קאווה רוזה פאוסטינו
קאווה ספרדית, אם אתם עוד זוכרים, הפכה כאן לזמן מסוים לסוג של משקה לאומי, וגם כיום היא כנראה מצליחה מאוד. זה עשה לה גם קצת שם רע, ולא ממש בצדק. אם משקיעים עוד כמה שקלים כמו במקרה שלפנינו (וגם אם לא), אפשר להתענג על מבעבע מוצלח מאוד. הרוזה של יקב פאוסטינו המהולל הוא דוגמה מצוינת לכך. עשוי מענבי גראנש, פירותי, יבש ונהדר. 65 שקל
קאווה רוזה פאוסטינו / צילום: חיליק גורפינקל
קרמו ד'אלזס בסטהיים
מבעבע צרפתי קצת פחות מוכר מהשמפניה עצמה, אבל לא פחות מוצלח, הוא הקרמו ד'אלזס (Cremant d'Alsace) המגיע כמובן מאלזס, מחלקו הצפוני של החבל, ומיוצר במקרה שלפנינו מבלנד של ענבי פינו בלאן והזן הנידח אוקסרואז. הוא מיוצר בשיטת שמפיין המסורתית, ויקב בסטהיים שנוסד ב-1765 הוא אחד מטובי יצרניו. מזכיר מאוד את הדבר האמיתי. 75 שקל
קרמו ד’אלזס בסטהיים / צילום: חיליק גורפינקל
פרוסקו טומאסי
כל מי שיצא לו לבקר פעם במחוז ונטו בצפון-מזרח איטליה התאהב בוודאי במבעבע המקומי המקסים, הלא הוא הפרוסקו. יין חמוד, קליל, שמח ומקסים במיוחד. הוא מיוצר מענבים שכונו פעם אף הם פרוסקו, אבל שמם שונה לפני כעשור לגלרה כדי לשמור את השם פרוסקו לאזור הייצור עצמו, שזה גם שמו. תענוג אמיתי. 70 שקל
פרוסקו טומאסי / צילום: חיליק גורפינקל
ירדן ברוט רוזה 2014
הנציג המקומי ברשימה הוא כמובן, באופן לא מפתיע, אחד המבעבעים המוצלחים של יקב רמת הגולן, זה שהמבעבעים שלו עומדים בכבוד אפילו מול שמפניות אמיתיות משמפיין.
בחרתי השנה (ולא בפעם הראשונה) במבעבע הוורוד, הלא הוא הברוט רוזה של היקב, המיוצר מענבי שרדונה ופינו נואר (הפינו נותן את הצבע). אלגנטי, קלאסי, מפתה וכל מילה משמחת אחרת שתבחרו למבעבע היבש אבל לא מדי הזה, שישמח כל מנת סלמון או סתם מול הטלוויזיה בסגר. 132 שקל, כשר
ירדן ברוט רוזה 2014 / צילום: חיליק גורפינקל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
