חודש לפני הפגרה בכנסת: בקואליציה מנסים למתן מתחים, ובאופוזיציה חוששים שאיבדו את המומנטום

בקואליציה ובאופוזיציה סופרים לאחור לקראת תום מושב החורף של הכנסת, בעוד פחות מחודש. אחרי העברת התקציב, לילות מתוחים במליאה והצבעות לא מעטות שהקואליציה הפסידה בהם באופן סדרתי, בממשלה מייחלים למעט שקט מהגזרה הסוערת לפני חידוש הקרבות בקיץ. "עשינו ביומיים האחרונים מיפוי של חוקים שעלולים לייצר משברים קואליציוניים אפשריים עד הפגרה, ולא מצאנו כלום", אמר לי בכיר בקואליציה.

ואכן, קרבות חוק האזרחות, חוק החשמל, התקציב וההסדרים כבר שככו ואפילו בליכוד הודו השבוע כי הסיכויים להפלת הממשלה בחודש הקרוב קטנו מאוד. סיבה מרכזית היא  איבוד המומנטום הודות לשיחות עסקת הטיעון של נתניהו עם היועמ"ש לשעבר. 

אלא שמספר גזרות עוד רוחשות ומבעבעות מתחת לפני השטח: בגזרת חוקי הצבא של גנץ יש את חוק הגיוס והפנסיות הצבאיות וכן ההתיישבות ביהודה ושומרון, גזרת הסטטוס קוו, גזרת רע"ם והבדואים וגזרת פגסוס שהשבוע שברה שיא חדש של מידע ועיסוק בהתאם. בזמן שבמפלגתו של גנץ אמרו השבוע כי יפעלו בהתאם לחוק ויסדירו את היישוב אביתר על אדמות מדינה, ובימינה טוענים כי יתעקשו על הסדרה, בכיר בממשלה אמר לגלובס שהנושא יישב תחילה על שולחן הממשלה ובהמשך כנהוג בישראל - בבג"ץ.

בקואליציה חוששים מהעיסוק בנגב

גזרה מושתקת אחרת היא סוגיית רע"ם והבדואים בנגב. מאחורי הקלעים, בחודש האחרון מתאמצים בקואליציה להותיר את המתחים סביב תוכנית החומש והקמת היישובים החדשים מתחת לרדאר התקשורתי, ולא בכדי. כל כניעה של אחד הצדדים תשמש כחומר בערה פוליטי עבור אנשי רע"ם או ימינה ותקווה חדשה. אנשי יש עתיד נמצאים בתמונה ונותנים גיבוי לדרישות של עבאס מול שקד ואלקין, אלא שבינתיים אין כל התקדמות בבניית היישובים לבדואים, בניגוד לסיכומים הקואליציוניים.

כמה חוששים בקואליציה מפני עיסוק בזווית הנגב? ניסיונות של חברת הכנסת אורית סטרוק פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם (כן, ארבע פעמים) להעלות הצעה לסדר לדיון בנושא המגעים על הנגב נבלמו בוועדת הכנסת. בקואליציה מונעים מהכנסת לעשות את עבודת הפיקוח הפרלמנטרית בשם "שלמות הקואליציה", ומתוך חשש שעבאס של אחרי התקציבים ולפני היישובים בנגב יחטוף רגליים קרות וייקח אותם לבחירות. למעשה, מכל השחקנים על המגרש, האחיזה של הקואליציה ברע"ם היא הרופפת ביותר. לפיד שנחוש להגיע למועד הרוטציה מזהה את החולשה ונאבק עבור האינטרסים של האצבע ה-61.

כהנא נלחם, בנט שומר על אופציות

בחזית אחרת עומד שר הדתות מתן כהנא. השבוע הוא דווקא תקף בכנס מגזרי של העיתון 'בשבע' את ההקצנה בציונות הדתית וצייר לו כיריב את בצלאל סמוטריץ'. אלא שביום יום הוא מנהל מלחמת התשה מול חבריו לקואליציה ובולם הצעות חוק המכרסמות בסטטוס קוו. עד עכשיו הוא בלם יוזמות לנישואים אזרחיים, תחבורה ומסחר בשבת. אך בקואליציה מדובר בתסיסה תמידית - כל עוד החרדים באופוזיציה, במפלגות המרכז-שמאל רוצים להשאיר מורשת ומפלגת ימינה היא החסם היחידי לגחמותיהם.

כהנא מתחרה באיילת שקד בשמירה על האינטרסים של הציבור הדתי. שקד, למרות שלא מונתה לשרת הדתות, בוחשת בגזרת מינוי הרבנים באופן קבוע כמי שעדיין מזהה את עצמה כמנהיגה של אותו ציבור שהכניס אותה למגרש הפוליטי. היא לא רק "חייבת" לאותם מצביעים, היא רוצה שימשיכו לראות בה כתובת. כהנא צפוי לקדם בחודש הקרוב את חוק הגיור בנוסח שמוסכם על רבנים אורתודוקסים ולמורת רוחה של ח"כ יוליה מלינובסקי.

במקביל בכיר אחר בימינה, הלא הוא ראש הממשלה בנט, בולם את מתווה הכותל. במפלגות השמאל טענו השבוע שבנט מסרב להיפגש עם חברי הכנסת שדורשים לקדם את מתווה הכותל ונמנע מלהעלות את הנושא לסדר היום הציבורי. בנט אולי כבר לא מחזיק בסנטימנט הדתי, אך בסביבתו מבקשים לשמר לו את האופציה הזו ליום שחור, וגם מזהים את פוטנציאל הבערה בחוגי הימין שעשוי להוביל למחאות שיכרסמו בלגיטימיות של הממשלה. את חבית הנפץ הזו יעדיף בנט לגלגל לידיו של לפיד שמזוהה באופן טבעי יותר עם הביצוע וגם ישמח לגזור את הקופון.

השמאל חובב ליברליזם, עד שזה היריב הפוליטי שלו

קשה לא להתייחס לפצצה שהטילה מ״מ מפקדת גלי צה״ל ביום חמישי אחר הצהריים.

מה היה קורה אילו הליכוד היה עולה לשלטון ביוני עם גוש החרדים-דתיים ונוהג כמו ממשלת בנט-לפיד: מקדם חבילת חוקים לשינוי המשטר, מוריד מהייצוג של גוש המרכז-שמאל בוועדות הכנסת, מגרש את חברי הכנסת מהמליאה שלא בהתאם לנהלים וממנה ראשי מערכת מטעמו לגל"צ ומנקה את אנשי השמאל ממשבצות השידור המואזנות? קשה בכלל לדמיין.

להערכתי אפילו אם עשירית ממה שקרה בחודשים האחרונים היה יוצא לפועל תחת ידיו של נתניהו ושריו עשרות אלפים היו גודשים את הרחובות, מהדורות החדשות היו מוקדשות לאזהרות מפני "קץ הדמוקרטיה" וגם "סתימת פיות" וכמובן עתירות לבג"ץ היו מוגשות חדשות לבקרים.

מחאת הפוליטיקאים מימין לאחר הדחת יעקב ברדוגו ממשבצת השידור המואזנת ביותר בגל"צ היא לדעתי התגובה המתבקשת להשתקת אחד מהקולות הבודדים של הימין בתחנה.

יו"ר האופוזיציה נתניהו תקף ואיתו ראשי המפלגות החרדיות והציונות הדתית שהודיעו שלא יתראיינו עוד בתחנה. אליהם הצטרפו עוד שורה של חברי כנסת מהליכוד שהגיבו למגמת ההשתקה המסוכנת בצעד משלהם.

אך היה מפתיע השקט שבו הצעד הזה עבר מצד מפלגות השמאל חובבות הליברליזם, הנרטיבים ושלל האפשרויות הפוסט מודרניות להשמעת מגוון של דעות, לפרקים שקרים, עד שזה מגיעי להשמעת קולו של היריב הפוליטי שלך כנראה.

במרצ, במפלגת העבודה וביש עתיד וכמובן במפלגתו של גנץ לא נמצא צדיק אחד שיצעק על סתימת הפיות. נראה שמבחינתם ביקורת על השלטון היא חיונית לדמוקרטיה רק כאשר היא על שלטון הימין שהוא מעצם מהותו סכנה לדמוקרטיה.

