אופנה | דעה

תעשיית האופנה חייבת לדאוג לרווחת העובדים

תעשיית האופנה היא התעשייה עם הכי הרבה תאונות עבודה בעולם. מדי שבוע מתרחשות לפחות שתי תאונות עבודה שגובות הרוגים רבים, כאשר רובן אפילו לא מגיעות לתקשורת • המפתח לצריכה אחראית הוא בחירה אקטיבית - איפה ובמי להשקיע את הכסף שלנו; ושאילת שאלות אודות המקור של הבגדים שלנו - מהיכן הם הגיעו, מי ייצר אותם ובאילו תנאים

מפעל טקסטיל בבנגלדש./ צילום: רויטרס
מפעל טקסטיל בבנגלדש./ צילום: רויטרס

ג׳ייסר קתיראבל הייתה רק בת 20 כשנחטפה ונרצחה על-ידי מנהל המפעל בו עבדה. בחודשים הארוכים שקדמו לרצח שלה היא ספגה באופן קבוע איומים, הטרדות והתעללות מידי המנהל שלה, בעודה תופרת בגדים את הבגדים שלנו, במשך 16 שעות, 7 ימים בשבוע, עבור חברות אופנה רבות ובהן H&M.

המקרה של ג'ייסר הוא לא מקרה חריג, רחוק מכך. תעשיית האופנה היא תעשייה עתירת כוח-אדם, אשר מעסיקה כל אדם שישי בעולם. 70% מהן הן נשים, כאשר 64% מפועלות הייצור במפעלי הטקסטיל מדווחות כי הן סופגות התעללות מילולית ופיזית באופן קבוע מידי המעסיקים שלהן על רקע מגדרי.

חשוב לזכור: גם ללא התעללות, העבודה במפעלי האופנה היא מהקשות בעולם: פועלות הייצור במפעלי הטקסטיל עובדות עבודה פיזית קשה, בממוצע של 96 שעות בשבוע, בתנאי חום וקור קיצוניים, בעבור משכורת זעומה שלרוב אינה מגיעה למחצית משכר המחיה.

ההערכות מצביעות על כך שכ-27 מיליון עובדים בשרשראות אספקת האופנה ברחבי העולם סובלים ממחלות הקשורות לעבודתם, מחלות הקשורות ל-8,000 הכימיקלים הרעילים שכרוכים בתהליך ייצור הבגדים; ומדי שנה מתרחשת 1.4 מיליון פציעות במפעלי הטקסטיל, כך שמתוך כל 100 עובדים, 6 ייפצעו באופן קשה. הפציעות האלה אינן טעות מקרית אלא תוצאה ישירה של מרוץ לתחתית וחתירה אל מחיר בגדים זול ככל האפשר. במילים אחרות, כאשר חולצה עולה בקניון פחות משכר המינימום לשעת עבודה, מישהי אחרת אי-שם בעולם כבר שילמה את המחיר.

בשנים האחרונות קיימות (sustainability) בעולם האופנה הולכת ונעשית יותר ויותר מדוברת: H&M מתחייבת בפרסומות לייצר אופנה בת-קיימא עד 2030, אדידס השיקה נעליים מפלסטיק ממוחזר מקרקעית האוקיינוס, זארה השיקה קולקציה אורגנית, ובהרבה מובנים אפשר להכריז שירוק זה השחור החדש.

בתוך החגיגה הירוקה הזו, ההקשר הנזנח והפחות מדובר של קיימות הוא זכויות עובדים. תעשיית האופנה נחשבת לא רק לתעשייה השנייה הכי מזהמת, אלא גם לשנייה הכי מנצלת. בזמן שבתחום הסביבה נעשית שורה של מאמצים על-ידי חברות האופנה, בתחום זכויות העובדים המצב משמעותית פחות טוב.

