בשמונה השנים האחרונות גלית אבגי-כהן ראתה עולם. היא קמה מדי בוקר לעבודה שהיא אוהבת בכל ליבה - דיילת אוויר בארקיע, ונהנתה מהחיים. היא לא שיערה שבגיל 52 תמצא את עצמה מושבתת מעבודה בבית במשך שנה וחצי. למעשה, גם היום, כשרוב המשק חזר לפעילות מלאה - אבגי-כהן עדיין בבית. אך בתוך אי הוודאות, היא הצליחה להמציא את עצמה מחדש, ולפתוח עסק קטן ויצירתי.
"מ-12 במרץ, שנה וחצי, אני בבית בחל"ת ולא יודעת מה קורה - מתי אני חוזרת, אז העסקתי את עצמי בזמן הזה. התחלתי להכין לחמי מחמצת, בסופי שבוע אני עושה עוגות ועוגיות", היא מספרת. "פתחתי בבית מאפייה, כמו חנות ביתית ממש. מיקסר תעשייתי קטן, תנור תעשייתי קטן, הכל בבית שלי. אנשים מאוד אוהבים את הלחמים. אני נהנית, עשיתי שינוי בינתיים, עד שנדע מה קורה".
אבגי-כהן, תושבת אילת זה 16 שנה, הצליחה לקחת את טרנד המחמצת הפופולרי ששטף את ישראל בסגר השני, ולהפוך אותו לעסק. "אני תמיד מבשלת ואופה, אבל לחמי מחמצת תמיד נראו לי כמו משהו קשה שלא אצליח בו. חברה מארקיע העלתה לחם מסדנה שהיא עשתה. לקחתי מתכון, התחלתי להכין מחמצת. בהתחלה זה לא הצליח אבל המשכתי לנסות וללמוד, לקחתי סדנה, לא הפסקתי לנסות עד שתפסתי את השיטה. כתבתי לחברים שהכנתי כמות גדולה של לחמים ושאני מוכרת במחיר סמלי את מה שנשאר. אנשים באו והתלהבו, וככה התחלתי. עכשיו כבר יש לי מחוייבות - אנשים מגיעים אליי כל שבוע", היא מספרת.
היום, את סלון ביתה ממלאות קבוצות שמגיעות לבראנצ'ים, ולמפגשים חוויתיים תחת הכותרת "משירים ועד לחם", שמחברים בין העולמות של אבגי-כהן: שירה וקמח. "אני מכינה להם דברים טובים, ומשלבת בין הדברים שעשיתי לאורך החיים. אני משוררת וסופרת, כתבתי שני ספרים. בעברי עבדתי במשך שנים ברדיו קול הים האדום, ועכשיו אני נהנית מקמח ומים. אז אנחנ נפגשים, אוכלים, ומקריאים שירים".
את ההסבה לדיילות, היא עשתה בגיל יחסית מאוחר לנהוג בשוק. למרות שזו אהבה גדולה עבורה, כרגע ישנה חוסר בהירות בנוגע לעתיד. "ארקיע כבר החזירה צוותים, אבל דיילות אוויר אילתיות זו בעיה", היא אומרת. "השדה לא פתוח עד מאוחר, והמטוסים לא חונים כאן כרגע. הטיסות הראשונות שיוצאות מאילת הן בשעה המאוחרת יותר בבוקר, והמטוס מגיע לכאן מתל אביב. עברנו ריענונים, אבל אנחנו עדיין לא יודעים מתי נחזור. זה קצת מבאס לשאול מה אני הולכת לעשות בגיל 52. זאת עבודה מאוד כייפית. אני עובדת עם חבר'ה צעירים ונחמדים. אני מתגעגעת לעבודה שלי".
גם את שאלת החזרה לשגרה, לכשתגיע, מלווים סימני שאלה. "פתחתי עסק קטן, אני עובדת מהבית ונהנית אבל יש הרבה שאלות. האם יהיה לי טוב לחזור אחרי שנתיים שהגוף לא טס? אני לא צעירה. אני לא יודעת איך אני אגיב לזה אחרי כזו הפסקה, אבל בוודאי שאני אחזור ואקווה שיהיה לי טוב. זה לא פשוט לעבוד עם מסכות במטוס, הכל עובד אחרת עכשיו".
איך הסתדרת כלכלית בתקופה הזו?
"מבחינה כלכלית, הצלחתי להסתדר. בעלי עובד, הילדים שלי גדולים, ואני מסתדרת. אני לא במצוקה כלכלית, אבל אני לא עושה הרבה כסף. העסק הוא תחביב, גם אם הוא מתחיל להתהוות. דמי החל"ת הם 3,700 שקל, סכום מאוד נמוך. זה בסדר לי ואני מצליחה להסתדר, גם כדיילת אוויר היו עונות חלשות יותר וחזקות יותר. אני עובדת בעסק הזה כרגע ומנסה להרים אותו כדי שהוא יהיה מקור הפרנסה שלי, תכף נגמרים לי דמי האבטלה. אולי זה המקצוע הבא שלי עכשיו?".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
