מה תשתו? היינות הכי מומלצים לשולחן החג

מוקדם יותר החודש, בחתונה על גג יפואי, עתירת משפחה, חברים ותווים ירוקים, נפתחו בקבוקי יין כצרורות מרגמות. אכול סביצ׳ה ושתה סוביניון בלאן, כי מי יודע איזה וריאנט יגיע מחר. בין אינספור תוויות הבקבוקים הריקים והכשרים - בכל זאת, חופה - כיכבו הוורודים והלבנים. מבעבעים גם היו שם ואפילו, למרבה ההפתעה, כתומים וטבעיים. מנגד, את האדומים אפשר היה לספור ביד אחת. "אוגוסט, חם. ככה זה", משך בכתפיו הברמן בעודו חולץ איזה תוסס.

בישראל לא תמיד היה ברור מאליו לשתות יין לבן בקיץ. אוגוסטים רבים באו על הארץ והלכו, וברובם קהל הלוגמים שתה, בדיוק כמו בחורף - ובאדיקות ראויה להערכה - יינות אדומים מזן ענבי קברנה סוביניון. השינוי בהרגלי הצריכה, מאדום ללבן, החל באמצע העשור הקודם, עם חילופי הדורות וכרטיסי האשראי שמשלמים על היינות. ילידי שנות השמונים והתשעים החליפו את הנהייה של קודמיהם אחר אדומים קליפורניים סמיכים ועתירי עץ ביינות קרירים ורזים, בנוסח עדות בורגון ופרובאנס ובגוני פסטל ושמנת.

רוזה, לא משנה מאיזו עדה ומוצא, רושם גידול שרק מתעצם משנה לשנה, ומספר הכרמים שבהם נשתלים גפנים ליינות לבנים נמצא גם הוא בנסיקה. אפילו יינות חצי יבשים נהנים מתחייה מחודשת ועניין.

השנה, גם לנוכח גלי החום וראש השנה שמתרגש מוקדם במיוחד, מאיימים היינות הבהירים על מעמדו של היין האדום בשולחן החג. משפחות רבות יוסבו לארוחה שבה עלול לככב, רחמנא ליצלן, רוזה מענבי גראנאש או לבן עשיר מענבי רוסאן ים־תיכוניים. העובדה שמחירי הלבנים המקומיים, אפילו היקרים שבהם, הם חצי ממקביליהם האדומים - היא רק בונוס.

רגע לפני ערב החג - יינות לבנים וורודים ישראליים ששווה להכיר, לכל כיס (כדאי לחפש הנחות שיש כעת בשפע בשוק) ולכל זן.

■ טיק טוק 2018, דלתון

דלתון הוא אולי האמיץ שביקבים הגדולים בישראל, שהשכיל להבין לאן נושבת הרוח הרבה לפני שכיוונה היה כה מובהק.
ההימור על יינות שמתבססים על זנים לא שגרתיים ואופן הכנה מינימליסטי השתלם לו - ובעיקר לנו. סדרת אסופה - שמחירה כ־80 שקל לבקבוק - היא פייבוריטית אישית במבחר של דלתון. שנין בלאן ויילד וואן הוא יין נהדר לאוכל חגיגי (וגם התווית היפה מוסיפה!) אבל טיק טוק, שמתבסס על ענבי סמיון מכרם אלקוש בגליל העליון, שרק נחו לתנומה קצרה על שמריהם ובמכלי נירוסטה - הוא לא פחות מחגיגה למי שאוהב יינות חדים וחמצמצים. נפלא לצד תבשילי דג ואוכל מתובל יחסית. 79 שקל. כשר.

■ פרנץ׳ בלנד 2020, רקאנטי

אחרי שירדו מתהילתם בשנות השמונים, יינות לבנים חצי יבשים סבלו במשך שנים מסטיגמות שונות ומשונות. גלגל לעולם מסתובב וכעת הם מתחילים להתגלות מחדש גם על ידי קהל אנין וצעיר.

פרנץ׳ בלנד של רקאנטי הוא אחד היינות המהנים שמיוצרים בקטגוריה הזאת בארץ. בלבו זן הקולומבאר הפרחוני - שאחרי שניטע כאן כהבטחה גדולה במאה ה-19 זוכה כעת לעניין מחודש - ושרקנאטי והיינן קובי ארביב עושים עמו פלאים. ענבי מוסקט שנוספים לו מעניקים עוד נופך. התוצאה: יין מורכב, שיכול להפתיע גם חובבי יבשים עד העצם. 79 שקל. כשר.

