הילדים שלכם כל היום תקועים בפורטנייט? כך תוודאו שהם לא הופכים לאלימים

לפחות מדבר אחד אפשר להפסיק לדאוג כל-כך: מחקרים חדשים מגלים כי גם שעות ארוכות של משחקי וידאו אלימים בימי הסגר, לא הופכות את הילדים שלכם למפלצות תוקפניות - לפחות כל עוד אתם מדברים איתם על זה ומעודדים חשיבה ביקורתית

מתוך המשחק פורטנייט. מדורג כמתאים לבני נוער / צילום: Shutterstock
מתוך המשחק פורטנייט. מדורג כמתאים לבני נוער / צילום: Shutterstock

מה השאלה הראשונה שהורים שואלים כשהילד שלהם מתחנן לשחק במשחקי וידאו עם יריות? "האם יש שם דם?". ילדים הם לעתים קרובות מוצלחים למדי בלמצוא סיבות טובות למה כדאי להרשות להם לשחק במשחקים לא־גועליים אבל עדיין רצחניים כגון פורטנייט ו־Among Us. אפילו במשחק מיינקראפט, יש שלדים, זומבים ואיכרים זועמים שיש להרוג.

המשחק Among Us / צילום: Shutterstock
 המשחק Among Us / צילום: Shutterstock

ילדים יגידו שהם מבינים את ההבדל בין משחקים לחיים האמיתיים, וחוץ מזה, יטענו, המשחקים הפופולריים האלה דומים לסרטים מצוירים - הם אפילו חמודים, על אף האלימות. האם הילדים יודעים טוב מכולם בנושא הזה? אם כן, למה הורים עדיין חוששים שהמשחקים האלה מזיקים באיזו דרך לא ברורה?

עשורים של מחקר לא הצביעו על קשר הדוק בין אלימות במשחקים לאלימות בחיים האמיתיים. אך השאלות לגבי ההשפעות שיש לאלימות על מוחות מתפתחים עדיין לא נענו. הן נעשו יותר ויותר דוחקות ככל שהמגפה מתמשכת. צרכנים אמריקאים הוציאו כמעט 19 מיליארד דולר על משחקי וידאו ברבעון הרביעי של 2020, עלייה של 26% ביחס לסוף השנה ב־2019, על פי נתוני NPD Group. פורטנייט ומיינקראפט היו בין המשחקים הנמכרים ביותר ברבעון האחרון.

מצד אחד, המשחקים האלה הצילו אותנו בתקופה שיש בה מעט מאוד אינטראקציה חברתית מסוגים אחרים. מצד שני, אנו עדיין חוששים איך כל הזמן הזה - שבו יורים, דוקרים ומפוצצים חברים, זרים ורובוטים במכות - משפיע על ילדים.

השלכות לטווח ארוך

מחקר שפורסם בחודש שעבר מעלה שאלות חדשות לגבי תוקפנות ומשחקי וידאו אלימים. שלא כמו במחקרים קודמים, המחקר הזה עקב אחרי גיימרים מתבגרים במשך עשור. חוקרים באוניברסיטת בריגהאם יאנג גילו שאצל ילדים ששיחקו באופן קבוע במשחקים עם רמה בינונית של אלימות, רמת התוקפנות הייתה גבוהה לעומת ילדים שבהתחלה שיחקו הרבה אבל בהמשך שיחקו פחות, או ילדים ששיחקו מעט והגבירו את הכמות באופן מדוד.

מחברי המחקר הגיעו למסקנה ש"משחקים אלימים לאורך זמן יכולים לנבא השלכות בטווח הארוך, לעומת משחקים שיש בהם אלימות אבל ברמות משתנות". עם זאת, הם הכירו במגבלות המחקר, כולל העובדה שרמות התוקפנות דווחו על ידי המשתתפים במחקר עצמם.

"מחקר משחקי הווידאו הוא נושא שנמצא בלבם של דיונים וויכוחים רבים, ורובו נעשה לאורך זמן קצר בלבד, כך שקשה להורים לדעת מה לעשות", אומרת שרה קוין, המחברת המובילה של המחקר. היא הציעה להורים לשקול כמה גורמים כשהם מחליטים באיזה משחקים לאפשר לילדים שלהם לשחק. "הייתי בודקת את האישיות שלהם, מה הם עוד עושים בחיים, מי החברים שלהם", אמרה.

המחקר לא הבדיל בין אלימות מגוחכת כמו בסרטים מצוירים לאלימות גרפית. רוב המשחקים האלימים שהיו קיימים כשהמחקר החל היו יותר גרפיים באופיים, כגון Call of Duty ,Gears of War ו־Grand Theft Auto.

בשנים האחרונות משחקים כמו פורטנייט כללו אלימות שנחשבת "נקייה" יותר, אלטרנטיבה למשחקים מהז'אנר המכונה ירי בגוף ראשון (First-person Shooter), שבהם השחקן נע בעולם תלת-ממדי, רואה את העולם דרך עיניו של הגיבור ויורה בעצמו.

פורטנייט קיבל מחבר המדרגים של תוכנות הבידור דירוג T, מה שאומר שהמשחק אמור להיות מתאים לבני נוער, ולא דירוג M (התאמה לשחקנים מבוגרים). זה הרגיע כמה הורים שהרשו אפילו לילדים בגיל שלפני גיל העשרה לשחק בו.

כמה מחקרים הראו שבעבור ילדים אלימות כמו זו שבסרטים המצוירים אינה שונה מאלימות הנראית אמיתית. כמה מחקרים, שהתמקדו במיוחד בהשוואת ההשפעות של אלימות גרפית ואלימות בנוסח הסרטים המצוירים, מצאו שהשפעתן על התוקפנות דומה.

אז האם המשמעות היא שאלימות במשחקי וידאו מכל סוג היא רעה לילדים, או ניטרלית במקרה הטוב? נראה שהקונצנזוס הוא שגם אלימות שנראית כאילו היא לקוחה מסרטים מצוירים וגם אלימות ריאליסטית במשחקים לא מתרגמות להתנהגות אלימה במציאות.

אבל זה לא אומר שאין שום סיכון. דימיטרי כריסטאקיס, מנהל המרכז לבריאות, התנהגות והתפתחות הילד במכון לחקר הילדים של סיאטל, אומר שהורים לא צריכים לדאוג שילדיהם ינהגו באלימות כתוצאה ממשחקי וידאו אלימים, אלא לגבי השפעות פחות בולטות על הנפש שלהם.

הוא הצביע על מחקרים שהראו שאנשים היו פחות אמפתיים ופחות נטו לעזור לזולת לאחר ששיחקו במשחקים אלימים או צפו בסרט אלים. "ישנן השפעת קלות עד בינוניות על התנהגות תוקפנית, אבל משחקי וידאו אלימים אינם הגורם הקובע היחיד", אמר.

דאגלס ג'נטייל, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת איווה סטייט ומחבר שותף של הספר "השפעת משחקי וידאו אלימים על ילדים ומתבגרים: תיאוריה, מחקר ומדיניות ציבורית", אמר שהוא מודאג מכך שמשחקים מעודדים התנהגות תוקפנית ומההשלכה שיש לכך על תפיסת עולמם. באחד המחקרים שלו ילדים ששיחקו במשחקי וידאו עם אלימות מציאותית וגם אלימות מגוחכת כמו בסרטים מצוירים נטו להפעיל רעש חזק יותר כנגד יריב בניסוי. "הדרך שבה אתה חושב משנה את הסיכויים לגבי הדרך בה תבחר לפעול", אמר.

אך מה לגבי האופי החברתי, הקואופרטיבי של משחקים רבים? "המוח האנושי מסוגל ללמוד הרבה דברים בו־זמנית", אמר ד"ר ג'נטייל. "אם במשחקים יש מרכיבים של תוקפנות - תלמד אותם, ואם תתנסה בשיתוף פעולה, תלמד גם את זה".

בנוסף, תסכול לעתים נתפס באופן שגוי כתוקפנות, אומרת רייצ'ל קוורט, פסיכולוגית ומנהלת מחקר עבור Take This, עמותה המוקדשת לבריאות הנפשית של גיימרים ומפתחי משחקים. "אתה עשוי לראות את הילד מטיח את העכבר בשולחן כשהוא מפסיד בפורטנייט, זה נראה כמו תוקפנות, אבל יותר סביר שמדובר בתסכול בגלל האופי התחרותי של המשחק", הסבירה.

בנוסף הצביעה קוורט על העובדה כי אמנם יש ילדים שמתנהגים בתסכול וכעס אחרי משחקי הווידאו, אך פשיעת הנוער דווקא ירדה לאורך התקופה שבה צריכת משחקי הווידאו האלימים הייתה בעלייה. "מה שאפשר להבין מזה הוא שילדים כנראה יהיו בסדר בלי קשר לאיזה משחק הם משחקים, כל עוד הוא תואם לגיל שלהם", אמרה.

קוין הופתעה מממצא מרכזי אחד במחקר שלה, והוא עשוי דווקא להרגיע הורים דאגנים: "ניבאנו שלמשחקים אלימים תהיה השפעה שלילית לאורך זמן על אמפתיה ועל התנהגות חברתית, אך לא מצאנו שזה כך", אמרה.

אז מה לעשות בכל זאת

עדיין מתלבטים? הנה הדברים שיש לשקול בעת קבלת החלטה אם לתת לילדים לשחק במשחקי וידאו אלימים.

התחשבו בגורמי הסיכון. במקום לקבל החלטה רק על בסיס הדירוג של משחק או הגרפיקה שלו, הסתכלו על גורמי הסיכון של ילדכם להתנהגות תוקפנית. חשיפה לאלימות בבית ופשיעת ילדים בקרב קבוצת הייחוס הם גורמי סיכון גדולים יותר, על פי ד"ר קוורט.

גורמים מגנים, כמו חברים טובים והורים אוהבים חשובים לא פחות, אמר ד"ר ג'נטייל. "עם כל גורם סיכון נוסף, סיכויי ההתנהגות התוקפנית גוברים, ועם כל גורם מגונן נוסף, הסיכויים פוחתים", אמר.

למדו את הניואנסים. לא כל המשחקים האלימים זהים, וגם בתוך המשחקים עצמם, יש דרכים שונות לשחק בהם. במיינקראפט, למשל, אפשר לבחור ברמת הקושי peaceful, ואז לשחק בלי לפגוש בכנופיות עוינות. בחלק מהמשחקים ניתן לשחק לבד או בקבוצה, ובכמה משחקים רבי משתתפים ניתן לבחור אם לשחק עם האחרים או נגדם.

הדגישו חשיבה ביקורתית. אל תמעיטו בערך שאילת השאלות כשאתם רואים את הילדים שלכם משחקים - או כשאתם משחקים איתם. תשאלו, למה הדמות הזאת פעלה כך? למה זה מוצג כך? אם בבית הספר מישהו היה מתנהג ככה, מה היה קורה?. כשהורים מדברים עם הילדים שלהם על מה שהם רואים ושומעים, זה יכול לבטל כמעט את כל ההשפעות השליליות".

צרו איתנו קשר *5988