נועה, מנהלת שעובדת 15 שנה באותה חברה, רצתה לעזוב. מה השאיר אותה?

לכאורה אין חירות בתפקיד ניהולי, לא משנה באיזו דרגה • אתה חלק ממערכת, תמיד יש מנהלים מעליך ויכולת קבלת ההחלטות לרוב מוגבלת • אבל המקרה של נועה, שחשה שחוקה ותשושה בעבודה, מראה שלכל אחד יש יכולת לשחרר את עצמו

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". קרוב לגיל 40 יצאתי לעצמאות. אחרי 17 שנות עבודה כמנהלת בארגונים גדולים, התחלתי קריירה עצמאית. מה שאפשר את זה הייתה "יציאת מצרים" הפרטית שלי - מעבר עם המשפחה לרילוקיישן בקליפורניה.

שם, רחוק ממגבלות וחסמי הפחד, המוסכמות והנחות היסוד שהיו לי, הצלחתי לשחרר את הכבלים. בדיעבד, הבנתי שהעובדה ששרדתי שנים רבות כל כך בתוך ארגון היא מידת האוטונומיה וחופש הבחירה שנטלתי לעצמי אלו איפשרו לי להיות עצמאית בתוך הארגון.

השנה האחרונה הייתה מטלטלת עבור כולם, שכירים ועצמאים כאחד. היא אתגרה את כל הנחות היסוד שעליהן גדלתי, ועוררה אותי לאתגר מחדש את מה שאני חושבת על ניהול בעידן משובש. חג הפסח הבא עלינו לטובה, חג החירות, מעורר בי את השאלה מהי החירות שאנו מחפשים, האם קיימת "חירות ניהולית" ואם כן, מה זה אומר?

על פי ההגדרה המילונית חירות היא "מצב שבו האדם חופשי לחיות על פי בחירתו או רצונותיו מבלי להיות נתון תחת מִגבּלוֹת או אילוּצים". על פניו, זוהי הגדרה הפוכה למציאות חייו של מנהל בארגון.

א', מנהל החטיבה הישראלית של תאגיד בינלאומי גדול, טוען בתוקף שלא קיימת חירות בתפקיד ניהולי. "אתה חלק ממערכת ותמיד יש לך מנהל מעליך, ולמנהל שלך יש את שלו. צריך לתת דין וחשבון ויכולת קבלת ההחלטות מוגבלת. גם מול העובדים, אתה נמצא תחת מגבלות באופן קבוע ומובנה".

לעומתו, ת', מנכ"ל של חברה בתחום המזון, ענה לי ש"חירות היא הידיעה שבעלי המניות, העובדים והלקוחות מאמינים בי וסומכים עלי ושאני יכול לסמוך עליהם בחזרה. כשהאמון הבסיסי הזה קיים, אני מרגיש חופשי לקחת החלטות נועזות". כלומר, חירות לא ניתנת לנו, היא נלקחת על ידינו מתוך אמונה פנימית במסוגלות שלנו וביטחון בדרך.

לאתגר את הסטטוס קוו

נועה (השם בדוי, המקרה אמיתי) היא מנהלת מוצר בכירה בחברה בינלאומית. היא עובדת בחברה כבר 15 שנים, והתקדמה יפה. שכר גבוה, תנאים מיטיבים וצוות מקצועי שטיפחה באהבה. היא נהנית מעבודתה והישגיה מרשימים. אבל התרבות הארגונית התובענית ובעיקר יחסיה המורכבים עם מנהלה הישיר גובים ממנה מחיר כבד. היא נתונה ללחצים גבוהים, ליחס מתעמר מצד מנהלה הישיר ולתחושה של שחיקה ותשישות. בבית יש לה שלושה ילדים קטנים, ואחריות של מפרנסת עיקרית. מה שמטעין אותה הוא היצירה, שאליה היא מתמסרת בשעות הפנאי.

היא הגיעה אלי כדי שאסייע לה לעזוב את העבודה ולמצוא מקום אחר, שיאפשר לה לפתח את האומנות שלה כעסק. הנחת המוצא שלה היתה שכדי לפתח קריירה שנייה היא חייבת לוותר על הראשונה, וכל זה תוך שהיא מוצאת מקור פרנסה הולם. אבל אנחנו כאן בענייני חירות ניהולית - היכולת לשחרר את עצמך מדפוסים מקבעים ולסגל חשיבה גמישה ומתפתחת שבוחנת כל יום מחדש את האמיתות הקיימות ומאתגרת את הסטטוס קוו.

ביחד פירקנו את ההנחות שהגבילו אותה. היא הבינה מה מקורות העוצמה שיש בתפקידה הנוכחי, וקיבלה החלטה אמיצה לנהל שיחה נוקבת עם המנכ"ל. היא הבינה שמעבר לחברה אחרת לא יספק לה את תחושת הערך שלה נזקקה, וגם לא את התמורה הכספית. במקום זאת היא יצרה שיח משמעותי עם מנהליה, וביחד שינו את תמהיל העבודה כך שיתאפשר לה להישאר בחברה ובמקביל לפתח את הקריירה השנייה שלה כאמנית.

