יום אחד תיגמר הקורונה ואנחנו עדיין נחיה באחת השכונות הקשות בעולם

אנחנו עדיין גרים באחת השכונות הקשוחות בעולם - במזרח התיכון ופה הקורונה היא לא העיקר, היא תופעה חולפת • זו פריבילגיה נהדרת לעסוק בכן או לא ביבי ומי יישב עם מי בקואליציה אבל לכו לבחירות האלה, וחשבו - מי ישמור לנו על הארץ? • על מה אנחנו מצביעים בעצם? פרויקט מיוחד

נתניהו מבקר בהתנחלות מבואות יריחו. לא רק להתגונן אלא גם להתפתח ולהתרחב / צילום: Associated Press, Ariel Schalit
נתניהו מבקר בהתנחלות מבואות יריחו. לא רק להתגונן אלא גם להתפתח ולהתרחב / צילום: Associated Press, Ariel Schalit

כן, אני יודעת. מערכת בחירות רביעית תוך שנתיים. הקשב הציבורי ברצפה, הציבור מלקק את פצעי הקורונה, הראיונות של הפוליטיקאים מייגעים אפילו את המראיינים, שוב אנחנו בספירלת כן או רק לא ביבי. לכאורה נאמר כבר הכל, אבל יש לי מה להוסיף לזה.

אני רוצה לגלות לכם ולכן מה מניע אותי להצביע. כשאני הולכת לקלפי, אני חושבת על הנושאים הלאומיים, המדיניים, של ריבונות וביטחון ושלום. זה אולי נשמע קצת ניינטיז, אבל איך אומרים? זה שלא מדברים על זה, לא אומר שזה נעלם.

עוד בסדרהלכל הכתבות

הצג עוד

כי יום אחד תיגמר הקורונה. בישראל שלנו, של אחרי החיסונים, אפשר לומר שהבאנו את היום (ולדפוק שלוש פעמים טפו על העץ). זה לא לגמרי כאן, אבל יום אחד זה יבוא. גם את משימת שיקום המשק, שכבר התחילה, נצלח. נוכל גם למשימת השיקום החברתי והחינוכי, הנדרשת מאד אחרי השנה הקשוחה הזו. במילים אחרות - זה בידיים שלנו. מה שלא משתנה וגם לא ישתנה, זה מקום המגורים שלנו. אנחנו עדיין גרים באחת השכונות הקשוחות בעולם - במזרח התיכון. ובמזרח התיכון הזה הקורונה היא לא העיקר, היא תופעה חולפת. בעולם הזה סוגיות של ביטחון לאומי, ריבונות ושלום, הן סוגיות מבעבעות.

אי שם בשנות התשעים נבחר נתניהו תחת הסלוגן "נתניהו, עושים שלום בטוח". זה גילם בתוכו את כל מה שעניין אותנו אז - תהליך השלום המבטיח ולצידו הביטחון המתפורר. מאז התקדמנו והסוגיות הלאומיות לבשו צורה אחרת, מאתגרת לא פחות ובעלת הזדמנויות לצידה. התקדמנו לשיח של ריבונות ביהודה ושומרון, למדנו ששלום שכולל ויתורים ביטחוניים וטריטוריאליים סופו להתפוצץ, ועל בשרנו נתקלנו גם בבשורת הנסיגות החד צדדיות שמובילות למבוי סתום. הצבנו גם פרדיגמה שונה למזרח התיכון החדש - כזה שצומח מתוך עוצמה, ללא כיפוף הראש, וללא האשליה שהכל תלוי בפתרון הסכסוך עם הפלסטינים.

ועדיין, הר הגעש הלאומי לא רדום. הלבה מבעבעת. בצורה שונה משנות האינתיפאדה, אבל מבעבעת. מי שלא מאמין, שיקפוץ לנגב. בעיית המשילות בנגב ובגליל היא אחת הבעיות החמורות שיש לנו כיום. היא מתחברת גם לנושאים דתיים ולאומיים, אבל היא הרבה מעבר לכך. אנחנו שומעים עליה בזעזוע כשנאנסת ילדה בת 10 בחדרה, אחרי שפורצים לביתה, אבל לא צריך להרחיק עד לשם כדי לדעת שמרחבי הנגב שלנו בבעיה.

