רוצים חדשנות? קודם תתגברו על שנאת הסיכון

תקופת הקורונה טרפה את הקלפים בשוק העבודה. מנהלים ועובדים כאחד נאלצים לעכל שינויים מהירים ולהסתגל אליהם תוך כדי תנועה. איך מנהלים ומתנהלים בעולם כזה? במדור החדש "ניהול וקריירה" נציג בפניכם את מיטב המומחים שיציעו דרכים להתמודד עם עולם העבודה המשתנה, או לכל הפחות ייתנו לנו כמה נקודות למחשבה 

בקריקטורה שצייר הקריקטוריסיט האמריקאי אהרון באקל נראה מנהל האומר לבן שיחו: "זוהי גישה מאוד חדשנית, אך לצערי לא נוכל לשקול אותה. זה מעולם לא נעשה בעבר".
בתמונה אחת באה לידי ביטוי הדילמה שבה מצויים מנהלים בארגונים רבים - רוצים חדשנות בלי לקחת סיכונים.

לא אוהבים סיכונים?

שנאת סיכון היא ההסתייגות של אדם מפני העדפת עסקה שהתוצאה שלה אינה ודאית על פני עסקה שהתוצאה שלה ודאית יותר גם אם הרווח הצפוי ממנה נמוך יותר. הנה ניסוי פשוט שממחיש זאת: מה הייתם מעדיפים, לקבל 3,000 שקל בוודאות או להמר על כך שתקבלו 4,000 שקל בסיכוי של 80% (כלומר, סיכוי של 20% שלא תקבלו דבר)? הרוב בוחרים באפשרות הראשונה, אף שהתוחלת של האפשרות השנייה גבוהה יותר.

שנאת סיכון היא תופעה ידועה בקרב כלכלנים ופסיכולוגים. דנים בה רבות בהקשר של התנהגות משקיעים, אבל מעניין לבחון אותה גם במקום העבודה, באופן שבו אנחנו מקבלים החלטות כמנהלים. לדוגמה, על כמה פרויקטים שיש בהם אלמנט של סיכון, כלומר, אי-ודאות רבה, אנחנו מוותרים? האם אנחנו מגייסים מועמדים מסוימים (למשל, בעלי אותו רקע) או מתקשרים עם ספקים מסוימים (שהמותג שלהם מוכר) רק כדי להיות בצד הבטוח? יש לנו נטייה לנהוג בהתאם לאמרה המפורסמת, "איש מעולם לא פוטר משום שקנה מחשב של IBM".

בטור אחר הצגתי תופעה הנקראת שנאת הפסד (LOSS AVERSION), ואילו במקרה הזה מדובר בשנאת סיכון (RISK AVERSION). חשוב להבחין בין שתי התופעות הללו (אף שהן קשורות זו לזו): הראשונה גורסת שאנחנו נמנעים מהפסדים כיוון שהם נחווים חזק יותר מרווחים; השנייה מתארת מצבים שבהם אנחנו מעדיפים ודאות על פני אי-ודאות, גם אם האפשרות הלא-ודאית עשויה להביא לרווחים גדולים יותר.

הדיון סביב שנאת סיכון מתמקד בדרך כלל במאפייני אישיות: אנשים בעלי תיאבון לסיכון, אנשים שונאי סיכון או כאלה שאדישים אליו. עם זאת, מעניין להבין דווקא סיטואציות שבהן אנשים בוחרים בגישה כזו או אחרת, בין אם במודע ובין אם לאו.

לדוגמה, דניאל כהנמן ועמוס טברסקי הראו שאנשים מעדיפים לקחת סיכונים, כלומר לבחור באפשרות הפחות ודאית, כשהם צפויים להפסיד. הם ערכו שינוי קטנטן בניסוי שהצגתי קודם: אקח מכם 3,000 שקל בוודאות, או הימור: סיכוי של 80% שאקח מכם 4,000 (ו- 20% שלא אקח מכם דבר). דווקא במקרה הזה, רוב האנשים בוחרים באפשרות השנייה. לתופעה הזאת, שבה אנשים שונאים סיכונים בהקשר של רווחים אך דווקא אוהבים סיכונים בסיטואציה של הפסדים הם קראו "אפקט השיקוף".

תובנה מאוד משמעותית שנגזרת מכך היא שפרויקטים של חדשנות, שבהגדרה יש בהם ממד של אי-ודאות, יקבלו אור ירוק במצבים שבהם הארגון צופה הפסדים (לדוגמה, ארגונים ששינו את המודל העסקי שלהם בעקבות הקורונה או כאשר נוצרת תחרות קשה על אותו נתח שוק).

דמיינו שהמתחרים מצליחים

איך מתגברים על שנאת הסיכון? דרך אחת להתמודד עם התופעה היא לדמיין מצב שבו אתם פותחים עיתון ומגלים שהמתחרים שלכם הצליחו להוציא לפועל פרויקט שאתם מתלבטים לגביו והשיגו הצלחה מסחררת. איך זה משפיע על האופן שבו תקבלו החלטה?

יש עוד מגוון שיטות, אך בסופו של דבר כדאי לזכור שכשאנחנו מכוונים ל"פריצת דרך", אנחנו למעשה צועדים ב"דרך" שטרם נסללה, על כל המשתמע מכך.

הכותב הוא מייסד חברת Q Behavioral Thinking, בעל תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית, מנחה תהליכי חשיבה בחברות בינלאומיות במגזר הפרטי, בגופים ציבוריים, בחברות סטארט-אפ ובארגונים ללא מטרות רווח, עם סקרנות בריאה בתחומים של חשיבה וחשיבה על חשיבה