בתקשורת הישראלית קל לתקוף את מי שנלחם בניכור ההורי

לפני כשלושה שבועות התפרסם תחקיר בחדשות ערוץ 13 של ברוך קרא. הפרומואים שצבעו את המסך הבטיחו תחקיר על "הסוד הגדול של השופט הבכיר", ועל מספר תיקים שלכאורה התנהלו בניגוד עניינים על-ידו. בפועל התחקיר שפורסם היה רחוק שנות אור מהמובטח בפרומואים. אבל זה לא משנה, כל עוד הפרומו הביא את הרייטינג.

גילוי נאות: הייתי שותפה של השופט ארז שני לפני שמונה לשפיטה וכשהיה בעלים של משרד עו"ד מצליח, והייתי גם חלק מהצוות המשפטי הפנימי שייצג אותו בגירושים. לכן כשהתמנה לשפיטה פסל אותי מלהופיע בפניו בשל ניגוד עניינים ועד היום איני מופיעה בפניו, למרות שחלפו כעשר שנים ממועד מינויו.

מכאן, בואו נמשיך.

כדי לסבר את האוזן למי שלא צפה, התחקיר עסק בדברים שאמר עו"ד ג'קי סידי לפיהם יש לו קשר אישי כביכול עם השופט ארז שני, ולפיכך על ניגוד עניינים בניהול תיקים בהם סידי ייצג, כשרוב התחקיר מתבסס על סרטון שצולם במצלמה נסתרת בו נראית חוקרת פרטית מדובבת את עו"ד סידי, שמתרברב בקשריו עם השופט שני: "הוא התגרש אצלי" כך אמר.

באופן מטריד ולמרות שהמדובר ב"כתבת תחקיר" של ברוך קרא, עיתונאי מוערך מאוד, נראה כי הוא קיבל את כל החומרים לעוסים, לרבות צילומים של חוקרת פרטית שדובבה את עו"ד סידי, והוא הגיש אותם לציבור באמצעות קריינות דרמטית, שקבעה מסקנות דרמטיות ביחס לניגוד עניינים של אותו שופט.

להבדיל מהכתבה שהתבססה על רכילות באצטלה של תחקיר, בואו נדבר קצת עובדות:

בכתבת התחקיר נקבע כי נוהל טיפול בניכור הורי מתנהל רק בתל אביב. במציאות, למרות שהנוהל החל בתל אביב, הוא הפך לארצי כבר בספטמבר 2020 ומתנהל בכל בתי המשפט בארץ בלי יוצא מן הכלל.

בכתבת התחקיר נקבע, שבבית המשפט בתל אביב יש רק שופט מוקד אחד - ארז שני, ונטען שזה מסוכן לתת כוח כה גדול בידי אדם אחד. במציאות, ולמרות שבהתאם לנוהל לכל בית משפט אוטונומיה לקבוע שופט מוקד אחד או מספר שופטים, בבית המשפט בתל אביב יש שני שופטי מוקד, כאשר שופטת המוקד השנייה היא סגנית נשיא בית המשפט - השופטת הבכירה מירה דהן.

מכתבת התחקיר נובע, שלאור טענתו של עו"ד ג'קי סידי שייצג את השופט בגירושים, אזי שיקר השופט שני כששלל טענה זו שנה קודם לכן. במציאות, עו"ד ג'קי סידי לא ייצג את השופט, למרות דבריו. כמי שהיתה חלק מהצוות המשפטי דאז, אני מניחה שהייתי זוכרת עו"ד כה מוערך כעו"ד סידי בצוות.

אגב, לא נאמר בתחקיר שהתבקש מעו"ד סידי להציג ייפוי-כוח שמעיד על הייצוג הנטען, והספיקה "פליטת הפה" של סידי מול החוקרת הפרטית המדובבת.

אלא שהשופט ארז שני הוא לא העניין כאן. מדובר בעניין עמוק יותר - התפיסה שאותה ביטא ברוך קרא בתחילת התחקיר וששזורה כחוט השני לכל אורך התחקיר עד להסקת המסקנות, והיא דומה לטענות שארגוני הנשים מפמפמים בתקשורת הישראלית בעניינו של השופט ארז שני.

ההד שנוצר מכך, יצר לגיטימציה לתקוף שופטים ובעלי מקצוע שעוסקים בתחומים שבהם, לתפיסת ארגוני הנשים, יש פגיעה גדולה בנשים, כגון: תלונות שווא, ופגיעה בקשר הורי עד לכדי ניכור הורי, אבל זה עניין לטור נפרד.

הסיבה שקל יותר לתקוף את השופט ארז שני ואת הנושא של ניכור הורי, היא בשל התפיסה המעוותת של ארגוני הנשים, לפיה הטיפול בנושא זה פוגע בנשים, כאשר בפועל ובסתירה לכך, קיימים מקרים רבים בהם הניכור ההורי הוא דווקא מצד האב.

