השפעת תיק דרעי על האופוזיציה, והזום שהוציא את בנט משלוותו

בממשלה לא מחזיקים בתחזיות אופטימיות לגבי התפשטות האומיקרון. תהיה עלייה במספר הנדבקים, 12 אלף מאומתים ביום זה נכון לדלתא, באומיקרון תהיה הכפלה של המספר הזה. אם המספרים יגיעו ל-50 אלף ביום מערכת הבריאות תאותגר באופן משמעותי. התחזית האופטימית היא שמדובר הפעם בגל קצר יחסית, הוא יעלה מהר וירד מהר, אבל באמצע מדינת ישראל עלולה גם למצוא את עצמה בסגר. כן, כזה שלא היה פה מאז דצמבר אשתקד. השבת הקרובה תהיה קו פרשת המים - עלייה משמעותית במספר המאושפזים תוכל להצביע על מגמה מדאיגה.

כל החלטה הופכת למשא ומתן

בעוד בנט הצליח לקנות לישראל זמן להיערך לגל הנוכחי כשהחליט בשלב מוקדם יחסית על סגירת השמיים, יתר ההחלטות בקבינט הקורונה ובממשלה התעכבו - כך שהיתרון היחסי לא הספיק כדי לשלוט בהתפרצות. גורמים המשתתפים בקביעות בדיוני קבינט הקורונה טוענים שכל אחד מהשרים שוטח את טענותיו כך שהיכולת של בנט להוביל מהלכים נתקלת בבירוקרטיה של פוליטיקאים. לכולם חשוב לומר, כל שר מכתיב מדיניות עצמאית.

מלחמות השרים בישיבות קבינט הקורונה, שמוצאות את דרכן לכותרות, מייצגות את הבעיה באופן הטוב ביותר. מי שעוקב אחר הדיונים מקבל תחושה שהשרים לא מגויסים למאבק, כל החלטה היא מו"מ מתמשך שסופו בפשרה. שר הבריאות רוצה להטיל מגבלות התקהלות - שר האוצר לא מוכן לפצות, אין הגבלות. האם זוהי ההחלטה הבריאותית או הכלכלית הטובה ביותר לאזרחי המדינה? תלוי בזהות המומחה שדבריו יודלפו לתקשורת באותו יום.

לא סתם בנט יצר תקדים כשהקים פורום מנכ"לים עם כניסתו לתפקיד והעמיד את עצמו בראשו. הוא מקיים התייעצויות עם המנכ"לים ואנשי המקצוע כדי לגבש מדיניות ובפועל עוקף את השרים המעכבים ומשאיר את אישורם לסוף. "כמו שבמלחמה לא מחכים להתכנסות קבינט על כל צעד, ככה גם בקורונה", אמר גורם שנוכח בישיבות מעת לעת. המורכבות של ממשלת בנט-לפיד היא עובדה ידועה, בניגוד לממשלת נתניהו, בה הוכתב קו ברור, בממשלה הנוכחית כל שר הוא מלך בממלכתו. זו התמודדות קשה בשגרה, קל וחומר בעתות מלחמה.

הבעיה בקבלת ההחלטות, לא מבטלת את העובדה שזה מזיק גם ליחסי הציבור של ממשלת השינוי, שלכאורה עובדת באופן הרמוני שלא נצפה כמותו מאז ימי המנדט. לשר האוצר נמאס מההדלפות, אבל גם לראש הממשלה, והוא צפוי לצמצם את ישיבות ה"זום" באופן ניכר. "נוצרת תחושה של כאוס. זה ייבלם", מבטיחים בממשלה.

אם תושג שליטה בהדלפות זה נחמד כאמור, לצד השיווקי של ממשלת השינוי. ניתן רק לקוות שניתן יהיה להשיג שליטה גם בהתפרצות של הקורונה. אם ההגבלות לא עוזרות, כפי שטוענים באופן נחרץ בממשלה ומחוצה לה בעיכוב המגיפה, משרד הבריאות יידרש (סופסוף) לשים את מלוא כובד המשקל על האצת החיסונים בקהילה. בחוסר הוודאות של מגפה, מתברר שהברירה היא תמיד בין חיסונים לסגרים חוזרים.

ליברמן יכול לנשום לרווחה

יו"ר המפלגה השלישית בגדלה בדרך הביתה. ביום חמישי, אריה דרעי חתם על העסקה שהציעו לו: קנס כספי של 180 אלף שקלים על עבירות מס וגם קנס ציבורי: לשים את המפתחות על השולחן ולעזוב, בתמורה הוא יוכל לשוב לזירה הפוליטית בבחירות הבאות. מאז פרסום העסקה נמתחה ביקורת נוקבת על היועץ המשפטי לממשלה על כך שהוא מקל על דרעי, כמו שהקל על חיים כץ ושרה נתניהו. למרות הכל מנדלבליט עמד מאחורי ההצעה.

