טיול ג'יפים בכרמל: התו הירוק כל ימות השנה

כשיורם טהרלב כתב את השיר "ההר הירוק כל ימות השנה", הנציחו המילים את ילדותו בקיבוץ יגור שלמרגלות הכרמל, המתהדר בירוק נצחי. בין שטחי חורש ארצישראלי טבעי לחורשות נטועות, בין שדות בר לשטחי חקלאות, הכרמל, המרחב הביוספרי הראשון בישראל, הוא ריאה ירוקה המשורטטת באינספור שבילי טיול. פתיחת עונת טיולי הג'יפים היא עיתוי נהדר לשוטט בנתיביו וליהנות מתצפיות נוף מרהיבות.

הכרמל הוא חלק מרכס השומרון, שלוחה שנוטה צפונה ומערבה ויש לה חלוקת משנה לשלושה תאי שטח בין רכס אמיר שמדרום מזרח, בואכה רמות מנשה במרכז ועד הכרמל הנישא מעל מפרץ חיפה וגולש אליו בדרמטיות.

למרות שהוא מכונה "הר", הגובה לא ממש מצדיק את התואר, רק 546 מטרים בנקודת השיא, כשהר אמיתי דורש לפחות 600. ההסבר הזה היה חלק מתדריך הפתיחה של טמיר צור, מדריך בחברת "שבילים", שאותו פגשנו עם חבורה של מועדון לנדרובר בבוקר חם בפאתי בת שלמה. אחרי הסבר גם על המסלול, כולל הדרכה על "נוהל שיירה" וחלוקת מכשירי קשר, יצאנו לדרך.

הפרק הראשון בטיול כלל טיפוס נינוח יחסית להר חורשן, אתר מוכר לחובבי נהיגת שטח, שמתקיימות בו הדרכות נהיגת שטח בזכות התנאים המגוונים. ההר, שהוא גבעה ברום של פחות מ-200 מטרים, הוא שמורת טבע יפהפייה עם חורש ים תיכוני סבוך ויער אלוני תבור מרשים, והוא מוכר בעיקר בזכות צבע השבילים הלבן שנובע מסלע הקירטון המרכיב אותו.

טמיר בחר בדרך יחסית נוחה, מסומנת ברובה. הגישה העיקרית היא בשביל אדום (שמשתלב חלקית עם שביל ישראל) שמתחלף לירוק וחוזר לאדום. זה שביל מקסים שמטפס במתינות אל ההר, ולא פוסח על כמה אתגרים טכניים. כיוון שנענו בשיירה לא קטנה, הטיול התנהל בקצב רגוע ומדיטטיבי, שהתאים יותר למשפחות עם ילדים (והיו לא מעט כאלה) מאשר לג'יפאים הארד קור שבוחנים את יכולות הרכב.

 טיול ג'יפים בכרמל / צילום: אורלי גנוסר

כשהגענו לפסגה יכולנו לשאוף אוויר פסגות ולהתפעל מהנוף. נופי רמת מנשה והכרמל נפרסו מסביב. הירידה מההר לוותה בקטע טכני מאתגר יותר, אבל עם רכב טוב המשימה לא מורכבת במיוחד.

בעבר נסב עולם הג'יפאות סביב ההתמודדות עם האתגרים בשטח: מדרגות סלע, בולדרים, חריצים וכדומה, ובמקרה של מכשול גבוה היה צריך לעתים לבנות לו רמפה מאבנים בשטח כדי לצלוח אותו בשלום. כיום הטכנולוגיה בג'יפים החדשים מאפשרת להגביה את הרכב בלחיצת כפתור ולחסוך עבודות מע"צ סיזיפיות. אחרי שכולם נתנו עבודה, ירדנו מההר ועצרנו בשולי מטע משמשים לארוחת בוקר.

