השיבוש הגדול הבא: הקפיטליזם הישן והדורסני עתיד להיעלם מן העולם

ומה יבוא במקומו? כנס הייעוד שקיים "גלובס" לפני כמה שבועות עשוי לספק את התשובה

צבי סטפק - מיטב דש / צילום: אוריה תדמור
צבי סטפק - מיטב דש / צילום: אוריה תדמור

אחת המילים שחדרו בשנים האחרונות לשפה העסקית היא המילה שיבוש, או Disruption בלעז. הכוונה היא לגורם חדש שנכנס לעולם העסקי ומשבש, או שיש לו יכולת לשבש, את האופן שבו עסקים התרגלו לפעול במשך עשרות שנים.

אין כמעט תחום עסקי, כולל כאלה שקפאו על השמרים בעשרות השנים האחרונות עם מודל עסקי קשיח ועם אותם אופני פעולה, שלא חווה בשנים האחרונות סוג של שיבוש - הפרעה שמאתגרת את המודל העסקי שלו.

המקור לשיבוש הוא כמעט תמיד חדשנות טכנולוגית שמייצרת שינויים בהתנהגות של הצרכנים וברגולציה חדשה ושונה על עסקים בתחום.

ניטול דוגמא מענף שמרני במיוחד - הבנקאות, ענף שפועל מאות שנים בדרך ובאופן בסיסי שלא השתנו. "לפתע", החדשנות הטכנולוגית הביאה להקמת גופים שמסוגלים להתחרות בבנקים באופן יעיל מאוד בכל הקשור למתן הלוואות, העברות כספים, פקדונות, וכל זאת ללא סניפים וללא עובדים רבים. ה"ביט" בפועלים וה"פפר" בלאומי הם חלק מהתשובות של הבנקים לאתגר שמוצב להם על ידי החדשנות הטכנולוגית, כמו גם פיטורי עובדים וסגירת סניפים כחלק מתהליך התייעלות שהוא מתבקש והכרחי בנסיבות האלה. השיבוש לא נעצר כמובן בבנקאות. הוא מתרחש גם בענף המזון, התחבורה, התקשורת, שוק התעסוקה ועוד.

החדשנות הטכנולוגית מאתגרת לא רק חברות עסקיות, כי אם גם את הממשלות. קחו, למשל, את הביטקוין שמדינות ובנקים מרכזיים עדיין לא יודעים כיצד להתמודד איתו למרות שהוא נמצא בזירה יותר מחמש שנים.

וכאשר זה קורה בכל אחד ואחד מתחומי חיינו, הגיע הזמן לשאול את השאלה החשובה באמת: האם הקפיטליזם מבוסס היוזמה החופשית שהוא האמא של החדשנות הטכנולוגית הזו, שבלעדיו היא לא הייתה מגיעה לאוויר העולם, האם גם לו צפוי שיבוש בדרך שבה הוא פועל.

לכאורה, אפשר לשאול מדוע הוא צריך להשתנות. והרי הוא מייצר לנו ועבורנו מוצרים ושירותים חדשניים, נפלאים ומופלאים שלא היו בנמצא לפני שלושים שנה, ושמקלים מאוד על חיינו ?

אבל, זוהי גישה פשטנית, שכן לצד כל החיוב והשפע הזה, אותו קפיטליזם יצר גם תוצרי לוואי שליליים. מהם ?

ראש וראשון להם הוא הרחבה עצומה בפערי האי שוויון.

סוגיית האי-שוויון עלולה עוד להתברר כמגפת המאה ה-21. המצב בחלק גדול מן העולם, כולל ישראל, מהווה פצצת זמן מתקתקת שמזמינה תגובות קיצוניות ועשויות להיות לה השלכות פוליטיות, כלכליות, וחברתיות דרמטיות. מהזווית הכלכלית, מצב של אי-שוויון קיצוני, פוגע בצמיחה, ולא צריך להיות כלכלן כדי להבין שעושר מופלג של יחידים תורם לצריכה ולצמיחה הרבה פחות מאשר מצב שבו חלק ממנו מגיע לבני מעמד הביניים ומטה.

תוצר לוואי שני הוא שאנחנו משלמים מחיר לא קטן על הנוחות שהחדשנות הזו הנחיתה עלינו כמו פגיעה בפרטיות שלנו ופגיעה בזכויות אדם ואזרח בסיסיות, חדשנות שעלולה להיות מנוצלת בעתיד (ויש מדינות שבהן היא כבר מנוצלת) על ידי משטרים טוטליטריים, ולא רק על ידי חברות עסקיות.

לנוכח העוולות האלה ונוספות שיצר הקפיטליזם הנוכחי, מתעוררת השאלה האם קיומו של המשטר הכלכלי-חברתי הזה הוא מובטח. התשובה לשאלה זו היא שלילית . זה שהוא תרם תרומה אדירה לאנושות לא מבטיח את המשך קיומו. יש עליו לא מעט ביקורת ויש כמה איומים מרכזיים שאורבים לו.

