כתב אישום חסר פירוט: דין אחד לנתניהו ודין אחר לברלנד?

ביהמ"ש המחוזי דחה את בקשת סנגורו של הרב אליעזר ברלנד לתקן את כתב האישום נגדו בשל פגמים שנפלו בו • עם זאת, בקשה דומה של רה"מ בנימין נתניהו דווקא התקבלה ע"י ביהמ"ש

ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: אמיל סלמן, "הארץ"
ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: אמיל סלמן, "הארץ"

שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, עינת אבמן-מולר, דחתה בשבוע האחרון את בקשת סנגורו של אליעזר ברלנד לבטל או לתקן את כתב האישום נגדו.

נגד ברלנד הוגש בתחילה כתב אישום הכולל שני אישומים. באישום הראשון יוחסו לנאשם 16 פרשיות מרמה, ניסיון מרמה, עושק וניסיון עושק; ובאישום השני יוחסה לו עבירה של ניסיון לשידול לגרימת חבלה חמורה. לאחר מכן הפרקליטות הגישה בקשה לתיקון כתב האישום בדרך של הוספת שני אישומים נוספים, בהם יוחסו לברלנד עבירות מס והלבנת הון. כתב האישום תוקן בהתאם.

סנגורו של ברלנד, עו"ד עמית חדד, הגיש בקשה לביטול כתב האישום נגד ברלנד או לחלופין לתיקונו. לטענתו נפלו פגמים בכתב האישום, בין היתר, בשל חוסר פירוט ועמימות בניסוח הכתב האישום. בדיון שנתקיים טען עו"ד חדד: "ואני אדבר על הפירוט שחסר, למשל בסעיף 8. מי הם הגבאים, כמה כל אחד קיבל, באילו שנים, אם הם יודעים. עבור מה. שום דבר. אנו יודעים שיש גבאים. קטגוריה שלא מוכרת לנו. סעיף 7 לכתב האישום, הגבאים הועסקו בעסק, שוב הגבאים האלה. בהתאם להסכמים אלה הופרשה לגבאים משכורות של 10%, אותם גבו מהלקוחות. איזו לקוחות, מתי. שוב, אין הסבר. גם בסעיף 6 אותו דבר. אילו לקוחות, איזה אירועים, כמה כסף התקבל מכל לקוח, אילו שירותים. לא כך נראה כתב אישום. סעיף 4 - קיבלו הגבאים פניות רבות מהלקוחות, איפה, מתי, כמה כסף קיבלו, מי אלה שקיבלו הפניות. לא יודעים כלום. זה כתב אישום כללי בצורה יוצאת דופן. אין פה כלום. אני חוזר שוב לסעיף 11, עם לקוחות שלא יודעים מי הם, וגבאים שלא יודעים מי קיבל מהם מה ואילו רואים, רואים סעיף 11 שאומר שיש הכנסות החייבות בדיווח בהיקף של 138 מיליון שקל".

עו"ד חדד המשיך וטען בין היתר כי לגבי האישום הרביעי, "מדברים על 54 מיליון שקל על עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון ב-20 מיליון שקל כמעט, ושוב אין שום פירוט, לא ברור מי עשה, מתי למה ואיך, מי פנה למי. אנו לא יודעים כלום פשוט. בהקשר זה הפסיקה מאד ברורה... אי-אפשר בתיק מס לתת לנו כתב אישום על 138 מיליון שקל, ואין פירוט לקוחות ולא תקופות, ואנו לא יודעים מי קיבל ומי נתן. זו אמירה סתמית, ולא ניתן להתגונן נגד אמירה סתמית".

הפרקליטות מצידה טענה כי כתב האישום מפורט ומעמיד בפני הנאשם תמונה ברורה של האישומים העומדים בפניו, כאשר טענות הנאשם בהקשר זה אינן אלא בקשה לפירוט מלוא הראיות המבססות את האישום.

