הר הבית | ניתוח

עמר בר-לב טען שיהודי שמתפלל בהר הבית עובר על החוק. בדקנו אותו

מה מנע מיהודים להתפלל בהר הבית, ואיך זה שלאחרונה זה דווקא מתאפשר? בדקנו • המשרוקית של גלובס

השר לביטחון פנים עמר בר-לב התייחס בראיון בחדשות 13 לאירועים האחרונים בהר הבית. כשנשאל על תפילות היהודים במקום ענה: "אם יהודים מתפללים על הר הבית אז זה בפירוש בניגוד לחוק… גם בעבר היו יהודים שלצערנו עלו להר הבית במסווה של סיור והתפללו, וזה בניגוד לחוק". עד כמה שולט השר לביטחון פנים בחוק? בדקנו.

נפתח בסקירה היסטורית קצרה. לאחר 1967 הוביל שר הביטחון דאז, משה דיין, את מדיניות הסטטוס קוו, ממנה נבע בקווים כלליים כי יהודים לא יוכלו להתפלל על ההר אבל יוכלו לבקר בו ללא הגבלה. ב-15 באוגוסט אותה שנה, לאחר שאירוע תפילה המונית במקום לכבוד ט' באב עורר מהומות מצד מוסלמים, התכנסה ועדת השרים לענייני שמירה על המקומות הקדושים וקיבלה את החלטה מס' 761. הוועדה לא אשררה באופן ישיר את הסטטוס קוו שקבע דיין, אבל החליטה שיש להורות שלא לארגן עוד תפילות בהר הבית.

גם השר בר-לב התייחס בתגובה שהעביר לנו להחלטה 761: "ההתייחסות בחוק לסוגיה (היא) מחודש אוגוסט 1967, בה (אימצה) ממשלת ישראל את ההחלטה שקיבלה ועדת השרים לשמירה על המקומות הקדושים, ובה נקבע, בין היתר: 'משיעלו בכניסה להר הבית מתפללים יהודים, יופנו על ידי כוחות הביטחון לכותל המערבי'".

אלא שהסטטוס קוו שהונהג החל מ-1967 עורר לאורך השנים לא מעט קשיים חוקיים ואחרים. כך, למשל, נטען נגדו שהוא מנוגד לחוק השמירה על המקומות הקדושים, שלפיו "העושה דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות, דינו - מאסר חמש שנים". כשבג"ץ נדרש לנושא ב-1968 הוא פסק כי "שר הדתות ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי, לאחר התייעצות עם נציגים של בני הדתות הנוגעות בדבר... ובהסכמת שר המשפטים, להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו". אלא שמאז ועד היום התקנות היחידות שהותקנו במסגרת הסעיף הזה נוגעות לכותל המערבי.

בחלוף השנים הוגשו עוד עתירות רבות לבג"ץ בנושא שחידדו את ההיבט העקרוני של הסטטוס קוו שהתגבש. "נקודת המוצא העקרונית הינה כי לכל יהודי זכות לעלות להר הבית ולהתפלל שם, כחלק מחופש הפולחן הדתי ומחופש הביטוי", נכתב בפסיקה של בג"ץ מפברואר השנה, בתגובה לאחת מהעתירות. "עם זאת, זכויות אלה אינן מוחלטות וניתן להגביל את מימושן תוך התחשבות באינטרס הציבורי".

"זה לא חוק אלא החלטה מנהלית", מסביר פרופ' יצחק רייטר, ראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית אשקלון, ומומחה לסכסוכים במקומות קדושים. "כאשר יש עתירות לבתי המשפט (בנושא) בדרך כלל תשובת המדינה היא שהעיקרון של שלום הציבור ושמירה על הסדר הציבורי גובר על הזכות לחופש פולחן ולעתים גם על חופש גישה".

במילים אחרות, בעוד שהמדינה ובג"ץ מקבלים את הטענה על כך שבאופן עקרוני יש ליהודים זכות להתפלל במקום, בפועל, ההערכות המשטרה וגופים ביטחוניים אחרים שלפיהן אישור כזה עלול להוביל להתלקחות מקומית ואזורית, גוברות על הזכות הזאת.

כל זה היה יכול להישאר בגדר דיון תיאורטי שעניינו האם השר התבלבל בין חוק לבין הוראה מנהלית, אלא שההתרחשויות בשטח בתקופה האחרונה מעמידות את הטעות הפורמלית של בר-לב באור בעייתי יותר. כפי שציינו למשל הח"כים בצלאל סמוטריץ' ועמיחי שיקלי, בחודשים האחרונים כבר מתאפשרת תפילה שקטה של יהודים בהר הבית. כתבה של עמיתנו יאיר שרקי בחדשות 12 מהימים האחרונים - עליה נשאל בר-לב במפורש בראיון שערכו איתו בערוץ המתחרה - כללה תיעוד של קבוצות יהודים שהמשטרה מאפשרת להם, בניגוד לעבר, להתפלל במקום תחת מגבלות מסוימות.

פרופ' רייטר אמר לנו כי לפי מה שהוא ראה בשטח הוא מעריך ש"המשטרה מאפשרת זאת כל הזמן שאין פקחי וקף בסביבה". בכתבתו של שרקי נאמר כי הדבר נעשה בידיעת הווקף. כך או כך, ניתן להניח כי המשטרה מאפשרת זאת כעת על רקע הערכתה כי אין בכך עוד סכנה לשלום הציבור.

בשורה התחתונה: דבריו של בר-לב אינם נכונים. אין חוק שאוסר על יהודים להתפלל בהר הבית, ולכן לא נכון לומר שמעשה כזה הוא "הפרה מפורשת של החוק". עד לאחרונה המשטרה לא אפשרה תפילות כאלה מכוח סמכותה, אך בחודשים האחרונים היא דווקא מאפשרת זאת, במגבלות מסוימות.

תחקיר: אוריה בר-מאיר

לבדיקה המלאה לחצו כאן

שם: עמר בר-לב
מפלגה: העבודה
תוכנית: חדשות 13
תאריך: 18.7.2021
ציטוט: "אם יהודים מתפללים על הר הבית אז זה בפירוש בניגוד לחוק"
ציון: לא נכון

השר לביטחון פנים עמר בר-לב התראיין למהדורה המרכזית של חדשות 13, על רקע מהומות בהר הבית, שהתרחשו סביב עלייתם של יהודים רבים למקום לכבוד ט' באב. המראיינת תמר איש-שלום שאלה אותו האם הסטטוס קוו בהר הבית השתנה. בר-לב השיב: "הסטטוס קוו ממש לא השתנה. אני חושב שמה שהוכחנו ב-24 שעות האחרונות, שגם חופש הפולחן למוסלמים התקיים, היום בבוקר והיום בצהריים, כפי שהם תמיד מתפללים, וגם חופש הביקור של ישראלים ותיירים בהר הבית - ". בשלב זה נקטע על-ידי איש-שלום, שאמרה: "אתה רואה את התיעוד של עמיתנו יאיר שרקי, פרסם תמונות של יהודים מתפללים בהר הבית בחסות המשטרה". בר-לב ענה על כך: "תראי, אם יהודים מתפללים על הר הבית אז זה בפירוש בניגוד לחוק. אני לא ראיתי את התמונות האלה. אבל אם יש תמונות כאלה, גם בעבר היו יהודים שלצערנו עלו להר הבית במסווה של סיור והתפללו, וזה בניגוד לחוק".

עמר בר-לב מסר למשרוקית את הביסוס לדבריו: "ההתייחסות בחוק לסוגיה, מחודש אוגוסט 1967, בה קיבלה ממשלת ישראל את החלטה 761, המאמצת החלטה שקיבלה ועדת השרים לשמירה על המקומות הקדושים ובה נקבע, בין היתר: 'משיעלו בכניסה להר הבית מתפללים יהודים, יופנו ע"י כוחות הבטחון לכותל המערבי'".

ב-1967, לאחר מלחמת ששת הימים, שר הביטחון דאז משה דיין הוביל קביעת הסטטוס קוו בהר הבית, לפיו ישראל תהיה אחראית על הביטחון בהר, מבלי להתערב בשמירה הפנימית בו. כמו כן, יהודים לא יוכלו להתפלל על ההר אבל יוכלו לבקר בו ללא הגבלה. ב-15 באוגוסט 1967 הרב הצבאי הראשי דאז שלמה גורן ארגן תפילה המונית בהר הבית לכבוד ט' באב. הדבר הביא למהומות מצד מוסלמים. לכן, יום לאחר מכן התכנסה ועדת השרים לענייני שמירה על המקומות הקדושים. בהחלטה מס' 761, הוועדה לא אשררה באופן ישיר את הסטטוס קוו שקבע דיין, אבל החליטה שיש להורות לגורן שלא לארגן עוד תפילות בהר הבית, ושיש להפנות מתפללים יהודים שמגיעים להר הבית אל הכותל המערבי.

