את זולי גיונגיושי, הבעלים של מסעדת "סינס" בקיבוץ גבים שבעוטף עזה, מערכת "שומר החומות" לא תפסה בהפתעה. "המבצע הזה היה כתוב על הקיר, זו הייתה שאלה של זמן עד שהגזרה תתפוצץ", הוא אומר. "יש נוסחה ידועה מראש שרובנו כאן יודעים אותה, והיה לנו ברור שלשם אנחנו הולכים. ברמה העסקית, לא נערכתי לזה. קיוויתי שזה לא יקרה, ניסיתי להדחיק למרות שבתוך תוכי ידעתי. אחרי שמונה חודשים שאתה סגור, אתה מעדיף לחשוב על לא לסגור שוב את העסק, גם אם אתה חי בהכחשה. בסוף, זה הגיע, וזו לא הפעם האחרונה. זה הריטואל שלנו".
ההתמודדות עם הרקטות, האזעקות וסבב הלחימה, תפסה את העסק של גיונגיושי כשהוא מנסה עדיין להסתגל למציאות החדשה, ולהתאושש משנת הקורונה הארוכה, כשיד אחת שלו עדיין קשורה מאחורי הגב. "פתחנו ב-1 בפברואר, אחרי שהיינו סגורים יותר משמונה חודשים בסך הכול. זה קשוח: יש את כל המגבלות, שצמצמו את העבודה שלנו - בלי ילדים, בלי לא מחוסנים. זה בהחלט צמצם את העבודה", הוא אומר.
"מצד שני, אין לנו עובדים, עד עכשיו. אנשים יושבים בחל"ת ואומרים לנו - דבר איתי אחר כך. כל המסעדות, החקלאים והמפעלים באזור במצב הזה. הצעתי לעובדים להתחייב לתקופה ולקבל כרטיס טיסה חינמי לאן שהוא רוצה, בנוסף לשכר כמובן - שגם הוא גבוה ממינימום. קיבלתי טלפון אחד. גם עכשיו, כשחזרנו מהסבב הזה, עשיתי אינסוף טלפונים ואנשים לא מסכימים לחזור לעבוד עד שהמדינה סוגרת את הברז".
איך אתה מתמודד עם זה עסקית?
"אני לא ממלא את המסעדה, למרות שאני יודע איך לשרת כאן 150 איש ביום שישי. אז אני מסתפק ב-50 איש, ואומר לאורחים שבאים שאין לי מקום. אני מעדיף לתת את השירות הכי גוד טיים למעט אנשים, גם אם אני לא מרוויח כסף. אני צריך להישאר בתודעה, לא הכל נע סביב כסף.
"אנחנו מסעדנים, אנחנו יודעים להתמודד ולעבוד קשה. אבל הפעם אין לי שום מענה. אין לנו עובדים, עד שנגמרה הקורונה היינו סגורים בגלל המלחמה, ועכשיו אנשים מרחבי הארץ עדיין לא מתקרבים לעוטף. אני פתוח 8 שנים ואני מכיר את ההתנהלויות. עוד כמה ימים יירגעו העניינים, ונחזור לסוג של שגרה ונשבור שוב את הראש על מי ימלצר ומי יהיה טבח. אני מחכה ל-1 ביולי כאילו מחכה לי שם מפעל הפיס. אי אפשר להניע ככה את העסק".
איך המדינה פיצתה אותך על כל התקופה הזו, לרבות סבב הלחימה?
"הפיצויים על הקורונה אפילו לא כיסו לי את השכירות. בעל הנכס בא לקראתי וזה הציל לי את העסק, אבל אני יושב על 450 מטר ויש לי הוצאות מאוד גבוהות, שהמשכתי לשלם. איפה ההשקעות ששמתי? אין לי עץ של דולרים בחצר. הייתי צריך לקחת הלוואה כדי להרים את העסק הזה, וההלוואות המשיכו לרדת. על התקופה הזו שבה אין לי מספיק עובדים ויש מגבלות, המדינה לא מפצה אותי, למרות שאני לא מרוויח כמה שהייתי מרוויח בזמן שגרה".
"על השבועיים האלו שהיינו סגורים בגלל המלחמה, כבר יבואו עם כל מיני קומבינות. אני מנוסה, זה לא סבב ראשון שלי".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
