האם לפי מומחים התחלואה באומיקרון ברמה של שפעת קלה?

מה ידוע על האומיקרון? לא הרבה, ולכן כדאי להתבטא בזהירות בעניינו • המשרוקית של גלובס

מה אנחנו יודעים על זן האומיקרון, שעל רקע הבהלה ממנו מחמירים בימים אלה את ההגבלות בישראל? ח"כ מירב בן ארי הסבירה, במהלך ראיון בכאן ב', שככל הידוע לה אין כרגע סיבה ממשית להתרגש מהווריאנט החדש. "בסוף האומיקרון הזה, אותו נגיף שאנחנו יודעים שהוא מדבק, זה בטוח... לפחות לפי מה שאני שומעת מהמומחים כנראה שאין לו אפילו השפעה על הריאות, אלא (זה) יותר ברמה של שפעת קלה". האם יש מקום לאופטימיות של ח"כ בן ארי? ועל מה בעצם היא מבוססת? בדקנו.

לפי ארגון הבריאות העולמי, האומיקרון (סימונו המדעי: B.1.1.529) התגלה לראשונה ב-9 בנובמבר בדרום אפריקה. כלומר, הרפואה מודעת לקיומו רק כחודש וחצי, ובאופן טבעי הידע שנצבר עליו עד כה מוגבל. בארגון הבריאות העולמי כן מציינים כי בשונה מווראינטים קודמים, הזן החדש מגדיל את הסיכון להידבקות חוזרת של מחלימים מקורונה.

אבל מה ידוע על ההשפעה שלו על הריאות, שאותה הזכירה בן ארי? ד"ר אורן קובילר, וירולוג מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב וחבר עמותת "מדעת", מסביר כי בשלב זה קשה לענות על כך. אמנם, קיימים שני מחקרים המראים כי האומיקרון מצליח לחדור פחות טוב לתאי ריאה מאשר לתאים במערכת הנשימה העליונה, אולם אי אפשר להסיק מכאן לגבי מידת פגיעתו בריאה.

והאם ניתן לקבוע שבאופן כללי המחלה מהאומיקרון היא קלה יותר, אולי אפילו ברמה של "שפעת קלה" כפי שציינה הח"כית? גם כאן אין כרגע מספיק נתונים כדי לתמוך בטענה הזאת, או לשלול אותה, אבל ד"ר קובילר מסביר כי תחושה כזאת עשויה לנבוע מהסתכלות מוטעית על הנתונים. לדבריו, אנחנו יודעים שאומיקרון מדביק יותר מחוסנים מווריאנטים קודמים. כלומר, חלק גדול ממי שמתמודדים עם הווראינט הם אנשים שיש להם מידה מסוימת של הגנה, ולכן צפוי שמופעי התחלואה בקרבם יהיו קלים יותר.

כדי לקבוע באופן נחרץ עד כמה חמורה המחלה שנגרמת מהווריאנט יש צורך לחכות להצטברות של מקרי תחלואה בכל שכבות הגיל וגם בקרב אוכלוסייה שאינה מחוסנת או מחלימה. על פי הערכות בעולם, הראשונים שעשוים לספק נתונים רלוונטיים בעניין עבור מדינות מערביות הם הבריטים, שמתמודדים כבר כעת עם גל תחלואה משמעותי מאומיקרון.

מטעמה של ח"כ בן ארי נמסר לנו כך: "אני מתבססת על דעות של מומחים שמתראיינים בתקשורת, שאומרים שהאומיקרון פחות מסוכן מהדלתא, אבל יותר מדבק. האמירה הזאת מתייחסת להגבלות המחמירות שלדעתי (הן) מיותרות… עם זאת, בוודאי שאני קוראת לכולם לשמור על ההנחיות".

בשורה התחתונה: הדברים של בן ארי אינם מבוססים. הנתונים הקיימים כרגע לא מאפשרים לקבוע כי לאומיקרון אין השפעה על הריאות. גם בכל הנוגע לחומרת המחלה שנגרמת מהווריאנט החדש אין כרגע מספיק מידע, ולכן אין כיום ביסוס לקביעה שמדובר במחלה שדומה ל"שפעת קלה".

לבדיקה המלאה לחצו כאן

שם: מירב בן ארי
מפלגה: יש עתיד
תוכנית: סדר יום, כאן ב'
תאריך: 20.12.2021
ציטוט: "בסוף האומיקרון הזה, אותו נגיף שאנחנו יודעים שהוא מדבק, זה בטוח, אבל לפחות לפי מה שאני שומעת מהמומחים כנראה שאין לו אפילו השפעה על הריאות אלא יותר ברמה של שפעת קלה".
ציון: לא מבוסס

על רקע ההיערכות להתמודדות עם הווריאנט החדש של נגיף הקורונה, האומיקרון, התראיינה לכאן ב' ח"כ מירב בן ארי - העומדת בראש ועדת ביטחון הפנים של הכנסת. במהלך הריאיון בן ארי העלתה בן ארי טענה מעניינת לגבי השפעת הווריאנט על הריאות: "בסוף האומיקרון הזה, אותו נגיף שאנחנו יודעים שהוא מדבק, זה בטוח, אבל לפחות לפי מה שאני שומעת מהמומחים כנראה שאין לו אפילו השפעה על הריאות אלא יותר ברמה של שפעת קלה".

