוקרטי. הוועדה ניהלה חקירה במשך 16 חודשים וביולי האחרון הזמינה את ארבעת המנכ"לים באופן תקדימי לשימוע אגרסיבי מולה. תוצאת החקירה שפורסמה השבוע היא הדוח הרשמי החריף ביותר שנכתב על חברות טק, הממליץ לרסן את כוחן ולפרק מהן פעילויות עסקיות. עם זאת, הדרך ליישום המלצות אלו עוד ארוכה ותדרוש שיתוף פעולה עם הרפובליקנים, שהביאו הסתייגויות מהדוח.

גם בכל הנוגע לרגולציה שתגביל את ענקיות הטכנולוגיה בנושאי פרטיות לא היו פריצות דרך בארה"ב במהלך כהונת טראמפ. אותה פרשת קיימברידג' אנליטיקה הסתיימה בקנס של 5 מיליארד דולר שהטילה נציבות הסחר הפדרלית על פייסבוק, תוצאה שמומחה הפרטיות פרופ' מיכאל בירנהק מאוניברסיטת תל אביב מגדיר בתור "מכה קלה בכנף".

 מארק צוקרברג בשימוע בקונגרס / צילום: Matt Rourke, רויטרס

"ממשל טראמפ לא השאיר חותם לטובה או לרעה בנושאים של פרטיות, כשלאורך השנים האחרונות מי שהמשיכה להוביל את התחום של חקיקת פרטיות, היתה אירופה עם חוק ההגנה על המידע המקיף GDPR שנכנס לתוקף ב-2018", אומר בירנהק. "גם בתוך ארה"ב המדינות השונות כמו קליפורניה ואילינוי לקחו את ההובלה על פני הרשות הפדרלית ואימצו חוקי הגנת פרטיות ספציפיים".

האופן בו ביידן ינהג מול ענקיות הטכנולוגיה הוא עדיין עניין פתוח. ביידן ויועציו השמיעו לא פעם הצהרות לוחמניות על כך שמנהלי חברות הטכנולוגיה הטעו את העם האמריקאי. ביידן מסכים עם טראמפ כי יש לבטל את ההגנות של חברות האינטרנט תחת סעיף 230, אך בעוד הנשיא מתרעם על פגיעה בחופש הביטוי לכאורה, הוא מאשים את הרשתות החברתיות בפחות מדי פיקוח על מיסאינפורמציה ונאומי שנאה. מאידך ביידן נחשב למועמד מתון מאוד וכוח המשימה שהקים יחד עם הסנאטור ברני סנדרס המליץ על פירוק חברות הטכנולוגיה בשל התנהגות לא תחרותית רק כ "מוצא אחרון".

"לביידן לא באמת אכפת מהגבלים עסקיים, כי הוא בנה את הקריירה שלו בתקופה שבה התחום הזה נחשב מת בארה"ב. לכן הוא עשוי לחלק מינויים לגופי ההגבלים העסקיים לצד היותר רדיקלי במפלגה הדמוקרטית שתומך בפירוק החברות", חוזה אורבך . "זה מבטיח שיהיה הרבה רעש וצלצולים וניסיון להציק לחברות הטק, אולי זה אפילו יצליח במקרים מסוימים, אבל בסופו של יום היכולת לפגוע בענקיות האלה מוגבלת, כי הן מגיעות תמיד מוכנות יותר מהרגולטורים".

 ג'ף בזוס בשימוע בקונגרס / צילום: Matt Rourke, רויטרס

לפקח או לא לפקח על כלכלת החלטורה

ההבדלים הברורים ביותר בין טראמפ לביידן הם בנושאים הנוגעים להגירה ולשוק העבודה. כחלק ממאבקו נגד הגירה לארה"ב, ממשל טראמפ הקשיח בשנים האחרונות בהדרגה את התנאים לקבלת ויזות עבודה מסוג H1-B, המשמשות את חברות טכנולוגיה כדי לשכור מהנדסים ומפתחים זרים. בעוד נכון ל-2016 רק 6.1% מהבקשות האלו נדחו, ב-2019 עלה שיעור הדחיות כבר ל-15.1%. השבוע הודיע ממשל טראמפ על הקשחה נוספת בקריטריונים שצפויה להעלות את שיעור הדחיות לשליש, מה שיפגע גם בחברות הייטק ישראליות המניידות עובדים לארה"ב.

במקביל בחודש יוני חתם טראמפ על צו המקפיא הנפקת ויזות H1-B חדשות עד סוף השנה לפחות, בנימוק שהעובדים הזרים יפגעו בהתאוששות שוק התעסוקה האמריקאי ממשבר הקורונה. החלטה זו עוררה ביקורת רחבה מצד מנהלי חברות הטכנולוגיה האמריקאיות, ביניהם מנכ"ל גוגל סונדאר פיצ'אי ומנכ"ל אפל טים קוק, שהזכירו לטראמפ כי מהגרים היו מי שהפכו את אמריקה לגדולה בפעם הראשונה. עתירה נגד הצו, שבין מגישיה אמזון ומיקרוסופט, התקבלה על ידי שופט פדרלי בסן פרנסיסקו, שקבע כי טראמפ חרג מסמכותו בהקפאת הוויזות, והנושא יובא ככל הנראה בפני בית משפט לערעורים.

 טים קוק בשימוע בקונגרס / צילום: Matt Rourke, רויטרס

גם ביידן עצמו תקף בעצמו את הצו הנשיאותי. בשידור אינטרנטי לרגל יום העצמאות ההודי באוגוסט, אמר ביידן שההחלטה להקפיא את אשרות H1-B מזיקה וציין כי אותן ויזות הו אלו "שבעשרות השנים האחרונות הפכו את אמריקה לחזקה יותר". ביידן הבטיח לחולל רפורמת בוויזות H1-B ולהגדיל את כמותן.

נושא מהותי נוסף בו נקט ממשל טראמפ בעמדה ברורה, הפעם דווקא לטובת חברות הטק הגדולות, הוא מעמדם של עובדי כלכלת החלטורה המתרחבת, ובעיקר נהגים בשירותים כמו אובר וליפט. באפריל 2019 פרסם משרד העבודה האמריקאי מסמך עמדה הקובע כי נהגי אובר הם קבלנים עצמאיים ולא עובדים שכירים. המשמעות מרחיקת הלכת של קביעה זו היא שהנהגים אינם זכאים להגנות משפטיות מהמעביד, ולתשלום על ימי מחלה, שעות נוספות ושכר מינימום.

המדינה בה מתנהל הקרב הקשה ביותר סביב עובדי כלכלת החלטורה היא קליפורניה, שם אומץ בשנה שעברה חוק AB5 הקובע כי מרבית המועסקים בארגון יוכרו כעובדים. בעקבות לובי מסיבי של אובר וליפט, השאלה האם אותו החוק יחול גם עליהן, תעלה למשאל במדינה בחודש הבא. בעוד ביידן קרא למצביעים בקליפורניה להצביע נגד החרגת החברות ממחויבויות מעביד, בקמפיין טראמפ אימצו לגמרי את טענת אובר וליפט לפיה החלת החוק המיועד תפגע ביכולת העובדים לנהל את לוח הזמנים שלהם באופן חופשי ופתוח.