יקב אשקר: הסוד השמור של חובבי היין

"אתה רוצה לדעת איך מכינים אבקת חומוס?". נמי אשקר לא מחייך. אולי כן. קצת קשה לדעת מעברו השני של הקו. אני מודה שאני לא ממש רוצה לדעת. למה להרוס לעצמי את הכבוד העצום, הגובל בהערצה של ממש, לגרגיר האגדי שמפרנס אותי כבר כמעט שנה. גם אם האיש השואל זאת עבד פעם בתלמה ויכול לגלות לי סוד או שניים.

בין לבין הספיק גם להיות איש הייטק בכיר בארץ ובחו"ל, בחברות מקומיות ובינלאומיות. בין השאר עבד גם בעמק הסיליקון בקליפורניה. בעמק נאפה השכן רכש חלק מהשכלתו הייננית.

השיחה עם נמי מרתקת. שום דבר בה לא קשור ליין. אחרי דיון ארוך על זני חומוס שונים, אנחנו, כלומר הוא, עוברים לאבטיחי בלאדי. אין לי חשק לשאול אותו בכלל על היין. כרגע החומוס מעניין אותי יותר.

נמי אשקר הוא בעליו של יקב אשקר שבכפר יאסיף. אם לא שמעתם עליו עד היום, יכול להיות שזה לא במקרה. אמנם הוא קיים כבר מ-2010, אבל עד עתה פעל מתחת לרדאר של חובבי היין המקומיים, לפחות אלו של גוש דן.

להוציא כמה מסעדות אכפתיות ובעלות אג’נדה - דוק וצפון אברקסס בתל אביב, מחניודה וצמח אחותה הצמחונית הירושלמית, אל רידא, לונה ותישרין הנצרתיות וסינטה בר ווניה ביסטרו החיפאיות (רשימה מכובדת ללא ספק, אם כי מצומצמת) - קשה היה לפגוש ביינותיהם של נמי ואמירה אשקר. אמנם מדובר ביקב בוטיק קטן המייצר רק 20,000 בקבוקים בשנה, ועדיין. את הבעיה הזו מתקנת עכשיו רשת חנויות "דרך היין" המציעה ללקוחותיה החל מהחודש את יינות היקב.

היינות של נמי מציגים לא רק את הפרי אלא גם את האדמה ואת סיפורה (לפחות אם יש לכם דמיון מפותח לא פחות מאשר חך), וככאלה כדאי וראוי לעשות איתם היכרות.
הוא מיישן את היינות לא מעט זמן, ולכן אפשר עדיין לפגוש ביינות מבצירים כמו 2018, 2016 ואפילו 2014.

הענבים מגיעים מכרמים בכפר שמאי, קיבוץ תובל ו... איקרית. עוד נחזור אליה.
אני מאוד אוהב את היינות של נמי, ולמרות ההיכרות השטחית מאוד בינינו, נדמה לי שאני מצליח להבין שיוצרם הוא איש כלבבי. זה תמיד הולך ביחד, אגב, לפחות אצלי.
קשה לי לאהוב יין של אנשים שאיני מחבב ולהפך. מי שליבו ערל לאדם שמאחורי היין, לפחות אם פגש אותו, קשה לו להיות אוהב יין אמיתי. כך לפחות אני חושב.

ואי אפשר בלי מילה קטנה על שמות היינות. חלק מהיינות נקראים על שם הכפר איקרית. כן, אותו כפר שיושבי נעקרו ממנו ב-1948 ומאז לא שבו. נמי הוא מצאצאיהם. נדמה לי, ואולי זה שוב רק הדמיון המפותח שלי, שהסיפור הזה שזור גם בטעמו של היין.

טעימה, יינות אשקר

שיראז איקרית 2018 - השיראז של יקב אשקר הוא יין מלא אופי. מעבר לפרי השחור, התבלינים ועשבי התיבול, יש לו ניחוח אדמתי בולט ומקסים. איזו ארציות מלאת מסתורין וחן. זהו הצעיר שביינות האדומים ולכן הוא עדיין מלא עוז ועזוז, אבל לא על חשבון המורכבות והעומק. 110 שקל

 שיראז איקרית 2018. יקב אשקר / צילום: אייל קרן

קברנה סוביניון איקרית 2016 - קברנה סוביניון קלאסי ממש, המשלב ניחוחות פרי יער אדום ושחור עם איזו בת טעם ירוקה של איקליפטוס, והחשוב מכול, שוב, ניחוח אדמתי טחוב קל שבקלים (זו מחמאה, אם למישהו יש ספק) והמון אופי ואישיות. נהדר ממש.
110 שקל

 קברנה סוביניון איקרית 2016 / צילום: אייל קרן

דואר, לה טרינטה רוז’ 2014 - בלנד של קברנה סוביניון, מרלו ושיראז מבציר 2014. השנתיים וחצי שחלפו מאז טעמתי את היין הזה לראשונה עשו לו רק טוב, והוא כעת יין בשל, עשיר, עמוק ומורכב, עם טעמים וניחוחות מתוקים ומורכבים, עפיצות קלה עדיין ואינספור שכבות טעם וריח נפלאות. דואר אגב הוא שמה של חלקה ספציפית באיקרית. יין שמספר סיפור. 130 שקל

 יקב אשקר. דואר, לה טרינטה רוז’ 2014 / צילום: אייל קרן