איך זה שסנאטור אחד מעז

ספק אם מותו של רוג'ר ג'פסן (Jepsen) צוין באיזשהו מקום בישראל. הסנאטור לשעבר מת החודש בשיבה טובה, בגיל 91, בבית אבות במדינת אייווה, במערב התיכון של ארה"ב. אין לאיש כל צורך להצטדק על ההתעלמות. הוא נשכח מלב, ודי בצדק.

חוץ מזה שהקריירה הפוליטית הקצרה שלו נקשרה במאורע אשר שינה מעיקרו את מעמדה של ישראל באמריקה. אפשר לטעון, שכוחה והשפעתה של השדולה הישראלית בוושינגטון באו לה מן המאורע ההוא, שעוד מעט קט ימלאו לו 40 שנה. בשעתה, ישראל הרעישה עליו עולמות.

בינואר 1981, רונלד רייגן נכנס לבית הלבן. יחסי ישראל עם קודמו, ג'ימי קרטר, הידרדרו והלכו. נצחון רייגן היה אפוא סיבה למסיבה. אבל זמן קצר לאחר השבעתו, רייגן ביקש מן הקונגרס לאשר מכירת מטוסי ביון ומעקב משוכללים לערב הסעודית. הם היו ידועים בראשי התיבות האנגליים AWACS. הנה, כבר - ובעיקר - לפני 40 שנה עסקנו בסוגיות של מכירת אמל"ח מתקדם למדינות ערב.

לפני 40 שנה, ישראל וערב הסעודית היו אויבות בלב ובנפש. אומנם הסעודים כבר התחילו לפחד מפני איראן, והמטוסים נועדו לכאורה לשמש את צורכי התגוננותם מפני האייאטוללות; אבל ישראל דחתה את ההסבר הזה, ותבעה את ביטול העסקה. הממשל החדש התעצבן, וראש הממשלה מנחם בגין כעס. הוא אפילו האשים את שר ההגנה קספר וויינברגר באנטישמיות (בעורקי וויינברגר דווקא זרם הרבה דם יהודי).

אייפא"ק בשלוש מערכות

אייפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון, התגייסה לעזרה. היה לה כוח לא-מבוטל, אבל היא עמדה, איך נגיד את זה, בחיתוליה הפוליטיים. המאבק באייוואק"ס נעשה טבילת האש הגדולה הראשונה שלה, בניצוחו של מנכ"ל חדש, נמרץ ורב תושייה ששמו היה טום דאיין. אייפא"ק נגד אייוואק"ס נעשה שמה של דרמה בשלוש מערכות.

במערכה הראשונה, אייפא"ק הפסידה. בסנאט היה אז רוב רפובליקאי ברור, והנשיא הצליח לשכנע את הסנאטורים של מפלגתו לתמוך בעסקה. ביניהם היו גם אחדים שהיו ידועים בידידותם לישראל, אבל הם לא העזו להמרות את פיו של נשיא ממפלגתם. אחד מהם היה רוג'ר ג'פסן הנ"ל ממדינת אייווה. זו הייתה שנתו השלישית בסנאט. הוא עדיין לא פיתח שרירים פוליטיים.

דאיין הפגין אז תכונה שהועילה מאוד לאייפא"ק, גם אם חרתה להרבה מן המשתתפים במשחק הפוליטי. הוא הראה שהוא אינו ארך-אפיים ורב-חסד. לימים, ברגע של התפארות לא-דיסקרטית, הוא השווה את אייפא"ק לפיל הודי, שאינו שוכח ואינו סולח.
אייפא"ק גמרה אומר להעניש את הסנאטורים שבגדו בישראל. "הקול היהודי" אינו אלא מיתוס, וכמעט בשום מדינה של ארה"ב אין לו משקל מספיק כדי לשנות תוצאות של בחירות. אבל יהודים הם תורמים נלהבים לעניינים פוליטיים, הרבה מעבר למשקלם הצנוע באוכלוסייה. בחירות בארה"ב היו, כבר אז, יקרות להחריד.

חוקי מימון הבחירות בארה"ב מגבילים תרומות פוליטיות, של יחידים או של קבוצות. אייפא"ק עצמה, מהיותה שדולה רשומה ופטורה ממס, אינה רשאית לתרום למטרות פוליטיות. אבל עצתה הלא-מפורשת של אייפא"ק העניקה השראה לעשרות "ועדי פעולה פוליטיים" שפרחו להם לפלא בכל רחבי ארה"ב. שמותיהם לא גילו בהכרח את מטרתם, ומטרתם היתה קונקרטית מאוד: לתרום את המקסימום המותר למועמדים שעמדו במבחן הכשרות הפוליטית של אייפא"ק. כמעט מיותר להגיד, שתומכי אייוואק"ס לא עמדו במבחן הזה.

טום דאיין פיתח נוסחה להזרמת תרומות, ששדולות אחרות התקנאו בה ואימצו אותה: "כסף מוקדם, כסף אמצעי, כסף מאוחר" (האפיונים הם שלו). הוא ידע באיזה שלב של מערכת בחירות ארוכה ומייגעת צריך לבוא לעזרת המועמד שאייפא"ק חפצה ביקרו. התוצאות היו מרשימות אם גם מעורבות.

בבחירות של 1984, התרומות בהשראת אייפא"ק מילאו תפקיד חשוב, אולי מכריע, בהבסת היושב ראש הרפובליקאי של ועדת החוץ של הסנאט, צ'אק פרסי. רוג'ר ג'פסן היה הקורבן השני.

מה מעניין ששני הדמוקרטים החדשים בסנאט היו אנשי האגף השמאלי של המפלגה, ללמדכם שבימים ההם עדיין לא היה זיהוי טבעי של ישראל עם הימין האמריקאי. אדרבא, הימין דווקא היה מזוהה עם איבה לישראל, או לפחות עם צינה כלפיה.

מאויב ציון לאוהב ציון

באותה 1984, ועדי הפעולה הפרו-ישראליים הזרימו הון עתק לניסיון להביס את הסנאטור הרפובליקאי האולטרה-ימני ג'סי הלמס (Helms) במדינת צפון קרוליינה. הלמס, לפנים תומך נלהב בהפרדה גזעית, נהג להפיץ תיאוריות קונספירציה על מזימות היהודים להשתלט על העולם. הוא קרא לארה"ב לנתק את היחסים עם ישראל בעקבות מלחמת לבנון הראשונה (1982). הלמס הצליח לחזור ולהיבחר, אבל ברוב מוקטן מאוד. הוא למד את הלקח, ועד מהרה נעשה התומך הנלהב ביותר בסנאט לא סתם של ישראל, אלא של הימין הישראלי.

הלקח של רוג'ר ג'פסן נלמד והופק. הרוב הגדול של הסנאטורים ושל צירי בית הנבחרים התיישרו לפי הקו של אייפא"ק. הקונגרס נעשה מאז קו ההגנה העיקרי של ישראל בוושינגטון.

"אייפא"ק נחלה הצלחה כה גדולה עד שהפכה לסמל של אפקטיביות במאמץ להשפיע על מדיניות החוץ", כותבים עורכי האנציקלופדיה של מדיניות החוץ האמריקאית (בהוצאת סקריבנר). לצד שדולת הקִצבאים ושדולת הרובאים, אייפא"ק נעשתה מעצמת-על בעולם ההשתדלויות. טוב? רע? עובדה.

לפני 36 שנה, ישראל עדיין נהנתה מן הפירות המאוחרים של עידן סנטימנטלי ורומנטי. ישראל מוסיפה ליהנות מתמיכה ניכרת בארה"ב, אבל בסיסה הוא הימין הנוצרי האדוק, הרואה בישראל חוליה הכרחית בחזון אחרית הימים של שיבת ישו וכינון מלכות שדי עלי אדמות. מייק פומפיאו מייצג את העידן הזה. מי יודע, אולי בעוד ארבע שנים וחודשיים הוא יהיה נשיא ארה"ב. ינוח נא רוג'ר ג'פסן ביש המזל על משכבו בשלום.