אדם תבע את רשות ההגירה על התעריף להנפקת דרכון בנתב"ג ויפצה את הרשות ב-20 אלף שקל, לאחר שבית המשפט המחוזי בתל אביב דחה בקשה להכיר בתובענה כייצוגית נגד רשות האוכלוסין וההגירה. השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן קבעה כי הרשות מוסמכת להנפיק דרכונים זמניים למי שעומד לטוס ולגבות אגרה מיוחדת לשם כך. את הפיצוי קבעה כדי להרתיע מפני הגשת תביעות דומות.
בחודש ספטמבר 2019 הגיע התובע עם רעייתו לנתב"ג לקראת טיסה לחופשה בקרואטיה. כשהגיע לנמל התעופה, גילה כי דרכונו אינו בתוקף מזה שלושה חודשים. הוא פנה ללשכת רשות האוכלוסין וההגירה שבנמל התעופה, ביקש וקיבל דרכון זמני, שאיפשר לו לטוס לחופשה המתוכננת.
עבור השירות גבתה ממנו הרשות סכום של 825 שקל, תעריף מיוחד לשירות המיידי. לעומת המחיר הזה, אילו היה מחדש את דרכונו בהליך הרגיל דרך לשכת רשות ההגירה, הוא היה משלם 270 שקל. יצוין כי לפני כחמש שנים הופחתה האגרה על הנפקת דרכונים בנתב"ג: עלות השירות עד אז עלה כ-1,115 שקל לנוסע.
שלושה חודשים לאחר שחזר מחופשתו פנה התובע לרשות ודרש כי תודיע על ביטול האגרה המיוחדת. פנייתו נדחתה, והוא החליט להגיש תובענה ייצוגית. מנתונים שאסף לקראת התביעה העריך כי כ-6,840 נוסעים הנפיקו דרכון בנתב"ג בשנים 2017-2019.
התובע העריך את הנזק לקבוצה בכ-3.5 מיליון שקל
העילה לתובענה צוינה בין השאר בעשיית עושר ולא במשפט וטענה להפרת החוק על-ידי הרשות שפעלה בחוסר סמכות ושלא כדין עת הנפיקה לו את הדרכון הזמני. טענתו הייתה שתקנות הדרכונים מאפשרות הוצאת דרכון זמני בנמל התעופה רק במקרים דחופים, ואילו חופשה עם רעייתו אינה מקרה דחוף. את הנזק לקבוצה בגין טענתו לגבייה ביתר עבור הנפקת דרכונים, הוא העריך בכ-3.5 מיליון שקל.
ברשות נומק כי עד לשנת 2003 לא ניתן היה להנפיק דרכונים בשדה התעופה, ובמקרים הומניטריים דחופים היו מונפקים דרכונים בלשכות מיוחדות. מאז 2008 הוסר התנאי ההומניטרי להנפקת דרכונים לקראת טיסה גם לאור הביקוש הגובר, כאשר נגבתה אגרה בשווי של פי 4 מאגרת הבסיס: המחיר שיקף לטענת הרשות את העלויות הגבוהות בהפעלת הלשכה בנמל התעופה ואת הצורך "להכווין התנהגות", כלומר לרסן את מספר המבקשים דרכון מיידי. בהמשך ירד מחיר השירות, היות שהדרכון המונפק לנוסעים אינו ביומטרי, והוחלט על גבייה של פי 3 ביחס לאגרה הרגילה.
השופטת דחתה כאמור את הבקשה וקבעה כי הרשות מוסמכת לכלול בגדר מקרים דחופים, מקרים בהם יש טיסה קרובה (בתוך 48 שעות), ובלשכת הרשות בנמל התעופה הנוסעים מציגים כרטיס טיסה. הרשות פרסמה דברי הסבר באתר בה קבועים תנאים אלה.
לפי השופטת, בכך הרשות מאזנת בין הזכות לחופש תנועה לבין הצורך להימנע מהנפקת דרכונים לא ביומטריים שלא לצורך. עוד קבעה השופטת כי גם המבקש יכול היה לבחור שלא להנפיק דרכון במקום, לשוב לביתו, להנפיק דרכון חדש במחיר הרגיל שלא בנמל ולוותר על החופשה. "יש קושי בטיעונים של המבקש התוקפים את סמכות הרשות להנפיק דרכונים ולגבות אגרה במקרים כמו שלו לאחר שקיבל את השירות, שעה שעמדה בפניו הברירה שלא לקבל את השירות".
באשר לשאלת הדחיפות קבעה השופטת כי ההנחיות הקובעות כי ניתן להנפיק דרכון בנמל התעופה רק כאשר יש טיסה צפויה תוך 48 שעות, עולות בקנה אחד עם התקנות המדברות על דחיפות. "הדחיפות היא בטיסה הקרובה ולא במטרת הטיסה".
עוד קבעה השופטת כאמור כי באופן חריג הנוסע ישלם 20 אלף שקל לרשות, במטרה להרתיע מפני הגשת תביעות דומות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