אלה אותם מרחבים שהולכים ונזרעים בבנייה בלתי חוקית בדואית ללא היכר, שהפכו למערב פרוע של גניבות ופריצות, של ירי בתוך הכפרים עצמם ומחוצה להם, של השתוללות בכבישים, של גניבת נשק מפחידה בכמויותיה מתוך בסיסים צבאיים, של פלישות וגניבות חקלאיות, של פרוטקשן ואימה. עושים צחוק מהחוק, מהסדר ומהחיים עצמם. לכו לבחירות האלה, וחשבו - מי יחזיר לנו את הנגב ואת הגליל?

הלבה מבעבעת גם ביהודה ושומרון. בשקט בשקט ובהרבה חוכמה, ממשיכה הרשות הפלסטינית לבנות טבעות חנק מסביב ליישובים הישראלים. להם הייתה שיטה, והם למדו אותה מאיתנו: עוד עז ועוד דונם. זה בדיוק מה שקורה היום בשטחי יהודה ושומרון, בשטחי סי שאמורים להיות בשליטה אזרחית וביטחונית ישראלית.

בתוכנית לאומית, סדורה ומתוקצבת היטב, משתלטת הרשות הפלסטינית על קרקע ועל צירי תנועה, בצורה כמעט בלתי הפיכה. כולם מכירים את חאן אל אחמר, כדוגמה לאפסות הממשלה לקיים מדיניות, אפילו כשבג"ץ כבר לא תירוץ. אבל יש המון חאן אל אחמרים ביהודה ושומרון. אי שם בשנות התשעים היה סטיקר: "יש"ע זה כאן". כמו אז, גם היום.

מה שמתחיל ביהודה ושומרון לא נשאר שם, ומי שלא יטפל בבעיה כשהיא קטנה יאלץ להתמודד מול מפלצת, קילומטר וחצי מכפר סבא. לכו לבחירות האלה, וחשבו - מי ישמור לנו על הארץ?

הלבה מבעבעת גם בנושאי הביטחון. "הטרור העממי" ביהודה ושומרון מרים ראש. זה לא מתפרסם בתקשורת, כי כלב נשך אדם, אבל זה קורה לצערי. גרורותיה של איראן נמצאות בעזה, בסוריה, בלבנון. אני הולכת לבחירות ורוצה לדעת שיהיה מי שידע להתמודד עם זה. שיידע לא רק להשתבלל ולהתמגן אלא גם ליזום ולחתור למגע, כשצריך.

אני רוצה מישהו שלא ימכור לנו אשליות של שנות התשעים, ולצערי יש כאלה שמנסים. מישהו שלא רק יישב מורתע אלא יידע להשיב, בחוכמה, את כוח ההרתעה שלנו. אני רוצה פחות גדרות, הן אף פעם לא הפתרון לבעיה. אני רוצה מישהו שיידע לקחת את הדירקטיבה של אוסלו שפשתה בצבא וייתן כיוון אחר: מדיני, ביטחוני, תפיסתי, אחראי. לכו לקלפי וקחו בחשבון - מי ישמור לנו על הביטחון?

זו פריבילגיה נהדרת לעסוק בכן או לא ביבי ומי יישב עם מי בקואליציה. הזיכרון הלאומי שלנו קצרצר, אבל למי שחפץ בחיים, כדאי להיות נטוע בעבר ולהסתכל בדאגה מלאה בתקווה ומוטיבציה לעתיד. כי בסוף, הבחירות הללו הן הזדמנות. כמו כל בחירות אגב.

כשמכניסים נבחרי ציבור איכותיים וחרוצים לכנסת, כאלה שגם קשובים לציבור שלהם ובכלל, אפשר לעשות נפלאות. לא התייאשתי מהפוליטיקה, למרות הסיאוב והטלטלות. יש נושאים קריטיים על הפרק, יש ממשל חדש באמריקה הרחוקה והחשובה ויש פה בית לאומי אחד ויחיד במינו, וילה בג'ונגל על אמת. אני מצביעה למי שישמור לי על הארץ ועל המדינה, מי שיפתח אותה, מי שלא יהדוף אלא גם ייזום ויבנה. צאו להצביע.

הכותבת היא יו"ר תנועת "ישראל שלי"

צרו איתנו קשר *5988