ההפסד הכפול של רע"ם והרשימה המשותפת שלא נעלמה

יותר מניצחון אחד רשמה האופוזיציה השבוע על חשבון הקואליציה הצעירה, המגוונת ויש לומר גם מפולגת. במבחן הראשון של ממשלת בנט-לפיד היא כבר נכשלה, כשלא הצליחה להעביר את הארכת הוראת השעה לחוק מניעת איחוד משפחות פלסטיניות בשל הצבעתו של עמיחי שקלי מימינה. על הכישלון הזה רע"ם מסרבת לקחת אחריות, ואף מפילה אותה על מי שניהל את האירוע המורכב ב"חוסר ניסיון", לדברי אנשים בתוך המפלגה.

השעות שקדמו להצבעה כללו שיחות אינטנסיביות בין נציגי שתי המפלגות, רע"ם ומרצ, מול שרת הפנים איילת שקד ולאחר מכן מול ראש הממשלה בנט שהתערב על מנת לסגור סופית את ההסכם. אותו הסכם פשרה עורר סערה השבוע לאחר הריאיון של השר עיסאווי פריג' ממרצ ברדיו נאס, כשאמר שהמתווה מול שקד העניק ליותר מ-3,000 משפחות מעמד חוקי במדינת ישראל. כשפריג' נשאל לגבי הנתונים שהציגה שקד בכנסת שמדברים רק על 1,600 משפחות, טען שמדובר בהסכם שלא רצו לפרסם כדי לא לחטוף ביקורת מהימין. לאחר הריאיון שקד ובנט דרשו מפריג' להוציא הבהרה ותיקון כדי למנוע את המבוכה שנגרמה מדבריו, ששירתו באופן מושלם את הליכוד. ראש האופוזיציה נתניהו וחברי מפלגתו השתמשו בהצהרותיו של פריג' כדי לתרץ את התנגדותם לחוק שהם עצמם קידמו ואישרו במשך 12 שנים.

האמת נמצאת איפשהו באמצע

האמת בעניין הפשרה היא איפשהו באמצע. הפשרה לא העניקה מפורשות ליותר מ-3,000 משפחות איחוד באופן מיידי, אך גם המספר 1,600 אינו מספר סופי. דובר על "לפחות 1,600 משפחות", בנוסף לבחינה פרטנית לכל בקשות איחוד המשפחות שמגיעות לעשרות אלפים. חלק ניכר מהן בקשות לזוגות שלא מהווים שום איום ביטחוני ועוד בקשות אחרות שבני הזוג הגיעו לגילאים מבוגרים ועוד מקרים רבים של משפחות שחיות בתת תנאים ויכולות לענות על ההגדרה "מקרים הומניטריים". אם עושים את החישוב ההגיוני בהסתמך על תקדימים בנושא אפשר להגיע בנוסף ל-1,600 שהכריזה שקד לעוד מאות משפחות או אלפים, במידה והוועדה שתבחן את המקרים תהיה נדיבה.

בחזרה למאבק בין האופוזיציה לקואליציה השבוע: רע"ם החליטה לפצל את חבריה בהצבעה - שתי אצבעות תמכו בחוק שהפך להצבעת אמון בממשלה, ושתי האצבעות הנותרות נמנעו בשל הלחץ הציבורי הכבד וההבטחות שנתנו למשפחות הנפגעות מהחוק. כמובן שבנט ושקד דרשו ממנסור עבאס יותר, אך לא עלה בידו לשכנע את שני חבריו מאזן גנאיים וסעיד אלח'רומי להצביע עמו, אך גם ההימנעות משמעותית. הביקורת מצד המשפחות לא איחרה לבוא, והחברה הערבית הכפילה את הכעס שלה כלפי מנסור עבאס ו-וליד טאהא. רע"ם הפסידה פעמיים: לא רק שלראשונה חברי כנסת ערבים תומכים בחוק הזה, לבסוף הם גם לא הצליחו להעביר אותו עם ההסכם שיביא, לטענתם, בשורה ל-1,600 משפחות.

לירות ולפגוע בשתי מטרות

בשולי מליאת הכנסת השבוע, התרחש מקרה לא פחות מעניין: הרשימה המשותפת אפשרה לקואליציה להעביר את החוק שמתיר פיצול בכל סיעה בכנסת במידה וארבעה חברים בה יחליטו זאת. יו״ר סיעת הרשימה המשותפת אחמד טיבי שהסכים לשתף פעולה עם הקואליציה רק בנוגע לחוק הזה, הסביר בשיחות סגורות לחבריו שזה יחליש את מעמדה של רע"ם במידה ויצטרפו חברים נוספים לממשלה, ויקשה על בנימין נתניהו שיאבד עוד מכוחו בליכוד. "אם אפשר לירות ולפגוע בשני הכיוונים בו זמנית אז למה לא?" ענה אחד הנוכחים בשיחות לטיבי.

בסיכום אירועי השבוע בגזרה הערבית בכנסת, הרשימה המשותפת לא ניצחה רק במאבקה על הפלת חוק האזרחות מול רע"ם והממשלה כסיעת אופוזיציה, אלא גם הצליחה לשכנע את ראשי הקואליציה שרע"ם לבדה לא תספק את הסחורה ושבמקרים מסוימים המשותפת מסוגלת לספק רשת ביטחון שיש לה מחיר לא פחות יקר ממה שהוצע לרע"ם. בקצב הזה אם תחזיק הממשלה מעמד, יתברר מהר מאוד שהיא ממשלה שנתמכת על ידי רע"ם מבפנים והמשותפת במקרים מסוימים מבחוץ, עם הבדל אחד קטן, שרע"ם חוטפת בחברה הערבית והמשותפת לא.