מערה נסתרת וכרים ירוקים

הפרק השני בטיול הוביל אותנו לדרך יפה מסומנת בשחור, שעלתה מהכניסה לכפר הנוער מאיר שפיה לכיוון מושב עופר. ההבדל הבולט היה בגוון הקרקע שהפך לחום יותר ויותר. בדרך ציפתה לנו הפתעה - ביקור במערת פעמון נסתרת מן העין.

אלתרנו חניה בצדי השביל וצעדנו במסלול צר בתוך חורש ים תיכוני מלא קסם ובתוואי נחל נטול שם. למערה צורת פעמון, ומכאן שמה, אלא שלא כמו מערות הפעמון הקלאסיות מאזור השפלה, שנוצרו כתוצאה מחציבת חומר בנייה, כאן המערה טבעית.

זוהי מערה קרסטית שנוצרה מחלחול של מים לשכבת סלע, שהמסו את הגיר. עם השנים נפער פתח שממנו נכנסנו, ונוצר גם חרך בתקרת המערה שמכניס קרני שמש. המערה לא גדולה אבל מרתקת, וחילוץ העצמות היה מרענן.

 מערת פעמון / צילום: אורלי גנוסר

המשכנו לטפס בשולי כרמי זיתים שליוו את הדרך. שמו של הכרמל בא מהמונח כרם-אל, כי האזור היה מאופיין בכרמי זיתים, והם עדיין חלק מהנוף גם היום. מסביבנו היו גם קבר שיח', משוכות צבר, שרידי ישוב ערבי וחממות. אחרי שהקפנו את מושב עופר המשכנו בגלישה ארוכה לכיוון אליקים, לשטח המשמש לאימונים של הצבא וסגור למטיילים באמצע השבוע.

עצרנו בשולי חורשה קטנה להפסקת צהריים קצרה, ואחר כך המשכנו לטפס בשטחי האש צפונה לעבר רום הכרמל. התחנה הבאה הייתה בתצפית מקסימה. מנקודת הגובה נראו פני השטח מכוסים בכרים ירוקים של עצי אלון ואלה, וההבדלים הטופוגרפיים הבליטו את המעבר מהכרמל הנמוך של אזור בקעת מהר"ל ממזרח, אל הכרמל התיכון שנחלים חורצים את פניו. הדרך היפה הייתה זרועה אבנים אבל לא קשה, והובילה אל מחוץ לשטחי האש דרך חניון אורן הסלע לכביש 672 המחבר את מחלף אליקים לכרמל.

הפרק השלישי והאחרון היה הבונוס, הדובדבן של הטיול, קצר אבל מלא באקשן ואדרנלין. פנינו ימינה ודרומה בכביש וכעבור כשני קילומטרים וחצי נכנסנו שמאלה לשביל אדום. המקטע הראשון בשביל מתאים לרכבי שטח אבל בהמשך הוא שביל רגלי המתחבר לדרך נוף הכרמל המסומנת בשחור.

בתום הקטע הרכוב פנינו ימינה לירידה תלולה ביותר ומאתגרת במיוחד. הטכנולוגיה החדשה ברכבי השטח הפכה את המשימה הזו לפשוטה יחסית. בלחיצת כפתור הפעלנו בקרת בלימת מנוע והילוך כוח, והרכב גלש במהירות של קילומטר-שניים לשעה. צריך רק לתמרן ובקושי לבלום. חגיגה מוטורית. בהמשך נסענו בשולי נחל רקפת הגבוהים, ראינו את מערת רקפת, טיפסנו מעלה בקצרה ועברנו מקטע עם חריצים עמוקים שדרש דיוק בהיגוי.

כשעצרנו במצפור קרן הכרמל יצאו הנהגים מהמכוניות בחיוך מלא סיפוק מהאתגר, ויחד התבשמנו מהנוף. מכאן נשאר רק לדהור בשביל הירוק ודרך חורבת חרמש לצאת שוב לכביש 672 סמוך למחלף אליקים. בסיכומו של יום גמאנו רק כ-50 ק"מ, אבל הדרך הייתה מגוונת, מאתגרת במינון הנכון ומעניינת.