הפתרון של עיריית לוד ל"שכונת המהומות": הכפלת ההשקעה בבנייה

שכונת רמת אשכול בלוד, שעמדה במוקד ההתפרעויות האלימות בימים האחרונים, היא אחד המקומות הכי טעונים בארץ. השכונה מרוחקת אמנם רק 17 ק"מ ממרכז תל אביב, אך מי שיגיע אליה יגלה שהיא סוג של קיום מקביל, ששולטים בו הזנחה, עוני ומצוקה. על הרקע הזה אושרה תוכנית תמ"ל 2007 לפני פחות משנה על ידי הוותמ"ל (הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה), שנועדה לטפל בבעיה באמצעות התחדשות עירונית רדיקלית.
מה יהיה כעת לאור המרי האזרחי? למרות שהמציאות החדשה מציבה סימן שאלה באשר לסיכוי מימוש התוכנית, בחברה הכלכלית של לוד - שאחראית על קידום התוכנית - טוענים כי לאור המצב בכוונתם להכפיל את ההשקעות במקום ולהאיץ את הקצב.
עו"ד בן מיוסט, מנכ"ל החברה הכלכלית לוד, אומר לגלובס: "אני חושב שהסיכוי של התוכנית עכשיו לקרות הוא רק גדל. ארועי משבר נתפסים אולי כאובדן, משהו שמוביל למסקנות קיצוניות, אבל, בפרספקטיבה פרקטית זו גם הזדמנות".

מיוסט מוסיף כי "אם עד לנקודת הזאת חשבנו על תהליך ארוך והדרגתי, ולו גם כדי שאנשים לא יחיו באתר בנייה, אז כעת אנחנו חושבים שאנחנו צריכים להגדיל את המנות של ההתחדשות. אם תכננו להשקיע בשנים הקרובות 100 מיליון שקלים, אז נשקיע 200 מיליון ונאיץ את כל התהליכים. השינוי שנדרש הוא דחוף ביותר".

אוכלוסייה מורכבת

שכונת רמת אשכול מוגדרת על ידי עיריית לוד כ"מתחם הליבה" של העיר ושטחה הוא כ-350 דונמים. השכונה היא ערבוב של הרבה שטחי בור, חורבות עתיקות, חאן, בית בד וקבר שייח. יש בה כנסייה חשובה ("גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון") ומסגד, מתחמי חושות ("פלישות"), וגם לא מעט בתי שיכון בני ארבע קומות מתחילת שנות ה-70 שנמצאים במצב תחזוקתי קשה מאוד.

האוכלוסייה בשכונה, המדורגת באשכולים הנמוכים ביותר של הלמ"ס מבחינה מצב כלכלי וחברתי, מורכבת מכ-70% ערבים ו-30% יהודים, שביניהם עולים מחבר המדינות, אתיופיה, גרוזיה, ובוכרה. ב-10 השנים האחרונות הצטרפו לשכונה גרעיני התיישבות של דתיים לאומיים.

תוכנית תמ"ל 2007, שקובעת בין היתר איזה מבנים יהרסו ואילו מבנים לא חוקיים יוסדרו, כוללת הגדלה של כמות יחידות הדיור מ-1,200 ל-5,400, ומציעה מבנים בגובה של עד 25 קומות. המנגנון האופרטיבי שהתוכנית מציעה הוא חלוקה ל-14 מתחמי בינוי שיקודמו באופן ניפרד, ללא תלות זה בזה. בנוסף מאושרת הקמת 22,000 מ"ר של שטחי מסחר ועוד 33,000 מ"ר של שטחי משרדים ושרותים.

"השוק שוכח מהר"

אביטל בלונדר, מנכ"לית עמותת ג’ינדאס להתחדשות עירונית בלוד, מקדמת ב-8 השנים האחרונות ברמת אשכול יוזמות לשותפות רב מגזרית, הכוללת שילוב בין המדינה, הרשות המקומית, החברה האזרחית, פילנתרופיה והמגזר העסקי. בלונדר מספרת שהמצב כרגע הוא של מצוקה כללית: "יש שבר גדול, גם בצד הפיזי וגם ברמת האמון של התושבים, בינם לבין עצמם ומול מוסדות השלטון. יש משפחות של יהודים שיצאו מהשכונה בזמן הכאוס הגדול ולאט לאט חוזרות".

בלונדר מאמינה שהפתרון הוא להשקיע יותר: "אחד הדברים המאוד מובהקים שעלו פה זה שככל שמשקיעים בצד הפיזי יש להשקיע גם בעבודה עם האנשים עצמם. אחד הדברים שמשפיעים על הצלחת תוכנית היא אם אנשים מרגישים שיש להם סיכויים להשתלב. התשובה היא להמשיך להשקיע. נדל"ן זה ראייה לטווח ארוך. אני חושבת שייקח שנים לתקן את הנזק שנעשה פה, אבל השוק שוכח יותר מהר מאנשים".

אדריכל אלי דרמן, ממשרד האדריכלים דרמן ורבקל, החתום על תוכנית תמ"ל 2007, מאמין שתיכנון עירוני לבד לא מסוגל לפתור בעיות: "רמת אשכול יחודית מבחינת היקף הבעיות שמהן היא סובלת. יש בה אוכלוסייה מעורבת, עניה וגם היבט של עתיקות, שלא איפשר עד כה הרחבה של התשתיות העירוניות כדי לייצר היקף עיר משמעותי. הפתרונות שאנחנו מציעים הם בעיקר בניינים בגובה של עד 10 קומות שנוחים לתחזוקה ומאפשרים גם לשכבות מעוטות יכולת לבוא ולגור בשכונה חדשה לגמרי ועמוסת תשתיות חדשניות, אבל גם לאוכלוסייה חדשה שתבוא ותגור בבניינים יותר גבוהים, אפילו יוקרתיים. מצד שני, תכנון עירוני או ארכיטקטורה לבדם לא פותרים בעיות. הם נותנים יעד וקיבולת, אבל זה לא מספיק. שינוי עירוני חייב לבוא על רקע של שינוי חינוכי, תרבותי, שיטור ופיקוח".