למעשה, תעשיית האופנה היא התעשייה עם הכי הרבה תאונות עבודה בעולם: מדי שבוע מתרחשות לפחות שתי תאונות עבודה שגובות הרוגים רבים, כאשר רובן אפילו לא מגיעות לתקשורת. כך, שישה ימים לאחר מותה של קתיראבל, 28 עובדים במפעל בגדים ועור בטנג'יר נהרגו בתאונת עבודה, בה המפעל הוצף במים, ומכיוון שלא היו בו חלונות או פתחי מילוט תקינים, הפועלים טבעו למוות; ובמרץ האחרון שריפה פרצה במפעל טקסטיל במצרים, שגם בו לא היו פתחי מילוט, מה שהוביל למותם המיותר של 20 פועלים ופציעתם של 30 נוספים.

אולם האסון הגדול והחמור ביותר בתולדות תעשיית האופנה הוא אסון ראנה פלאזה. ב-24.4.2013 קרס מפעל אופנה ענק בבנגלדש שייצר בגדים כמעט לכל תאגידי האופנה הגדולים, ובהם מנגו, פריימרק, מארקס אנד ספנסר, אינדיטק (חברת-האם של זארה), גאפ, קלווין קליין, טומי הילפנגר, בנטון ועוד. בבוקר האסון הפועלות הגיעו למפעל וסירבו להיכנס, והתריעו על הסדקים בקירות, על הרעידות בבניין ועל האסון המתרחש לבוא, אך ללא הועיל. אחרי שעתיים של דין ודברים, הן אולצו להפסיק את השביתה הספונטנית ולחזור לעבוד, פשוט מכיוון שהיו עניות מדי מכדי להמשיך להתווכח, וב-16:30 בצהריים, בשעת חילוף המשמרות, כאשר המפעל עמוס במיוחד, המפעל קרס וקבר אותן בחיים. 1,147 פועלים ופועלות נהרגו באסון, 3,000 נוספים נפצעו, ותעשיית האופנה נשלחה לחשבון-נפש עמוק.

האסון הקשה הוביל להקמתן של תנועות כמו "fashion revolution" בעולם ו"מתלבשות על נובמבר" בישראל, תנועות אשר פעולות מדי יום לשיפור תנאי ההעסקה של פועלות בשרשראות האספקה והקטנת הנזקים הסביבתיים של תעשיית האופנה. אך תנועות אלה, חשובות ככל שהן, לא יכולות ולא יוכלו לעולם להוביל לשינוי ללא מעורבות עמוקה של הצרכנים.

חשוב לזכור - חברות האופנה הגדולות מייצרות בראש ובראשונה את מה שהן מאמינות שהצרכנים רוצים לקנות, וכאשר אנו כצרכנים מאותתים להם, בעזרת הכסף שלנו, שאנו מוכנים לקנות בגדים שמקורם בניצול - החברות ממשיכות לנצל באין מפריע.

המקרה הזה קשה ושובר לב, אבל הוא מצווה עלינו לא להסתפק בצקצוק לקוני, אלא לפעול לשינוי המציאות. טוב נעשה אם כאשר נבחר לקנות בגדים חדשים, נקנה את הבגדים שלנו מתוצרת מקומית, מיד שנייה, מסחר הוגן או מחברות הפועלות בשקיפות אודות תנאי ההעסקה של העובדים, גם ובעיקר כאשר המשמעות היא לשלם יותר.

המפתח לצריכה אחראית הוא בחירה אקטיבית - איפה ובמי להשקיע את הכסף שלנו ושאילת שאלות אודות המקור של הבגדים שלנו - מהיכן הם הגיעו, מי ייצר אותם ובאילו תנאים. לא לחינם הסמל של יום מהפכת האופנה, המצוין ביום האסון, הוא ההאשטג והתביעה לדעת #Whomademyclothes.

הכותבת היא חוקרת ומרצה על אופנה וצדק סביבתי, דוקטורנטית במדיניות שמתמחה באופנה וסביבה באוניברסיטת תל אביב ומייסדת שותפה ב"מתלבשות על נובמבר" - התנועה לקידום אופנה הוגנת בישראל

צרו איתנו קשר *5988