השופטת אבמן-מולר כתבה בהחלטתה כי "לאחר עיון לא שוכנעתי כי נפל פגם באופן ניסוחו של כתב האישום המצדיק את ביטולו, או אף את תיקונו. סעיף 85 לחסד"פ קובע כי כתב האישום יכיל, בין היתר, את 'תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם'. על כתב האישום לפרט את העובדות המצביעות על כך שנתקיימו יסודות העבירה. צודקת המאשימה בטענתה כי אין היא חייבת להוכיח את הסכום המדויק של ההכנסה שהושמטה ומה מקורה של אותה הכנסה, משאינם יסוד מיסודות העבירה. גם ביחס ליתר התיאורים, בחינת האישומים מעלה כי כתב האישום מפורט וברור דיו על-מנת לאפשר לנאשם להתגונן באופן אפקטיבי מפני האישומים" .

בית המשפט הורה לתקן את כתב האישום בפרשת 4000

החלטת השופטת אבמן-מולר מבית המשפט המחוזי בירושלים מעניינת במיוחד לאור העובדה כי לכאורה היא עומדת בסתירה להחלטה כמעט הפוכה של הרכב בית המשפט המחוזי בירושלים בנוגע למשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיק האלפים.

גם אז טען עו"ד עמית חדד, לצד עו"ד בעז בן-צור, כי כתב האישום נגד נתניהו אינו מפורט כיוון שאינו מתאר את מכלול העובדות בנוגע להטיות הסיקור. גם שם טענה הפרקליטות כי כתב האישום מפורט ומעמיד בפני הנאשם תמונה ברורה של האישומים העומדים בפניו, כאשר טענות הנאשם בהקשר זה אינן אלא בקשה לפירוט מלוא הראיות המבססות את האישום. הפרקליטות טענה כי כתב האישום מנוסח בהתאם לחוק ובהתאם לשיקול-הדעת הרחב המוענק לה. כן נטען כי כתב האישום מאפשר לנאשמים להבין את האישומים נגדם, ולהכין את הגנתם כראוי. נטען כי כתב האישום בהיר ומפורט דיו, ומבוסס על ראיות שתובאנה במשפט.

אלא שכאמור בנוגע לנתניהו, הרכב בית המשפט המחוזי בראשות השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, קיבל את עמדת הסנגורים והורה לפרקליטות לתקן את כתב האישום בפרשת 4000, בדרך של פירוט הן של אירועי הסיקור, והן של זהות הפונים בקשר אליהם, מועדים וזהות המתווכים.

בהחלטה נכתב כי "יש לעשות הפרדה בכתב האישום בין נאשם 1 (בנימין נתניהו, א"ג) לבין בני משפחתו, שאינם נאשמים, הן בפירוט הדרישות המיוחסות לכל אחד מהם, והן בפירוט ה'מתן' שניתן, על-פי הנטען, לכל אחד מהם. ככל שטענת המאשימה, בסעיפים השונים של כתב האישום, היא כי דרישות של בני המשפחה וקבלת טובות הנאה על-ידיהם נעשו בידיעת הנאשם, עליה לציין זאת במפורש בכתב האישום. על המאשימה למסור פירוט של טובות ההנאה שעל-פי הנטען ניתנו ונלקחו כשוחד ופירוט הזמנים, ככל שהללו ידועים. כן יש לפרט, ככל שהדבר ידוע למאשימה, באמצעות מי פעלו הצדדים".

מה המסקנה? ראשית, ייתכן כי תהיינה עמדות משפטיות סותרות בין שופטים שונים בבית משפט אחד, והדבר לגיטימי כל עוד אין הכרעה ברורה בשאלה זו בבית המשפט העליון. אולם נראה כי דוגמה זו מלמדת על כך שהטענה שמערכת המשפט מגמתית נגד נתניהו, וכי יש דין אחד לרעת נתניהו ודין אחר לטובת יתר הציבור, לא חפה מקשיים. המציאות, כך נראית, פחות פשטנית מטענה כללית לאכיפה בררנית.

*** חזקת החפות: נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ונגד הרב אליעזר ברלנד הוגשו כתבי אישום בעבירות שונות. השניים לא הורשעו בדין, ועומדת להם חזקת החפות