"כשנחזור, אני לא אחזיר את העובדים. אני לא יכולה לשלם עכשיו"

במשך 30 שנה, דיתה נייסר בנתה עסק מצליח בשתי ידיה. כשהייתה בת 27 החליטה לחפש עבודה נוחה ויצירה, גילתה את הקוסמטיקה, ומאז היא קמה מדי בוקר לקליניקה משגשגת המושכת המושכת לקוחות רבות. ואז הגיעה הקורונה, וטרפה את הקלפים. "זה מפעל החיים שלי, ואני פוחדת שאצטרך לסגור אותו. בחיים לא הייתי במצב הזה. אני מהקוסמטיקאיות הטובות בארץ, לא חסרות לי לקוחות, אבל עצרו אותן מלהגיע אליי. אני מנסה למצוא פתרונות, כי אני חייבת לשרוד. המינוס שלי גדול מדי בשביל שאוכל להחזיק את הדבר הזה, בטח אם יהיה גל שלישי וייסגרו אותנו שוב. הפוליטיקאים לא עושים כלום כדי למנוע את זה".

נייסר מסרבת לקבל לקוחות בבית, בהסתר. "זה לא שווה את הקנס והפחד", היא אומרת, ובינתיים מפסידה כסף. "30 אלף שקל מתווספים לי למינוס כל חודש, בלי הכנסה. אני עדיין משלמת שכירות, ליסינג על מכשירים שלא בשימוש. ארנונה אני משלמת כרגיל, הוצאות שוטפות של ביטוח לעסק כרגיל. אני לא אפשוט רגל. יש לי מצפון ויש אלוהים שמסתכל על הכל. אני אתן לאנשים את מה שמגיע להם ואלך אם לא תהיה לי ברירה. וכשנחזור, אני לא אחזיר את העובדים. היו לי שלוש עובדות ושתי מזכירות. אני אעשה את כל העבודה הזו לבד, אני לא יכולה לשלם עכשיו".

מה קיבלת מהמדינה?

"מעולם לא קיבלתי שקל מהמדינה. גם את ה-750 שקל שהגיעו לשרי אריסון וניקול ראידמן, לא קיבלתי. יש לי רואה חשבון, צוות של עובדים, ולא מגיע לי כלום. שום מענק, שום פעימות. אומרים לי כל פעם: לא הגשת בקשה. אני אפילו לא פותחת את הדברים האלו. התהליכים כל כך קשים, האתר והאפליקציה מסורבלים, ואחרי שאת מצליחה את מקבלת תשובה שלא מגיע לך. לא בא לי לבכות שוב. כל הזמן מחפשים סיבות לא לתת לך. מספרים לנו שעושים לנו טובה - נותנים לנו למשוך את הפנסיה שהפרשנו לעצמנו, ללא קנס. זה מה שהמדינה שלי נתנה לי עד עכשיו, וגם הציעה הלוואות שצריך להחזיר, בזמן שהעסק סגור".

מה תעשי כדי להתמודד עם 'חובות הקורונה'?

"אני אעבוד 24/7, אני אפול מרגליים. בראייה עתידית, אני לא יודעת אם אני נשארת בארץ. אני נותנת לעצמי דד ליין של שנתיים. אני אוהבת את הארץ הזו, אבל המדינה התהפכה עליי. פעם רציתי ללכת לפוליטיקה, אבל היום אני מבינה שיש שם אנשים שצריכים כוח, ולא אנשים שיש להם כוח. אם אני עוברת לאיטליה עכשיו, אני מרוויחה את מה שאני מרוויחה כאן, רק ביורו.

"המקצוע הזה איפשר לי חיים נוחים, בלי בוסים, וזו עבודה נהדרת. זה תחום שאפשר להתפתח בו בצורה מדהימה, וזה מה שקרה. אני ממש טובה בתחום שלי. היה לי כיף גדול לעשות את מה שאני עושה ב-30 השנים האחרונות. במשך שנים שלמות פירנסתי את המשפחה שלי יפה, עם עסק שנוסע על 100 קמ"ש. חבל לי על מה שקורה עכשיו".

"הכל קרה לנו בבית בקורונה. התקופה הזו היא סיוט עבור המשפחה שלנו"

נייסר מדברת כשדמעות חונקות את גרונה. הקורונה הפכה את הבית לסיר לחץ, ואחרי שנים רבות - היא ובן זוגה שוקלים להתגרש. "הכל קרה לנו בבית בקורונה. התקופה הזו היא סיוט עבור המשפחה שלנו. אתה לחוץ, ואתה כועס, ואתה לא יודע על מי אתה כבר כועס, וזורק את זה על הקרובים אליך במקום על מי שאשם". בן זוגה עובד בהייטק, ובשל תיאומי מס, העסק שלה נותר לקרוס ללא מענקים ועם חובות.

ובזמן הזה, בני הזוג מממנים שלוש בנות. "הקטנה התגייסה עכשיו, השתיים האחרות לא גרות בבית. אחת לומדת רפואה ואחת הנדסת חשמל, ואנחנו משלמים על הכל כדי שהן לא יצטרכו לעבוד ויוכלו ללמוד. אנחנו נמכור את הבית כדי שהן יוכלו ללמוד ולעבור את התקופה הזו, אם נצטרך".

מה דעתך על איך שהמדינה מנהלת את המשבר?

"גיליתי במשבר הזה שהבעיה היא הרבה יותר גדולה ממה שחושבים. בחרתי בביבי והאמנתי לזה שהוא ביטחוניסט יותר מהכל. זו אחיזת עיניים, אנחנו משחקים משחקים שאנחנו לא מבינים בהם. המדינה שלנו הופכת לשבר כלי מבחינה כלכלית. אני לא מצפה היום מהמדינה לשום דבר, אבל לפני הקורונה חשבתי שמישהו דואג לי. כל העצמאים היו צריכים להפסיק לשלם ביטוח לאומי, אבל אף אחד לא חושב לעשות את זה וכולם חושבים שהכל יסתדר מעצמו. זה לא יקרה. אם כולנו לא נשלם מקדמות מע"מ, מס הכנסה, וביטוח לאומי, לא תהיה ברירה. אנחנו לא נשלם לחברי הכנסת, להם לא יהיה מה לאכול. במקום לסגור להם את החמצן, אנחנו הולכים להפגנות".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il