במקום להיאבק על המוחלשים, השמאל נלחם עבור החקלאים

לשמאל בישראל יש הזדמנות חד-פעמית להגיע להישגים היסטוריים בחוק ההסדרים, אז על מה יוצאים למלחמה במפלגת העבודה?

יו''ר העבודה, השרה מרב מיכאלי. רואים מלחמת עולם רק על החקלאות הישראלית / צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה
יו''ר העבודה, השרה מרב מיכאלי. רואים מלחמת עולם רק על החקלאות הישראלית / צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה

בסבבי הבחירות האחרונים מספר המצביעים לליכוד בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל צנח, בחלק מהישובים הוא אפילו התרסק, לדוגמה במצפה רמון ראינו ירידה של מעל שליש במצביעי הליכוד בין הסבב השני לשלישי.

היתרון הזה, של מצביעי ליכוד מיואשים שמבינים שהליכוד לא עשה למענם דבר בשנים האחרונות, לא הצליח לחדור לתודעה של השמאל-מרכז הישראלי ועד לרגע זה לא נוצל על ידו.

והנה אנחנו חיים במציאות לה המתינו אנשי השמאל בישראל מזה שנים. יש ממשלה ובה שרים מכהנים גם ממפלגת העבודה וגם ממרצ. יתרה מזו, חברות כנסת שהן הכי ייצוגיות ורלוונטיות לציבור המזרחי בישראל כמו אמילי מואטי ונעמה לזימי עובדות ומקדמות אג'נדה מאוד ברורה.

בתוך המציאות הזו, שהיא באמת הזדמנות חד-פעמית והיסטורית, היינו מצפים לראות סדר יום פוליטי מאוד ברור שסוף סוף יפנה באמת אל "הקהלים החדשים" (מונח שלפחות במפלגת העבודה מאוד אוהבים להשתמש בו כשמדברים על הציבור המזרחי בפריפריה) לא בדיבורים אלא במעשים של תיעדוף תקציבי וחלוקה צודקת יותר של המשאבים.

מפספסים הסזדמנות

יש כעת באמת הזדמנות חד-פעמית להגיע להישגים היסטוריים על שמן של המפלגות שאמורות או מתיימרות לייצג את הציבור המוחלש בישראל. והנה כמה דוגמאות לסדרי עדיפויות כאלה: סוגיית הדיור הציבורי, שהיא אחת הסוגיות הכאובות והבלתי פתורות, בה ממשלת ישראל יכולה, בכפוף לעשייה אמיצה, גם לפתור את בעיית הדיור הציבורי וגם להקטין את עלויות הנדל"ן המשוגעות על ידי בנייה מאסיבית של מתחמי דיור ציבורי לפי מודלים מאוד מצליחים שקיימים.

או לדוגמה חלוקת הקרקעות בישראל שיכולה לפתור באבחה אחת פערים הסטורים וארוכי שנים בין ישובים חזקים לישובים מוחלשים. כשיש מועצות אזוריות עשירות כל כך שהרווחים שלהן נצברים בבנקים ולעומתן ישובים שלא מצליחים לסיים שנה שאינה גירעונית - כשהארנונות והקרקעות הן נחלתן של המועצות האזוריות בלבד. אפשר לחלק מחדש את הארנונות ולתקן את העוול- מה שלא עשו בליכוד בעשור האחרון.

סעיף נוסף בחוק ההסדרים שאם יעבור יגרום לעוול נוראי הוא כמובן העלאת גיל הפרישה לנשים. אם עוקפים את החוק עם חוק ההסדרים אז הסעיף הזה לא מחריג נשים שעובדות בעבודת כפיים ובגיל 64 הן כבר כ"כ שחוקות ועייפות. עבורן העלאת גיל הפרישה זו בשורה איומה וקשה גזירה שכמעט ואי אפשר לעמוד בה. על זה בינתיים אנחנו שומעים קצת התרעמות, קצת רעשי רקע אבל חוץ מזה כלום, נאדה, שום דבר.

מוכנים לפרק ממשלה

אז על מה יוצאים למלחמה במפלגת העבודה? על מה באמת מוכנים שם לפרק את הקואליציה וללכת לבחירות בלי להסס?

דווקא יש כמה סעיפים בחוק ההסדרים עליהם מפלגת העבודה תהיה מוכנה להתאבד והעיקרי שבהם הוא הרפורמה החדשה בחקלאות שאמורה לצאת אל הפועל במסגרת חוק ההסדרים. על ההסדר הזה גם מפלגת העבודה וגם כחול לבן יפרקו את הקואליציה בלי להתבלבל.

אני לא נגד החקלאים, אני לא ממש יודעת אם זה טוב או רע שיעשו מולם הסדר ויכול להיות שזה לא רע שהם יעברו רפורמה, מה שברור לי הוא שהמוכנות של מפלגת העבודה להתאבד על החקלאים לא קיימת במקומות אחרים.

אז במקום לחשוב על תיקון או לנסות לתת מענה לצרכים של ה"קהלים החדשים" אנחנו רואים מלחמת עולם רק על החקלאות הישראלית, על ארגוני החקלאים המבוססים והמסובסדים היטב - עליהם תפורק הקואליציה.

ואילו מי שהצביעו ברגלים ולא באו להצביע לליכוד כמו שהם היו אמורים להצביע וממתינים עכשיו לקבל איתות מהשמאל הישראלי שאולי יכול להיות קצת יותר רלוונטי עבורם - הם כנראה שוב ישכחו מאחור ויום לפני הבחירות הבאות יזכרו שצריך לפנות אלינו שוב ולנסות "להביא" אותנו.

אז איך "מביאים" אותנו לקלפי?

הופכים להיות רלוונטיים עבורנו, רואים אותנו ומקדמים נושאים שמעסיקים אותנו ביומיום.

ובדרך כלל הם לא משק הביצים הישראלי.

הכותבת היא פעילה חברתית וחברת מפלגת העבודה

צרו איתנו קשר *5988