היעדר תחזוקה מונעת והמגבלות של תמ"א 38 יובילו להמשך קריסות של מבנים

חלק ניכר מהמבנים בארץ הוקמו בעשורים הראשונים למדינה, כך שזמן התפוגה של מאות אלפי יחידות דיור חלף • אולם המודעות לכך בציבור אפסית, הרשויות לא ממהרות לאשר תמ"א והעשייה הממשלתית לרוב אינה רלוונטית • הפתרון: סיוע ממשלתי לבדיקות ולתחזוקה והסברה אגרסיבית

הריסת הבניין המסוכן בביאליק 33 ברמת גן / צילום: אילן ספרא
הריסת הבניין המסוכן בביאליק 33 ברמת גן / צילום: אילן ספרא

מה קורה בתקופה האחרונה שמבנים בישראל קורסים האחד אחרי השני? האם מגפת קורונה מסתורית פקדה אותם? לא. האם המדינה אחראית לעניין? כן, אבל לא רק. והתחזית הלא נעימה: אם המצב הנוכחי יימשך - גם הקריסות יימשכו, ואולי אף בקצב מואץ.

המשותף בין רוב המקרים האחרונים הוא שמדובר במבנים ישנים, שבהם התגלתה שורה של כשלים, שעיקרם חוסר תחזוקה מונעת, ועבודה לא זהירה על תמ"א 38. הבעיה, שיש מבנים רבים נוספים במצב גרוע.

מדינת ישראל נמצאת במהלך שנות ה-70 שלה, כשחלק ניכר מהמבנים שהוקמו בשלושת העשורים הראשונים שלה היו שיכונים, שנבנו במהירות ויועדו לקליטת העלייה הגדולה. המשמעות היא שיש מאות אלפי יחידות דיור ישנות, שזמן התפוגה שלהן חלף. כן, גם לבתים סופרים גיל. הבעיה, שהמודעות לכך בקרב הציבור אפסית, והעשייה בנידון על ידי הממשלה אינה רלוונטית במרבית המקרים.

הציבור הרחב כמעט מתכחש לעובדת היסוד, שמי שאחראי על תקינות המבנה, הם בראש ובראשונה דייריו. בדיוק כמו שבעל מכונית אחראי על תקינות מוכניתו. אולם בניגוד לרכב, שמחויב בבדיקת רישוי שנתית ("טסט") למבנים הישנים לא נקבע שום "טסט", ואם לא מתרחש משהו קיצוני, הדיירים לא עושים דבר לתחזוקה מונעת ולשיפוצים. נקודת ההנחה המסוכנת שלפיה מנהלים הדיירים את חייהם היא, שהבית שלהם יחזיק מעמד לנצח. זו טעות גדולה והדייירים הם אחראים הישירים למה שיקרה בבניין שלהם בעתיד.

אולם זוהי רק מחצית מהאמת. בחלק גדול מהמבנים הללו קשה לאסוף כסף לוועד בית, ולניקיון שבועי, וגם אם תהיה מודעות לחשיבות הבדיקה ההנדסית והתחזוקה המונעת - לא יימצא לכך המימון.

<

חיזוק מול התחדשות

כאן בדיוק אמורה הייתה להיכנס המדינה. האגודה לתרבות הדיור, שעוסקת בין היתר בסיוע לתחזוקת מבנים שוטפת, מסייעת פה ושם גם בייעוץ ההנדסי. אולם כשמדובר בעבודות הממשיות - קשה "לבנות" עליה, ובטח שלא לקבל מענקים ממנה. ממילא, חלק גדול מהמבנים המדוברים גם לא חברים באגודה. כך שכיום האגודה אינה מספקת את התשובה הנדרשת.

הראייה הממשלתית כיום יוצרת קשר בין הצורך לחזק מבנים או לבנות מבנים חדשים תחתם, לבין הצורך להוסיף יחידות דיור. רוצה לחזק את המבנה ולהוסיף לו דירות? אנחנו איתך. רוצה רק לחזק את המבנה? - אתה לא מעניין. ניתן להבין את הקשר הזה שבין חיזוק מבנים להתחדשות עירונית, אבל הוא בעייתי מאין כמותו.

המענה של תמ"א 38 שמיועדת לחזק מבנים בפני רעידות אדמה ובכלל, יכול להתאים לחלק ניכר מהמבנים הללו. אולם המגבלות של התמ"א מוכרות, במיוחד באזורי הפריפריה. הרשויות המקומיות לא ממהרות לאשר פרויקטים כאלה, ובמקרים מסוימים לא ניתן להוסיף יחידות דיור למבנה הקיים (כשהמגרש שעליו הוא בנוי קטן, למשל).

מענה לטווח הקצר

מצד שני פרויקט של פינוי-בינוי, שקידומו יכול להמשך עשור ויותר, לא יכול להועיל הרבה, משום שהמבנים החשודים כרעועים נזקקים לאבחון ולטיפול מיידיים. התשובה שנתן שר השיכון זאב אלקין לבעיה - הצעה להוריד את אחוזי ההסכמה בין הדיירים, כדי להאיץ הקמת פרויקטים של פינוי-בינוי, אינה רלוונטית לצרכים הבהולים של בעלי אותם מבנים.

גם חוסר הבהירות סביב תמ"א 38 והאפשרות שתשונה בעוד כחודש למתווה שיצרה שרת הפנים איילת שקד, אינו מסייע כלל. במקרה הטוב מדובר בצעדים שיועילו למספר מוגבל של מבנים לטווח הבינוני, בעוד שכלל המבנים צריכים מענה לטווח קצר ואף מיידי.

אם רוצים לעצור את התופעה הקשה הזו - חייבים לנתק את הקשר התפיסתי בין החיזוק להתחדשות. נכון, הדבר מנוגד לאג'נדה הממשלתית של תוספת יחידות דיור והתחדשות עירונית, שכנראה רואה בתחזוקת מבנה ישן בזבוז כסף. אולם לפי המצב כיום זה כמעט בלתי נמנע.

לפיכך, אין אפשרות אחרת. ללא סיוע במימון ממשלתי של בדיקות ושל תחזוקה מונעת, שילוו בהסברה אגרסיבית בציבור - הקריסות, ופינויי המבנים הסדוקים יימשכו.

צרו איתנו קשר *5988