האיום הראשון הוא פגיעה בגלובליזציה , ודרכה פגיעה בקפיטליזם. איום זה מגיע מהמציאות הפוליטית והגיאופוליטית . המציאות הפוליטית כיום היא כזו, שבראש לא מעט מדינות, כולל מעצמות, עומדות מפלגות לאומניות ו/או אישים לאומניים שמקדשים את ערך הלאום ומביאים אותו לרמה קיצונית בקבלת ההחלטות שלהם.

וכאשר כל אחד מהמדינאים מתייחס לזירה הבינלאומית בסגנון America First, הרי שאף אחד אינו First, ומתחילה להתפתח מלחמה כלכלית בין המדינות.

אם הגלובליזציה תיפגע כי כל מדינה תתכנס בתוך עצמה, ותנהיג משטר פרוטקציוניסטי, הרי שאז ההתקדמות האנושית תיסוג לאחור וקיומו של המשטר הקפיטליסטי יעמוד בסימן שאלה גדול.

ועכשיו הגיעה הקורונה, והיא במידה רבה מעמידה את הגלובליזציה במבחן נוסף. האם תגבר הנטייה להתכנסות פנימה של כל מדינה, התכנסות שנובעת מעצם נוכחותו של הווירוס והמכה שהתיירות הבינלאומית ספגה, או שנראה התעלות של המדינות שיבינו שללא שיתוף פעולה בינלאומי יקשה עליהן להתגבר לא רק על הווירוס עצמו, אלא בעיקר על כל ההשלכות הקשות שלו מבחינה כלכלית וחברתית.

והאיום השני: השוק החופשי - חופשי מדי

תפישת העולם הליברטריאנית מקצינה את תיאוריית השוק החופשי. בתפישה זו, למדינה יש תפקיד מוגבל מאוד. המדינה אינה יודעת לנהל, היא לא יעילה, ואין שום צורך, וזה גם מזיק, שהמדינה תתערב בחיים הכלכליים. יש בעיות? תן לכוחות השוק לפתור אותן, הם יפתרו את כל כשלי השוק. הם הכוחות התחרותיים והיצירתיים, החדשניים והיעילים, הם כבר יפתרו הכל. ואולם, כפי שמתברר יותר מאשר מפעם לפעם, זו אולי תיאוריה יפה, כזו שיש לה "אפיל", אבל בפועל נוצרים כשלים שאין בכוחם של תאגידי השוק החופשי לפתור.

יתרה מכך, חלק גדול מן הכשלים בעשור האחרון נוצרו על ידי אותם תאגידי על, שלא רק שלא בטוח שיש להם יכולת לפתור, אלא די בטוח שאין להם לא אינטרס ולא רצון לפתור .
משבר הקורונה המחיש את העובדה שישנם מצבים שבהם נדרשת מעורבות מסיבית של המדינה כדי למנוע קריסה כלכלית.

באיזה כיוון עשוי הקפיטליזם להשתנות. בתרחיש הרע יירש אותו משטר כלכלי של סוציאליזם. ישנם לא מעט סוציאליסטים מן השמאל הרדיקלי שמבקשים שהתהליך הזה של קפיטליזם דורסני יואץ על ידי כך שהם כרגע לא יילחמו בו, יאפשרו לו להשתולל עד שהוא יקרוס לתוך עצמו.

אבל יש גם תרחיש הרבה יותר טוב. לפני כמה שבועות התקיים כנס הייעוד של "גלובס". ככלי תקשורת שאמון על ייעוד ועל ערכי ליבה של אמון ושל שקיפות, היה זה רק טבעי שהנושא של ייעוד יעמוד במרכז הכנס. בכנס דיברו כמה מהמנכ"לים המובילים במשק הישראלי. זה היה כנס מרתק שהבהיר שמשהו מתחיל לזוז ברמת החברות העסקיות בישראל שמתחילות להבין ולהפנים שמה שהיה עד כה לא יהיה מעתה. שחברה שלא יודעת לנסח לעצמה את הייעוד וקובעת דרך להטמעתו, דומה לאדם שאינו יודע לשם מה הוא נולד, ומה הוא עושה בעולם.

קפיטליזם הוא משטר כלכלי-חברתי שמבוסס על יוזמה חופשית ומורכב מאין סוף חברות, והתקווה היא שמאותן חברות, עוד חברה ועוד חברה, יצמח קפיטליזם מסוג שונה, כזה שאמנם גם הוא יהיה מבוסס על יוזמה חופשית, תחרות וחדשנות, אבל גם כזה שיידע לתקן את העוולות שהקפיטליזם הדורסני יצר, כזה שיתחשב בכל מחזיקי העניין שמסביב לפירמה. אלה הם העובדים, הלקוחות, הספקים, הנושים והמשקיעים בעלי המניות. בשתי מלים קוראים לזה "קפיטליזם קשוב".

הכותב הוא יו"ר בית ההשקעות מיטב דש ויו"ר ארגון "קפיטליזם קשוב ישראל" (חל"צ), שמטרתו לשנות את אופן התנהלותו של המגזר העסקי בישראל.

צרו איתנו קשר *5988