כלפי הסטטוס קוו הזה נטען שהוא מנוגד לחוק השמירה על המקומות הקדושים, לפיו "העושה דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות, דינו - מאסר חמש שנים". הדבר הוביל למספר עתירות לבג"ץ, וזה קבע בבג"ץ 222/68 שבהתאם לסעיף 4 לחוק - לפיו "שר הדתות ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי, לאחר התייעצות עם נציגים של בני הדתות הנוגעות בדבר או לפי הצעתם, ובהסכמת שר המשפטים, להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו" - שהממשלה יכולה להתקין תקנות שיסדירו את חופש הפולחן של יהודים בהר הבית, וסירב להתערב. נכון להיום, התקנות היחידות שהותקנו במסגרת הסעיף הזה נוגעות לכותל המערבי.

מאז היו עוד עתירות רבות לבג"ץ. כפי שניתן לראות בפסיקה בעתירה 5321/20, שניתנה בפברואר 2021, בג"ץ פסק יותר מפעם אחת ש"נקודת המוצא העקרונית הינה כי לכל יהודי זכות לעלות להר הבית ולהתפלל שם, כחלק מחופש הפולחן הדתי ומחופש הביטוי. עם זאת, זכויות אלה אינן מוחלטות וניתן להגביל את מימושן תוך התחשבות באינטרס הציבורי". משום כך "אין חוסר סבירות בעמדה העקרונית (ככל שהיא נסמכת על בחינה עדכנית של המצב), שאין לאפשר למבקרים להיכנס להר הבית ולהתפלל בו בכל עת שיחפצו בכך, מחמת חשש לפגיעה בסדר הציבורי או בשלום הציבור".

"זה לא חוק אלא החלטה מנהלית", הסביר למשרוקית פרופ' יצחק רייטר, ראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית אשקלון ומומחה לסכסוכים במקומות קדושים. "כאשר יש עתירות לבתי המשפט מטעם גופים כמו עמותות המקדש למיניהן, בדרך כלל תשובת המדינה היא שהעיקרון של שלום הציבור ושמירה על הסדר הציבורי גובר על הזכות לחופש פולחן ולעתים גם של חופש גישה. בנימין נתניהו בעצמו אמר, כאשר הוא נפגש עם ג'ון קרי והמלך הירדני, שיהודים מבקרים בהר הבית והמוסלמים מתפללים. במילים אחרות, היהודים לא אמורים להתפלל בהר הבית".

מספר חברי כנסת, בהם בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית) ועמיחי שיקלי (ימינה) טענו שבחודשים האחרונים התאפשרה תפילה שקטה של יהודים בהר הבית. רייטר הסביר שיש שלושה תהליכים שאפשרו לכך לקרות: "ראשית, המשטרה בהדרגה הכבידה את האכיפה במרחב הר הבית, ומפעילה הרבה יותר כוחות פנימה ומשתלטת יותר ויותר על מה שנעשה בתוך המתחם. שנית, קבוצות מוסלמיות שהופעלו על-ידי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הוצאו אל מחוץ לחוק יחד עם הפלג הצפוני עצמו. לכן המשטרה לא מאפשרת להם לפעול בתוך הר הבית, וקל יותר ליהודים שנכנסים להר הבית לעשות פעולות שהן פחות מפוקחות. שלישית, בתקופת הקורונה אין כמעט תיירים בירושלים בכלל ובהר הבית בפרט. לכן יש יותר מרחב לקבוצות היהודיות להתפרש בשטח בקבוצות קטנות יותר ובלי שיבחינו בהן לקיים מעשה פולחני שהוא לא תפילה של ממש, אלא ברכות כאלה ואחרות, בקול חלש, בלחש, בלי ששומרי הווקף יבחינו בהם. לפי מה שאני הבחנתי בשטח, המשטרה בעצם מאפשרת למתפללים היהודים לעשות את זה, כל הזמן שאין פקחי ווקף בסביבה". לפי כתבתו של יאיר שרקי לחדשות 12, הדבר נעשה גם בידיעת הווקף.

לסיכום, אין חוק שאוסר במפורש על יהודים להתפלל בהר הבית. הסטטוס קוו הקיים הוא תוצר של החלטות ממשלה שקיבלו גיבוי מבג"ץ, שסירב להתערב לטובתם של המתפללים. זכותם של היהודים להתפלל בהר הבית מוכרת על-ידי המדינה ובתי המשפט, אך נקבע שהצורך להימנע מההשלכות שתפילה כזו עלולה לגרום מתעלה על זכות זו. לכן דבריו של בר-לב לא נכונים.

צרו איתנו קשר *5988