כך נוצר מצב שבו מפורסמת כתבת תחקיר, נעדרת תחקיר עמוק וראיות מספקות, ושמתבססת ברובה על סרטון שהועבר לידי קרא על-ידי גורם שלישי ועלום, ככל הנראה בעל אינטרס - אך כל זכר לאינטרס של הגורם שהעביר את הסרטון לא נמצא בכתבה. האם לא ראוי לעסוק גם בכך?

אחת לכמה שנים עולה שופט משפחה על המוקד, לעיתים על המוקד של ארגוני הנשים ומשם לעיתים גם עובר למוקד בכיכר התקשורת.

בשנת 2016 היה זה השופט אסף זגורי, שהועלו נגדו טענות על-ידי ארגוני הנשים, לאחר שהתארח בכנס שארגנתי מטעם לשכת עורכי הדין שעסק בתלונות שווא במשפחה. השופט זגורי טען, שב-10% מהמקרים שבהם הגרסאות קיצוניות הוא מפנה לבדיקת פוליגרף וב-99% מהמקרים, יוצא שאישה דוברת שקר.

ארגוני הנשים שצפו, קצפו ודרשו להדיח את השופט, התקשורת פרסמה "תחקירים" בנוגע לפסיקות קודמות של השופט והוגשה תלונה לנציב תלונות השופטים. בסופו של דבר, התלונות נדחו, התקשורת עברה לנושא הבא, אך בפועל אם או בלי קשר, אותו שופט לא קיבל מינוי לבית המשפט המחוזי.

גם במקרה של כתבת התחקיר הנוכחית, בתזמון מדויק, יום לאחר פרסום הכתבה הוגשו שלוש תלונות לנציב תלונות השופטים, ובמקביל החלה מתקפה מכוונת וממוקדת בתקשורת נגד השופט: בעיתון "הארץ" פורסמה כתבת תחקיר נוספת, ובמוסף השבת של "הארץ" פורסם טור, שנכתב על-ידי דפנה הקר - ראשת החוג ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב, בעלת אג'נדה פמיניסטית רדיקלית. גם "ידיעות אחרונות" הקדיש לנושא כתבה במוסף סוף השבוע ותקף את כל העוסקים במלאכה: עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ושופטים.

תפקידה של התקשורת מאוד בולט בנסיבות העניין. תחשבו על זה, התחקירים משתמשים במכנה המשותף הנמוך ביותר שקיים היום לציבור - היעדר האמון במערכת המשפט, כי גם התקשורת הבינה שבאווירה שקיימת היום בייחוד במסדרונותיה, אין צורך בחקירה לעומק של העובדות ומספיק לפזר תבלין כדי לשתול מסר אצל הציבור, בדיוק כמו שמפזרים תבלין על תבשיל.

לכל אורך כתבת התחקיר שביצע קרא לא נעשה ניסיון לקשר בין הדברים שנאמרו על-ידי עו"ד סידי לבין פסיקותיו בפועל של השופט ארז שני. עם זאת, ולצופה שלא מכיר את הנפשות הפועלות, היה די בתבלין שפוזר על-ידי ברוך קרא בדמות צילומים של השופט משתתף בפאנלים ובליווי קריינות דרמטית, כדי ליצר תחושה של חוסר נוחות.

גם התלונות שהוגשו נגד השופט בעקבות התחקיר נדחו בצורה גורפת, תוך שנציב תלונות השופטים קבע מפורשות כי לא נפל רבב בהתנהלותו של השופט ארז שני, עניין שככל הנראה לא עצר את שידור הכתבה השנייה בתחקיר של ברוך קרא, שאמורה להתקיים בקרוב - זו האווירה שקיימת היום.

בעידן של היום, אם אפשר להעמיד ראש ממשלה לדין דרך התקשורת (גם אם בפועל התיקים מתפוררים בבית המשפט), אם אפשר להעמיד ראש מוסד לשעבר לדין בתקשורת (בלי בסיס וראיה ורק על סמך סיפור), ואם אפשר להעמיד שופט לדין בתקשורת - מה ימנע מהתקשורת לסמן אתכם או אותי בפעם הבאה?

התקשורת ברצותה עושה משפט שדה וברצותה עוטפת ומאתרגת - הכול בהתאם לאינטרסים בזמן הרלוונטי. בפעם הבאה שאתם רואים תחקירים שמובאים לכם בצורה כה דרמטית וחד צדדי, תשאלו את עצמכם האם יש גורם בעל אינטרס שעומד מאחורי פרסום התחקיר (צד שנפגע מהשופט, ארגון מסוים)? ומי יכול לעמוד מאחוריו, תצפו בתגובות שאחרי התחקיר ותהיו ערים לתזמון שבו כל בעלי האינטרסים מיישרים קו ומצופפים שורות.

הכותבת היא הבעלים של משרד העוסק בדיני משפחה וירושה, לשעבר יו"ר הוועדה הארצית לטיפול בתלונות שווא בלשכת עורכי הדין בישראל ויו"ר (משותפת) של ועדת דיני משפחה במחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין