מוש פרנקל הוא הבעלים של "מושפיט - מאמנים ילדים לחיים בריאים", ומפתח שיטת אימון ייעודית לגילאים אלה. "אחרי פעילות מגוונת, בסוף 2018 פתחתי סטודיו משלי שמיועד לאימונים בשיטה שלי. "חשבתי בהתחלה שאאמן מבוגרים, אבל מהר מאוד הבנתי שהחיבור שלי הוא לילדים, מגיל שנתיים ועד נוער, והבנתי שזה המקום שלי להפוך את העולם לטוב יותר. שכרתי סטודיו, לאט לאט הצטרפו אנשים וגם הכשרתי צוות במטרה להמשיך ולהתרחב. היעד היה להגיע ל-300 מינויים, ובתחילת מרץ 2020 באמת הגענו אליו".
פרנקל זוכר את ישיבת הצוות שכינס כדי לבשר על ההגעה ליעד, רגע לפני הקורונה. "היינו בדרך לעוף קדימה. גם כשהגיע הסגר היינו בטוחים שהוא יימשך שבועיים וזהו, אבל בכל מקרה הודעתי להורים שנעבור לזום. בתחילה ההיענות הייתה טובה, אחר כך פחות. בכל הזמן הזה הייתי בלחץ כי הבנתי שאצטרך להחזיר כסף לכל מי שממשיך ומשלם. הרוב לא ביטלו, אך ככל שנמשך הזמן והבנו שזה לא יסתיים כל כך מהר, הגיעו ביטולים וגם היו חניכים שמאסו בזום. במאי כבר לא חייבנו כבר הוראות קבע והתחלתי להחזיר תשלומים".
איך עמדת בזה?
"שכר הדירה על המקום המשיך לרדת. מה גם שהיות שזה עסק חדש יחסית, המשכתי לשלם על ההקמה והשיפוצים. גם כשקצת חזרו החוגים ביוני, והיו רבים שרצו להשתתף, לא יכולתי לאמן את כולם, כי היו מגבלות. צנחתי מ-300 מינויים לקצת יותר מ-100. כמות הילדים ביולי כבר לא הספיקה לכסות את ההוצאות השוטפות. חוזה השכירות שלי בדיוק הסתיים והבנתי שתהום הכלכלית שאני על פיה לא תאפשר לי להמשיך, אז נאלצתי לסגור את המקום. הגשתי בקשה להלוואה בערבות מדינה, אבל בבנק לא אישרו לי אותה".
הפעימות עזרו?
"קיבלתי את הכסף, אבל זה לא היה מספיק. מה שעזר יותר היה הכסף שאשתי ואני קיבלנו מההורים. במקביל החלטנו לעזוב את תל אביב כי לא הייתה לנו ברירה, אלא להצטמצם". בכל אותו הזמן פרנקל עשה הכול כדי לא לזנוח את המתאמנים, ופתח פעילות במרכז קהילתי עירוני בתל אביב. "זה לא הרבה, אבל זה החזיק את הפעילות, גם אם בצורה מוגבלת, אבל אחרי שבועיים הגיע הסגר השני, ומאז הפעילות לא חזרה".
אתה מצליח לעבוד?
"אני כל הזמן מחפש דרכים יצירתיות ליזום ולהתאים את עצמי למצב ולספק שירות. למשל, אני עובד על רעיון למימון המונים למשחק שיפעיל ילדים בבית. בתקופה האחרונה הורים פנו אליי ואמרו שהם יארגנו קבוצות מצומצמות בגינות, וזה מה שאני עושה היום, בימים לא גשומים. קהילת ההורים מדהימה בתמיכה שהיא נותנת לי; בסוף השנה הם אספו 5,000 שקל ונתנו לנו. אני אסיר תודה על הגב שאני מקבל מהם. המצב כרגע לא טוב. ההכנסה שלי צנחה משמעותית, וגם מיכל אשתי שעבדה כסגנית מנהלת במועדון כושר, פוטרה. החובות שלנו הגיעו לחצי מיליון שקל. לצד כל אלה יש נקודה לא פחות חשובה - אני רואה את הילדים, והם צריכים תנועה, וכשאין ספורט, זה משפיע על ההתפתחות שלהם ועל הריכוז. הורים מעידים הם רואים את ההתדרדרות. התחושה היא שלא מסתכלים באמת על כל טווח הבריאות".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
