הסתדרות המורים מפספסת את המטרה ופוגעת בילדים

"ההבנות" בין הסתדרות המורים לממשלה חשפו את העובדה שעצם האיום בשביתה היה שגוי, כי מצד אחד לא הושגו שום התאמות משמעותיות מבחינת שמירה על ביטחון צוותי ההוראה, ומהצד השני תדמית המורים, הגם ככה חבוטה, שלא לומר שנואה, חטפה מכה נוספת

יפה בן דויד, מזכ''לית הסתדרות המורים / צילום: איל יצהר
יפה בן דויד, מזכ''לית הסתדרות המורים / צילום: איל יצהר

מכל הדברים שהסתדרות המורים הייתה יכולה לצאת עבורם למאבק; שכר, תנאי עבודה, גודל כיתות, או הוספת תקנים, ששינוי בכל אחד מהם היה מיטיב את מצב החינוך והילדים בישראל, נראה כי נבחרה המטרה היחידה שתפגע בפועל בבריאות הנפשית ובהתפתחות החברתית והרגשית של הילדים.

נניח שאני מאמינה שההסתדרות באמת ובתמים מכוונת לשמור על הזכויות שלי כעובדת, כמורה, והמהלך לא היה כלי לצבירת הון פוליטי, עדיין אני נותרת עם הדיסוננס בין זכויותיי כעובדת לחובותיי כמחנכת של ילדים.

אולי ההסתדרות שומרת על הזכויות שלי כעובדת, אבל מי משמיע את הקול שלי כאשת חינוך?

אני חושבת שלפני שמערכת החינוך היא מקום העבודה של מורים - קודם כל היא מקום חינוך וביטחון עבור ילדים. הילדים הם הסיבה לקיומה של המערכת, לא המורים.

ועל אף שחשוב למצוא פתרון ששומר על בריאותם של מורים שנמצאים בקבוצת סיכון, הפתרון הזה לא יכול לבוא על חשבון התנאים הבסיסיים להתפתחות בריאה של ילדים.

אני מלמדת בכיתות א' ב' וג', ואני רואה את הילדים. אני יודעת שרבים מודאגים מהפערים הלימודיים. אבל אני סבורה שלהשלים פערים לימודים זו הקטנה שבצרותינו. אני מודאגת מכך שילדי כיתה א' לא למדו את הכישורים חברתיים המורכבים ולא התאמנו במיומנויות הרגשיות החשובות שלומדים בשנות הגן. ילדי כיתה ב' חסרים את התרגול של שנת גן וכיתה א' וילדי כיתה ג' חסרים את הבסיס של השנתיים הראשונות במערכת.

אני רואה כיתות עם אחוז גבוה מאוד של ילדים שלא יודעים להמתין לתורם, לא מצליחים לשבת ולהקשיב לעשר דקות, ילדים שלא מצליחים להתאפק לארוחת 10, לא מבינים סמכות של מורה, מתקשים מאוד לחלוק ולהכיל תסכולים מתקשים להביע את עצמם ולווסת את עצמם כאשר הם כועסים. כמובן לא מדובר בכל הילדים אבל אחוז הילדים עם הקשיים האלו מצביע על כך שזו אינה בעייתיות סוציו דמוגרפית, או קושי נוירולוגי אינדיבידואלי אלא השלכה חברתית עמוקה שרק עכשיו אנחנו מתחילים להתמודד איתה.

הלמידה המרכזית בגן היא למידה רגשית חברתית, והיא הבסיס לכל למידה אחרת. ילדים ללא כישורים חברתיים ומיומנויות רגשיות לא מתאקלמים היטב בבית הספר פשוט כיוון שהם אינם פנויים ללמידה.

חשוב להבין שהגן, על כל רכיביו, מעניק המון תמיכה בלמידה הזאת. אין דרישות לימודיות, יש סייעת נוספת והמרחב מאפשר גמישות רבה.

כל זה מצטמצם עם הגיעם לכיתה א', שם יש דרישות לימודיות, יש רק מורה אחת והרבה פחות גמישות.

זה לא שלא מתרחשת למידה רגשית וחברתית בבית הספר אך במקביל לה הילדים נדרשים להרבה יותר ומקבלים פחות תמיכה. ילדים שלא התאפשרו להם השנתיים האלו ללמידה הכה חשובה של איך להיות ילד וילדה בתוך קבוצה, לא יקבלו את אותם התנאים ללמידה עם היכנסם לבית הספר.

באופן דומה, בכיתה א' ילדים מקבלים יותר מרווח ללמידה ואימון במיומנויות הבסיס האלו בהשוואה לכיתות ב'. ב' מקבלים יותר מג' - וכן הלאה.

בניגוד לרכישת ידע או מיומנויות אקדמיות, הגיל לא מביא איתו יתרון בסגירת הפערים האלו.

כשמדובר במיומנויות רגשיות וחברתיות, הגיל מביא איתו רק יותר ויותר קושי ומורכבות.

החיים צועדים, ילדים עולים בכיתות, הדרישות הלימודיות מהם ממשיכות לעלות, הסיטואציות החברתיות שהם נדרשים אליהן הופכות יותר ויותר מורכבות, יותר ויותר נסתרות מעיני מבוגרים.

והם פוגשים אותן דלים בכישורים חברתיים ודלים במיומנויות רגשיות.

הילדים האלה יהיו המבוגרים של מחר. הם אלו שיצעקו בטיסה שרוצים שוקולד. הם אלו שיוציאו לום על מישהו שצפר להם. הם אלו שיטוסו לקפריסין ויעשו השד יודע מה. נכון, זה קרה גם לפני. עכשיו תתארו עולם שזה יקרה הרבה הרבה יותר. זה העולם שאנחנו משאירים להם.

השבוע משרד החינוך וההסתדרות "הגיעו להבנות" בנוגע למתווה החדש. מצד אחד, מהצד של הילדים, אני מברכת על כך שאיום השביתה הוסר. אני מודה על כך שיש התפקחות ונלחמים להשאיר את מערכת החינוך ללא בידודים ושדי לשיבוש הבלתי נסבל הזה של חיי ילדים. הרי אין להם ילדות אחרת וזה הבסיס של כל מה שיבנה אחר כך.

מהצד השני, "ההבנות" חשפו לצערי את העובדה שהמהלך כולו היה שגוי, כי מצד אחד לא הושגו שום התאמות משמעותיות מבחינת שמירה על ביטחון צוותי ההוראה, ומהצד השני תדמית המורים, הגם ככה חבוטה (שלא לומר שנואה) חטפה מכה נוספת.

בתוך כל מהלך הזה נראה שכולם שבויים בקונספציה של משחק סכום אפס. אבל למה?

צריך למצוא פתרון שיאפשר למערכת לשמור על הילדים וגם לספק הגנה למורים. למשל מורים בקבוצות סיכון שילמדו מרחוק תלמידים להורים בסיכון, ארגון המערכת כך שכל מורה תיחשף לפחות כיתות, וכמובן - הקפסולות הנהדרות שגם צמצמו את חשיפה וגם אפשרו למידה איכותית בקבוצות קטנות.

אנחנו חייבים להפסיק להסתכל על הבעיה הזו כ"או או", יש פתרונות שמאפשרים גם וגם.

הכותבת היא מורה לגילים צעירים, יזמת בתחום החינוך ומלווה תהליכים להטמעת למידה רגשית וחברתית בבתי ספר

צרו איתנו קשר *5988