■ רוזה וואטס, יקבי כרמל 

רוזה, מה לעשות, הוא נקודת תורפה של תעשיית היין הישראלית. מינרליות כמו שיש ביינות הוורודים של פרובאנס היא משאב שנדיר למצוא ביינות בסגנון זה מתוצרת הארץ. רוזה מסדרת וואטס של יקבי כרמל מצליח במקום שבו נכשלים רבים, בחן, בנונשלנטיות ובאלכוהוליות נמוכה (11%).

גראנש מהדרום, שמעניק תוצאות נהדרות, משתדך פה לטמפריניו, מרסלאן, קלדוק (עוד זן ענבים מדרום צרפת, שנשתל פה בכרמל לפני כמעט 150 שנה, ומאז נשכח) וגם לטיפ-טיפה שרדונה. התוצאה מפתיעה ומענגת, ואפילו התווית נאה, מהסוג שכיף להביא לאורחים. בקיצור: יין נהדר לאוכל, שמעניק תמורה מצוינת למחירו, 65 שקל.

עוד מומלץ: רוזה דרום של יקב יתיר שגם משלב גראנש וטמפרניו מדרום הארץ עם זינפנדל. 69 שקל. כשר. 

■ דבוקי, פלדשטיין

דבוקי הוא זן ענבי אנדמי שהתגלה ומופה במילניום האחרון - עינב מאכל ששרד אלפי שנים באזור חברון. נתלתה בו שאיפה שיווקית שיוביל את תעשיית היין הישראלית, כפי שעושה אסרטיקו היווני וחברים דומים אחרים מרחבי העולם. בינתיים אבי פלדשטיין הוא מהיחידים שמצליחים, באופן עקבי ומרשים, לנפק תוצאות מרהיבות מדבוקי. יין פראי, עתיר ניחוחות חבית בובמסטיים - גורילה בחליפת סמוקינג. 99 שקל. כשר.

■ מרגלית, אופטימה

מרגלית בלאן הוא זן נוסף, מוטציה ליתר דיוק, שנתגלה בכרמי יקב מרגלית באזור בנימינה. יין הממסך (בלנד) של היקב, אופטימה, מתבסס על ענבי שרדונה לו נוספים מרגלית בלאן חמצמצים. התוצאה לא-חנפנית וכמעט מלוחה, עם חומציות מודגשת וניחוחות לימוניים. 139 שקל. לא כשר.

■ הרי יהודה לבן 2020, צרעה; שרדונה סי 2020, קסטל 

אזור הרי יהודה הפך בשנים האחרונות למרכז האיכות של ישראל, בזכות ולא בחסד. יינות יקבי האזור, רובם קטנים או בינוניים, זוכים במגזינים בינלאומיים לציונים שעד לאחרונה אפשר היה רק לחלום עליהם.

"הרי יהודה" של צרעה הוא אחד הלבנים ההדורים והמהנים שטעמתי השנה - מופת של עשייה ייננית. שרדונה וסוביניון בלאן ביחס של כשני-שליש ושליש בהתאמה מעבירים כאן שמונה חודשים על השמרים בחביות ובמכלי נירוסטה בשילוב הרמוני, שמוציא משתי שיטות היישון את המקסימום. כך מתקבל יין צמיגי כמעט במרקמו, עתיר טעמי פרי מחד ומינרליות וחדות מפתיעה מאידך.

שרדונה סי 2020 של יקב קסטל המוערך הוא יין נהדר נוסף מהאזור, שבו טעמי החבית, למי שאוהב, מורגשים במיוחד. ועוד לחובבי טעם החבית המודגש: מהיינות הלבנים של הרי ירושלים ינעם, ובכחצי מחיר, שרדונה של צובה. 139 שקל, 149 ו־79 שקל בהתאמה. כשר. 

■ בלזק 2020, סוסון ים

יקב סוסון ים מפליא תמיד ביינות לא שגרתיים שקרויים על שם ענקי תרבות, זכר למשלח ידו של הקולנוען שהיה ליינן, זאב דוניה. בשנים האחרונות השתדרג הודות ליינן הצעיר שהצטרף, אייל דרורי.

הבציר החדש של יין הממסך בלזק שוחרר לשוק בשבוע שעבר, והוא אולי אחד הלבנים הטובים שיצאו משערי היקב. שילוב כמעט שווה בחלקיו של ענבי רוסאן, סוביניון בלאן ושנין בלאן, שהתיישן בחביות שמונה חודשים. יין רענן, עתיר ניחוחות פרחוניים וקצת עגלגל בזכות החבית. כיף ללוות איתו אוכל ובכלל את החיים. 95 שקל. לא כשר. 