להפתעתה, המנכ"ל תמך בה וזיהה כי החירות שקיבלה מוציאה ממנה הרבה מעבר למה שנתנה עד כה. תוך זמן קצר, נועה הקימה חנות אינטרנטית משגשגת ליצירותיה, ובמקביל המשיכה את עבודתה, כשתפוקתה רק עלתה - ביחס ישיר לתחושת האושר שלה.

לפעמים עבדות בהקשר הארגוני היא להיות כבולים להרגלים שאינם משרתים אותנו עוד, לאמונות שתוקעות אותנו ומונעות מאתנו להתפתח ולצעוד קדימה. עבדות היא לתת למחשבות שליליות אוטומטיות לפרש את המציאות באופן שמעכב את יכולתנו לנוע קדימה. לא פעם אנו בוחרים מרצון בעבדות, בשעבוד ובתלות מתוך הצורך בביטחון ויציבות.

לפיכך, שאלות מפתח לגבי החירות הן, האם זה המקום בו אנחנו באמת רוצים להיות? האם אנחנו מאושרים ונמצאים בו מתוך חופש אמיתי או מתוך הרגל, פחד, הכרח או פשרה? האם יש לנו את החופש לבחור, לפעול ולהביא לידי ביטוי מלא את מי שאנחנו ומה שאנחנו רוצים להיות?

חירות היא תפיסה אישית, כמו שאמרה לי נועה: "עבורי, חירות ניהולית, היא לעשות את הדברים בדרך שלי. מבחינתי, אין דרך אחת נכונה. כל אחד צריך למצוא את הדרך שנכונה עבורו ולעיתים, לסלול לעצמו דרך חדשה שלא היתה קודם".

אז איך יוצרים "חירות ניהולית"?

לדעת מאין באתי ולאן אלך - כאשר יש לנו ערכים ברורים וקווים אדומים, קל יותר לקבל החלטות ולפעול מתוך חירות פנימית ונאמנות עצמית. הגדירו מה חשוב לכם, על מה אינכם מוכנים לוותר ומהם העקרונות הפנימיים אליהם מכוון המצפן שלכם. הקשיבו לו!

לשמור על חופש הבחירה - כל החלטה שאנו עושים היא בחירה שיש בה ויתור. היכולת לוותר מתוך עוצמה וביטחון עצמי מאפשרת לנו לבחור כל רגע מחדש. בחירה מאפשרת תנועה ושינוי מתמיד. כמנהיג, קח לך את חופש הבחירה ואת הזכות להחליט ולפעול.

לפעול באומץ ואהבה - אומץ מתאפשר מתוך אהבה. אהבה כנה ואכפתיות עמוקה קודם כל לצרכים האישיים שלנו מתוך מודעות לערך העצמי , אבל גם לאנשים שסביבנו. חמלה, רגישות והקשבה עמוקה מאפשרים לנו לקחת סיכונים, להיות ישירים ולפעול מתוך חירות פנימית, ללא תלות בפחד ובניסיון להימנע מעימותים.

להיות פרואקטיביים - לא לחכות שדברים יקרו על פיתחנו, או יוגשו לנו. לזהות הזדמנויות ולקחת אותן. לקחת אחריות מלאה על תוצאות העשייה שלנו לטוב ולרע ולהיות מוכנים להשלכות. לא להיות קורבן לנסיבות, לשחרר את התחומים שאינם בשליטתנו ולפעול בתוך מעגל ההשפעה שלנו.

Ubuntu - מונח מתוך הפילוסופייה של שבט הזולו, שפרושו "I am because we are". כלומר, אני יכול להיות במיטבי רק כאשר גם אתה במיטבך. המשמעות הרחבה היא הומניות ואמונה שמיצוי הפוטנציאל האישי שלי תלוי ביכולת לממש את מלוא הפוטנציאל של הסובבים שלי. חירות ניהולית מתאפשרת רק מתוך תפישה הרואה את הקשר החזק בין האנשים ואת היחסים כמאפשרים צמיחה.

כשתשבו אל שולחן הסדר השנה, שאלו הפעם את עצמכם את השאלות הקשות. האם אתם לוקחים עליכם "חירות ניהולית" וכיצד תוכלו לצמוח עוד קצת בדרך בה אתם הולכים? כמו שאמר המשורר אמנון ריבק: "כָּל אָּדָּם צָּרִיך שֶׁתִהְיֶה לֹו אֵיזֹו מִצְרַיִם, לִגְאֹל עַצְמֹו מִמֶנָּה מִבֵית עֲבָּדִים, לָּצֵאת בַחֲצִי הַלַיִל אֶל מִדְבַר הַפְחָּדִים, לִצְעֹד הַיְשֵר אֶל תֹוך הַמַיִם, לִרְאֹותָּם נִפְתָּחִים מִפָּנָּיו לַצְדָּדִים".

 סמדר תדמור היא יועצת ארגונית בכירה, מנכ"לית ConnAction HR, מומחית בפיתוח מנהיגים וארגונים בעולם מורכב ומשתנה