"עשיתי מסיבה, ומאה איש באו והשתכרו רק מיין. השתנו ההרגלים של איך אנשים שותים ומבלים"

נטלי שפריר מתל אביב, בעלת "עסיס" - עסק ליבוא ולמכירת יינות טבעיים מאיטליה ומגיאורגיה • נולדה בטורונטו, עלתה לארץ בגיל 5 • "ישראל לא מדרבנת עסקים לעשות דברים טובים לסביבה וטובים לחקלאות" • גלובס שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז 

טלי שפריר, בעלת ''עסיס'' / צילום: דור קדמי
טלי שפריר, בעלת ''עסיס'' / צילום: דור קדמי

העסק של נטלי שפריר, "עסיס" - ליבוא ומכירת יינות טבעיים, נולד בין הכרמים באיטליה ובגיאורגיה. שפריר למדה גסטרונומיה באיטליה והתגוררה במשך 4 שנים בעיירה חקלאית קטנה, נהנית מהאנשים ומהטעמים, ובעיקר מהיינות המקומיים. בדרך היא למדה על חקלאות, מסורות פולקלור, טעם וניתוח חושי ועל אקלים, אדמה ותרבות. עם סיום התואר היא נסעה לגאורגיה, וגילתה בין "הריה המוריקים ונהרות הקריסטל את עולם היין העתיק ביותר בהיסטוריה האנושית" (כפי שהיא מתארת זאת בלשונה).

היא גרה ביקב, כתבה ויצרה בתחום האוכל, למדה את תרבות היין המקומית, יצרה ארוחות עבור Zurich Food Festival ו-TNSישראל, ניהלה את פסטיבל ראונד טייבלס 2018 ועשתה מגוון של פרויקטים עצמאיים שיצרה או לקחה בהם חלק.

ואז גמלה בליבה ההחלטה לחזור לארץ ולהקים עסק למכירת יינות איכותיים טבעיים - יינות שנעשים ללא התערבות כימית או טכנולוגיות אגרסיביות.

"חזרתי לארץ בספטמבר 2019, בנובמבר הגיע משלוח היינות הראשון שלי מאיטליה ומגיאורגיה וב-18 בינואר 2020 השקתי את הקטגוריה הראשונה של היינות הטבעיים בישראל בהוטל מונטיפיורי. במרץ הגיעה הקורונה. רק התחלתי לעבוד, וכולם נכנסו לסגר", היא מספרת.

כעסק חדש שפריר לא הייתה זכאית לסיוע מהמדינה, אבל היא דווקא ראתה את הצד החיובי של העניין. "מצד אחד הייתי עסק חדש ולא הייתי זכאית לכלום אבל מצד שני לא הייתה לי עדיין מערכת בנויה וזה אפשר לי גמישות בתקופה של חוסר הוודאות, שזה דבר מאוד חשוב לעסק", היא מספרת. "עוד לפני הקורונה ולפני שהקמתי את עסיס, המטרה שלי הייתה לדבר על יין בצורה אחרת, בגובה העיניים, ועל אף שאני יבואנית רציתי לדבר עם הצרכן בקצה, עם זה ששותה את היין. היין היה אמור להיות חלק מפאזל של אירוח, חוויה, של לחלוק עם אנשים. אז למרות שהיה לי קשר עם מסעדות ושפים שרכשו את היין היה לי גם קשר עם הצרכן הסופי, ובזכות זה המשכתי למכור יין בתקופת המשבר, למרות שהמסעדות היו סגורות".

היה ביקוש ליין בתקופת המשבר?
"במרץ 2020 התחילו הסגרים, אבל אז גם החלה מגמה חדשה: אנשים התחילו לשתות יין בבית, כי לא היו מסעדות ובארים. זה דבר מאוד יפה שקרה בשנתיים האחרונות, בעיקר בעקבות הקורונה והעובדה שלאנשים לא היה לאן לצאת ולהתפנק אז הם התחילו לפנק את עצמם יותר בבית, ובין היתר לקנות יותר יינות איכותיים לבית. אנשים התחילו לטפל בעצמם יותר, לטפל יותר בדירה, להשקיע בעצמם מתוך הבית וזה קרה גם בשינויים בצריכת היין. ראינו שאנשים יושבים ושותים בבית יינות איכותיים מאוד שפעם הם היו שותים רק כשהם יוצאים למסעדה. היו לי לקוחות שהכירו אותי מדברים שעשיתי בעבר, מאירועים וארוחות, ומהחודשיים הראשונים של הקמת העסק שהיינות שייבאתי כבר היו במסעדות. וזה עזר להניע את העסק. אבל גם הרגלי הצריכה של הציבור שהשתנו סייעו לי להמשיך לעבוד".

