ההורים ניהלו מאבק משמורת מכוער. כיצד הגן ביהמ"ש על בנותיהם?

ביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת דן טענות הדדיות על הורות בלתי ראויה מצד הורים לשתי בנות, אלא שההורים ניסו לעקוף את החלטת ביהמ"ש והשיגו צווי הגנה אחד נגד השני עבור הילדות • המסוכנות האמיתית עבור הבנות הייתה הנזק הנפשי ששני ההורים גורמים להן

מאבק משמורת / צילום: Shutterstock
מאבק משמורת / צילום: Shutterstock

צו הגנה בדיני המשפחה הוא הליך במסגרתו מבקש אדם שיוטלו הגבלות על בן משפחה המטריד אותו או אלים כלפיו, בכל הנוגע למגורים משותפים, מפגש פיזי או יצירת קשר עימו. בניגוד לבני משפחה בגירים, שאין מניעה אמיתית לבצע הפרדה מוחלטת ביניהם, על אף חוסר הנעימות הכרוך בכך, הקשר בין הורה לילד הוא ערך קדוש, והנזק הנגרם מיצירת ניתוק ביניהם הוא עצום.

לכן אמות-המידה בהוצאת צווי הגנה להרחקת הורה מילדו מחמירות יותר, והצווים ניתנים רק במקרים קיצוניים. כמו כן, בית המשפט נדרש לזכור כי לא הילד הוא שמבקש את צו ההגנה, אלא ההורה בשמו, ולפיכך עליו לוודא באופן יסודי כי ההורה אינו מערבב בין דעותיו ורגשותיו השליליים כלפי ההורה האחר לבין צורך אמיתי של הילד בהגנה מפניו.

לאחרונה נדונו בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת טענות הדדיות על הורות בלתי ראויה מצד הורים לשתי בנות, בנות שמונה ושש. ההורים מנהלים מאבק משמורת מכוער על הבנות, במסגרתו האם עזבה את הבית והתלוננה כי האב מתעמר בה ובמקביל מסית את הבנות נגדה. האב מידו טען כי לאם אין מסוגלות הורית, וביקש כי מפגשיה עם הבנות יתנהלו תחת פיקוח בלבד.

בית המשפט התרשם כי שני ההורים חוטאים לתפקידם, כאשר אינם מסוגלים להתגורר תחת קורת-גג אחת, אך גם לאחר הפרדת המגורים, לא מצליחים להגיע להסכמות על חלוקת הזמן של הבנות בין הבתים, ונלחמים האחד בשני - על גבן. כתוצאה מכך הבנות חשופות לסכסוך ומעורבות בו בעל-כורחן, עוברות הסתות, מוקלטות לצורכי ההורים ועוד.

לאור דברים אלה דחה בית המשפט את הטענות ההדדיות וקבע זמנים קבועים לשהות הבנות אצל כל אחד מההורים.

האב פנה למשטרה, אך גם האם לא טמנה ידה בצלחת

לא יבשה הדיו על ההחלטה, והתברר כי האב פנה למשטרה והגיש תלונה נגד האם, שם מיחזר את הטענות שכבר נדחו על-ידי בית המשפט, על כך שהאם מכה את הבנות, מאיימת לשבור להן את העצמות ועוד. כמו כן ביקש האב צו הגנה כלפי הילדות נגד האם.

צווי הגנה נידונים בנוהל חירום בפני שופט תורן, שאינו השופט הקבוע בתיק, וכאשר האב התייצב בפני השופטת התורנית, הוא לא יידע אותה על ההליכים ועל ההחלטות שכבר ניתנו על-ידי בית המשפט בהליך העיקרי. כך עלה בידו לקבל צו הגנה נגד האם, בסתירה להחלטה בתיק המשמורת.

במקביל גם האם לא טמנה ידה בצלחת, התייצבה אף היא בתחנת המשטרה, הגישה תלונות על אלימות נגד האב, הביאה למעצרו וקיבלה צו הגנה נגדו.

התוצאה של שני ההליכים שנקטו ההורים האחד נגד השני, תוך עקיפת השופט שדן בתיק המשמורת, הייתה שנגד שניהם עמדו צווים המגבילים אותם מלשהות עם הבנות, והללו נאלצו לעבור להתגורר עם הסבתא במקום עם הוריהן.

כשהתיק חזר לדיון בפני השופט הקבוע, הוא בחן שוב את טענות ההורים לגבי האלימות נגד הבנות, והתרשם כי אף אחד מההורים אינו באמת מסוכן פיזית לבנות, אלא שבמסגרת המאבק האישי ביניהם, כל אחד מהם מעצים ומגזים במסוכנותו של השני. בה-בעת המסוכנות האמיתית עבור הבנות היא הנזק הנפשי ששני ההורים גורמים להן באמצעות המאבק חסר הגבולות.

לאור דברים אלה הורה בית המשפט על הוצאת צו הגנה עבור הבנות נגד הסכסוך בין ההורים, ולא נגד כל אחד מההורים אישית. ההגנה באה לביטוי בחלוקת הסדרי השהות של הבנות בין בתי ההורים בימים קבועים, והוראה מפורשת להורים להמנע מעירוב הבנות בסכסוך ומהסתה. הורה שיפר את חלוקת הזמנים, ישלם כקנס לאוצר המדינה בסך 2,000 שקל עבור כל הפרה.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה

צרו איתנו קשר *5988