אך מאבקיו של דרעי רק בפתח. הוא יידרש להכין את עצמו ליום שאחרי הבחירות הבאות. העטים ודאי כבר מושחזים בידיהם של עורכי הדין שמנסחים כבר את הבג"ץ הבא על שמו, כדי למנוע כהונה נוספת אחרי אישום נוסף נגדו. בזמן שהוא בבית, או במשרדי ש"ס, בכנסת תיפתח תקופה חדשה ביחסי הכוחות בין הקואליציה לאופוזיציה.

יו"ר ש"ס הוא הדבק של האופוזיציה, היכולת שלו להביא להסכמות בין המשותפת לליכוד הובילו אותם לניצחונות ולתבוסה מביכה של הקואליציה - פעם אחר פעם. בזמן שנתניהו נוזף בח"כים שלו על היעדרות מהמליאה, והם נעדרים שוב למחרת, לאנשי ש"ס יש משמעת. דרעי יכול ומתכוון להמשיך ולהנהיג את ש"ס מחוץ לכנסת, אך הוא לא יוכל לנהל מאבקים בשלט רחוק. כשהוא לא נמצא פיזית במליאה, מנהל שיחות בפרסה או במסדרונות הכנסת, מושכות הניהול יועברו לליכוד.

בקואליציה נושמים בסוף השבוע קצת יותר לרווחה. מול אופוזיציה חלשה ולא מנוהלת אפשר לתת לוואליד טאהא להתפתל עוד קצת בנושאים היקרים ללבו בלי שיפיל הצעות חוק חשובות לממשלה. לעומת זאת, הסיפור הפנים מפלגתי שונה. בש"ס יש קונצנזוס, איש לא יקרא תיגר על דרעי כשהוא רחוק מהכנסת. הוא ישלוט במפלגה ביד רמה עד שיחליט בעצמו לעזוב. בהתאם לכך, החלומות שמאפסנים כמה מחברי הקואליציה על התפוררות ש"ס וכניסת חלק מחבריה לממשלה לא צפויים להתגשם. ליברמן יכול לנשום לרווחה.

השיא שיש עתיד עלולה לשבור

נתניהו לא יכול היה לעשות את זה יותר טוב. כשסער ביקש להתמודד מולו הוא בחר את הרגע בקפידה וכמובן ניצח ברוב מוחץ. מי שרוצה להבטיח כהונה נוספת יודע שבחירות לראשות מפלגה לא עושים לקראת בחירות כלליות, אלא יום אחרי שהן קורות. אחרי שהציבור הרחב מביע בך אמון, קטנים הסיכויים שאנשי המפלגה יקבעו אחרת. וגם מי בכלל יוצא למלחמה כשהכיסאות בממשלה כל כך נוחים?

לפיד לא נענה לקריאתו של עפר שלח לקיים בחירות במפלגה רגע לפני הבחירות, הוא דחה את ההצעה ושלח מצא עצמו בחוץ. לפיד הפך את יש עתיד ל"דמוקרטית" רגע אחרי שהאיום (גם אם המדומה) על ראשו חלף. התוצאות בהתאם: באופן לא מפתיע איש מחברי מפלגתו, שרים ובכירים בכנסת לא העזו להתמודד מולו, ובהיעדר מתמודדים מפלגת יש עתיד אשררה את בחירתו המחודשת של לפיד ליו"ר.

אגב בתוכנית הגדולה של לפיד לא כלולים עוד פריימריז מהסוג הזה, הוא בונה על כך שבפעם הבאה יתמודדו מולו. בעוד עשר שנים, פחות או יותר, ואחרי שתי קדנציות בראשות הממשלה (אם יסתייע) הוא מתכנן לפרוש, כך לפחות מעידים מקורביו. בניגוד ל-DNA שמונע מפוליטיקאים לפרוש עד שהמערכת מקיאה אותם, לפיד מקווה לעבוד אחרת. מצד שני עד לא מזמן גם הבטיח שיכהן בממשלות רזות ומתח ביקורת קשה על מוסד ראש הממשלה החליפי, שהוא עומד בראשו היום.

אם היסטוריה פוליטית היא שיעור, לפיד כבר צריך לדעת שהוא לא יכול להתחייב ל"נסיבות פוליטיות". הוא אמנם פרש מתוכנית האירוח עם הרייטינג הגבוה ביותר בשיא, אבל לפוליטיקה מערכת הפעלה משלה. גם שאלת זכות הקיום של מפלגתו מונחת על הכף. אם יש עתיד תתקיים אחרי לפיד, היא תקבע פה שיא חדש בהישרדות של מפלגות מרכז - אחרי שהיו"ר שלהן עזב את המערכת.