■ ריזלינג 2020, ספרה

ספרה הוקם לפני פחות מעשור כיוזמה מהפכנית בישראל: יקב שכל כולו יינות לבנים. כיום הבקבוקים עם התוויות הלבנות זוכים לניקודי שיא במגזינים ברחבי העולם. יינות בציר 2020 של היקב ניחנים במינימליזם שכמעט וחף מאיפור. יין הריזלינג, שזיכה בעבר את היינן דורון רב-הון בתואר אחד מחמשת הטובים בעולם בידי מבקר היין הבריטי סטוארט פיגוט, זורח גם השנה.

יין חד מענבים מכרם בגבעת ישעיהו, שמיושנים במכלי נירוסטה שבעה חודשים וזמן קצר נוסף בחביות. מיטיבי לכת יתענגו על התוצאה המורכבת והכמעט מעושנת. 119 שקל. לא כשר. 

■ גוורצטרמינר 2020 (ופינו גרי 2020), רמת הגולן

גוורצטרמינר הוא זן ארומטי שהפך בתחילת שנות האלפיים לבן בית בבתים רבים בישראל. זה של יקב רמת הגולן היה מהראשונים שנוצרו בארץ, וניחן בתחילת דרכו במתיקות מודגשת.

בבציר 2020 שוחרר במפתיע יין יבש ובו ניחוחות פירות הקיץ, הבומבסטיים בימים כתיקונם, של אפרסק וליצ׳י, כמעט ניואנסיים - ואיזו יציאה נהדרת זו, כמו הפינו גרי של היקב, גם הוא מעניק תמורה נפלאה בהשוואה למחירו. 69 שקל בשני המקרים. כשר. 

■ יראון רוזה 2020, הרי גליל; בטא ואן גרי, ברקן

בשנה האחרונה נוסף לסדרת יראון היוקרתית של יקב הרי גליל רוזה הדור. ענבי גראנש בגליל משתדכים לענבי סירה, שבישראל מנפקים תכופות יינות רוזה משמימים - וטיפ-טיפה ויונייה לבנים וארומטיים. התוצאה: יין קולינרי במובהק, שמלווה נפלא מנות דגים - אפילו גפילטע פיש.

אם כבר רוזה קולינרי: ואן גרי, הוורוד של סדרת בטא האקספירמנטלית של יקב ברקן והיין עידו לוינסון, התבלט מאז ששוחרר לשוק לפני כמה שנים כאחד הטובים בקטגוריה. הוא מתבסס על ענבי טמפריניו מהרי ירושלים. שמונה חודשים בחבית העניקו ליין הארומטי, שניחן בניחוחות פרחוניים, עגלגלות ופינס. תמורה מעולה למחיר, 99 ו-65 שקל בהתאמה. כשר. 

■ גראנש בלאן, ויתקין; רוסאן, גיא אשל

רוסאן, שנין בלאן וגראנש בלאן הם מהתקוות הלבנות של תעשיית היין הישראלית - שלישיית זני ענבים סתגלנים שמנפקים תוצאות מעולות ביקבי וכרמי הארץ.

גראנש בלאן החד־זני הוא אחד מיינות הדגל של יקב ויתקין, שנהנה בשנים האחרונות מרנסנס. יין עגלגל, פאנקי כמו שאוהבים לומר סומליירים במסעדות שף, שיחמיא מאוד לאוכל מקומי בזכות פירותיות ומורכבות (109 שקל).

רוסאן הוא יין הבכורה של גיא אשל, שזה לו יין ראשון שיצר לבדו במקביל לעבודתו ביקב דלתון. יין קל ורזה יחסית בגופו, כמעט טבעי באופן ייצורו, עם ניחוחות מנטה ונענע ותווים פרחוניים מודגשים. מצוין ממש. 100-90 שקל, בקבוקים אחרונים.

■ שנין בלאן, תבור

מהנגב, ממצפה רמון ליתר דיוק, מבליח הבציר החדש של של יין השנין בלאן של יקב תבור. יין שמשלב בין מינרליות וחדות לדבשיות נעימה, ולוקח את עצמו בקלות ובפקק מתברג. אם כך נראה העתיד - נרים לכבודו בשמחה לחיים. 59 שקל של עונג. כשר.