האומיקרון (בסימונו המדעי: B.1.1.529 ) הוא וריאנט של נגיף הקורונה (SARS-CoV-2). לפי ארגון הבריאות העולמי, האישור הראשון להדבקה בנגיף התקבל כתוצאה מדגימה שנלקחה ב-9 בנובמבר בדרום אפריקה. ארגון הבריאות העולמי מציין שבשונה מווריאנטים קודמים (כדוגמת הדלתא), האומיקרון מציב סיכון מוגבר להידבקות חוזרת של מחלימים מקורונה.

השפעותיו של האומיקרון - מציאות של אי ודאות

כדי לברר את הטענה של בן ארי בדבר ההשפעה הנמוכה של האומיקרון על הריאות, פנינו להתייעצות עם מומחה. לטענת ד"ר אורן קובילר - וירולוג מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב וחבר עמותת "מדעת" - המחסור בנתונים מקשה על הסקת מסקנות מבוססת הנוגעת להשפעותיו הבריאותיות של האומיקרון. לכן, בשלב זה לא ברור גם מהו האפקט של האומיקרון על הריאות: אומנם קיימים שני מחקרים (מאוניברסיטת הונג קונג ומקבוצת חוקרים מאוניברסיטאות שונות) המראים כי האומיקרון מצליח לחדור פחות טוב לתאי ריאה מאשר לתאים במערכת הנשימה העליונה - אולם מכאן אי אפשר להסיק לגבי מידת פגיעתו בריאה. אחת הדרכים שעשויות לסייע להסיק מסקנה כזו היא לקיחת שטיפות ריאה מהחולים ובדיקה האם נמצא שם אומיקרון ומהי כמותו ביחס לווריאנטים אחרים, אך היות שלשם כך נדרש מספר רב של תצפיות, בנקודת הזמן הנוכחית לא ניתן להגיע למסקנה מבוססת.

היעדר בסיס נתונים גם מקשה על קביעת חומרת המחלה. כדי לקבוע את חומרת המחלה, יש לחכות להצטברות של מקרי תחלואה בשכבות גיל שונות (כולל מבוגרים) בקרב אוכלוסייה שאינה מחוסנת או מחלימה. היות שטרם התקבלה הצטברות מקרים כזאת, לא ניתן להעריך את חומרת המחלה ולכן היא אינה בת השוואה למחלות אחרות. על פי דיווחים בעיתונות, ייתכן שבריטניה תספק נתונים רלוונטיים בעתיד - שכן היא מתמודדת עם גל תחלואה משמעותי מאומיקרון.

ומה באשר ליעילות החיסונים בהתמודדות עם האומיקרון? אף שגם כאן התמונה העולה מהנתונים אינה חד-משמעית, הגנה מפני מחלה קשה כנראה נשמרת במחוסנים ובמחלימים. לעומת זאת, ההגנה מפני הדבקה נמוכה יותר בהשוואה להגנה מפני תחלואה קשה, אך ייתכן שהיא תחוזק על ידי מנת הדחף (ה"בוסטר") ועל ידי מנת חיסון שקיבלו מחלימים. הערכות אלה מתבססות על רמות הנוגדנים המנטרלים בדם שנמדדו במבחנה.

הגנת החיסונים מפני תחלואה קשה עשויה להסביר את התחושה של חלקים בציבור לפיה האומיקרון גורם לתחלואה קלה יותר. חשוב להבין שתחושה זו נובעת מהסתכלות מוטעית על הנתונים: עד כה ידוע שבקרב מחוסנים ומחלימים, האומיקרון מידבק יותר מאשר הווריאנטים הקודמים. לכן, רוב הנדבקים בווריאנט הם כאלה שיש להם מידה מסוימת של הגנה - ומכאן שצפוי שמופעי התחלואה בקרבם יהיו קלים יותר. אם כן, הנטייה להסיק שהאומיקרון מביא לתחלואה קלה יותר לא נתמכת על ידי הנתונים והיא נובעת מפירוש מוטעה שלהם. מעבר לכך, כאמור, הנתונים כיום כלל לא מאפשרים לקבוע את חומרת המחלה.

מח״כ מירב בן ארי נמסר: ״אני מתבססת על דעות של מומחים שמתראיינים בתקשורת, שאומרים שהאומיקרון פחות מסוכן מהדלתא אבל יותר מדבק. האמירה הזאת מתייחסת להגבלות מחמירות שלדעתי מיותרות ביחס להשפעת הזן על תחלואה קשה. אך עם זאת, בוודאי שאני קוראת לכולם לשמור על ההנחיות״.

כפי שהראינו בבדיקה, בשלב זה אין מספיק מידע כדי לקבוע באופן מבוסס מהן השפעותיו הבריאותיות של האומיקרון - ולכן לא ניתן להעריך כמה האומיקרון מסוכן.

לסיכום, הנתונים הזמינים כרגע לא מספיקים כדי לקבוע את מידת ההשפעה של וריאנט האומיקרון על הריאות. כמו כן, המחסור בנתונים לא מאפשר להעריך את חומרת התחלואה שגורם האומיקרון. לכן, דבריה של בן ארי לא מבוססים.

תחקיר: יובל אינהורן