יש ביקוש ליינות טבעיים בארץ?
"יינות טבעיים הפכו למשהו מאוד טרנדי בישראל, אבל עבור מי שמתעסק בזה בצורה רצינית יותר זה כבר לייף סטייל, ואלה האנשים ששותים את היינות שאני מייבאת. הקורונה חיזקה את הנושאים של בריאות סביבתית וקהילתית, בריאות פיזית ומנטלית, נושאים שפעם לא הקדשנו להם מספיק. צריכת מוצרים טבעיים ואיכותיים זה חלק מההתייחסות של הציבור היום לבריאות שלו ושל הסביבה".

הגם שהעסק של שפריר הצליח להתרומם בתקופת משבר הקורונה העולמי נגד כל הסיכויים, זה עדיין לא העלים את קשיי היום יום שהיא חווה כעצמאית בישראל, גם בימי שגרה. "כל חיי הייתי עצמאית והכי קשה להיות עצמאי בישראל. אנחנו כלכלה מאוד קפיטליסטית ואנחנו מקשים על מי שהוא קטן ועושה משהו איכותי, לעומת מי שהוא גדול ועובד במסות. זו תחושתי. זה שמאפייה קטנה בישראל דינה כמאפייה קטנה וחקלאי קטן כדין מפעלים זה לא הגיוני. לעסק הקטן קשה להתמודד בתנאים האלה".

לדברי שפריר, "ישראל לא מדרבנת עסקים לעשות דברים טובים לסביבה וטובים בחקלאות. לעשות משהו איכותי יותר קשה מלעשות ייצור תעשייתי. זה שלמפעל גבינות גדול יש אותן תקנות כמו מישהו שרוצה לעשות 1000 ליטר חלב בחודש זה מצחיק. צריך הרבה כסף כדי לעמוד בתקנות האלה ולקטנים קשה לשרוד במציאות הזאת. אני למשל נדרשת לשלם רישיון יבוא לכל סוג יין שאני מביאה לישראל, כי מדובר ביינות שמגיעים מיקבים קטנים שלא עושים כמות ענקית מכל יין. הם עושים כמויות קטנות ויינות מגוונים, אז אם אני מביאה 300 בקבוקים עם 100 תוויות, זה 100 רישיונות. יבואן גדול שמביא 3000 בקבוקים עם 100 תוויות משלם אותו דבר כמוני. יש משהו במערב שמתייחס לעסקים טובים כמשהו שהוא כמותי. צמיחה כלכלית זה עניין כמותי. התקנות מתייחסות לכמויות ולא לאיכויות של המוצרים. זה לא הגיוני שלא יעודדו איכות ומחשבה על הסביבה ויעודדו רק מסה".

מעבר לכך, אומרת שפריר, גם תשלומי החובה שמוטלים על העצמאים בארץ מהווים מכשול. "תשלומי המס על מלאי בישראל זה סיוט. בכלל תשלומי ביטוח לאומי ומסים הם גבוהים מאוד לעסק צעיר שצריך את המזומנים כדי לצמוח. אני לא באה עם כסף מהבית או עם משקיעים ואני צריכה כל שקל כדי לאפשר לעסק לצמוח והביסים שהמדינה לוקחת לי עוצרים צמיחה. זו פגיעה משמעותית ביכולת שלי לצמוח כעסק קטן".

מה מצב העסק היום?
"לשמחתי אני מצליחה לעבוד ולצמוח. חגגתי לאחרונה שנתיים לעסק ואני מרגישה שאני מתבססת בנישה שלי, וכיף לי עם החומר האנושי שהעסק זימן לי".

מה השאיפה לעתיד?
"אני רוצה שהמגמה שיש עכשיו, של צריכת יינות איכותיים בבית, תימשך. אני רוצה שתתפתח בישראל תרבות רחבה יותר של יין, כחלק מחוויית האוכל. גדלתי בתל אביב ואני גרה גם היום בתל אביב ויש משהו מרגש בזה שפתאום כשאני עושה מסיבה מאה איש באים ומשתכרים רק מיין. זה מאוד חדש בארץ לראות את זה, וזה משמל. השתנו ההרגלים של איך אנשים שותים ומבלים".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il