אגב לא נמצא גם איש שיגן על יכולתו של נציג מהפרלמנט הישראלי לנסוע לביקור בבריטניה ולהשמיע שם את דעותיו.

ארגון הקהילות היהודיות בבריטניה שקיבל את פניו של בצלאל סמוטריץ' בהודעה החצופה הבאה: "תחזור למטוס בצלאל, ותהיה לדיראון עולם. אתה לא רצוי כאן", לא היה יכול לעולם לפרסם הודעה זהה על אחמד טיבי למשל שהילל ושיבח השבוע בכנסת מחבלים, או על מי מחברי ישראל ביתנו שמנגחים לעיתים באנטישמיות את החרדים. זה כמובן לא היה בכלל עולה על דעתם. אבל הארגון קיבל גב משר החוץ וראש הממשלה שאף הדהדו את הודעת הארגון בהודעות וואטסאפ לעיתונאים.

שר התפוצות נחמן שי הגדיל לעשות ואף שיבח את החלטת הארגון במקום להודיע שישראל מאפשרת בתוכה שיח רחב של מגוון דעות כפי שמתקיים בקהילות היהודיות בתפוצות. במובן הזה הוא חטא לתפקידו אך גם העביר את אותו מסר בעייתי לעולם היהודי לפיו מגוון דעות זה חשוב, רק כאשר הוא מאשר מראש את כולן.

לדעתי, מפלגות השמאל מעבירות את הציבור הישראלי שיעור מאלף בצביעות בחודשים האחרונים. רק חשוב לציין שאיומיהם של דוד אמסלם, אמיר אוחנה ויריב לוין שכאשר יחזרו לשלטון יעשו בדיוק את אותו דבר הם כמובן איומים ריקים מתוכן. התקשורת, מערכת המשפט והציבור יודע ההפגנות בשמאל לא יתנו להם להעביר ולו צעד אחד דומה. השמאל הישראלי גם כשאינו בשלטון - מתווה את הדרך והימין מאז מהפך 77' עוד לא למד שלטון מה הוא.

נתניהו נשאר, גם המאבקים בין ממשיכיו

ואי אפשר שלא לגעת בשאלת השאלות של השבוע האחרון: מה יהיה האפקט של פרשת תוכנות רוגלה של המשטרה, נגד אזרחים בתיקי נתניהו אבל לא רק. בעוד ביש עתיד מקווים שאין עדויות להפרת חוק בסיפור ומעלים ספקולציות באשר לזהות המדליף והאינטרסים שלו, בסביבת נתניהו בוחנים את התגובות בסיעה כאקט של נאמנות לנתניהו. מי שמתראיין ותוקף נמצא בצד הנכון ומי שנמנע מלהגיב חושש מהעובדה כי הסיפור משרת את הישארותו של יו"ר המפלגה בגזרה עוד הרבה מאוד זמן.

החשיפה ב'כלכליסט', כך אומרים לא מעט בכירים בליכוד וגם יועצים בדרג זוטר, לא הפילה אותם מהרגליים. כולם חשו שמאזינים להם במסגרת חקירות שונות, על כולם יש תיקים בהיכון. לא מדובר בפרנויה, הם אומרים, ולראיה הגילויים המחרידים של החודש האחרון. ולא רק בליכוד - ליברמן נופף השבוע במכשיר הסלולר "הטיפש" שברשותו ואמר: "רק אדם טיפש מחזיק בטלפון חכם". הפוליטיקאים הישראלים חובבי תאוריות קונספירציה או בעלי חושים חדים? הייתי מהמרת על האפשרות השנייה.

עוד מישהי עם חושים מחודדים היא חה"כ מירי רגב. מפלגת הליכוד ככלל מתחלקת לשניים: חברי הכנסת הנמרצים שעובדים בוועדות ובמליאה, מגישים שאילתות וחוקים ועוזבים את ספסלי המליאה באישון ליל, ואלו שנוטים להתקזז ולא התיישבו על אחד מכסאות הוועדות מאז נאלצו להיפרד ממנעמי השלטון. רגב שנמנתה על הסוג השני, עברה בשבועות האחרונים למוד הפעלה אחר. מח"כית נפקדת הפכה לח"כית נוכחת במליאה, בדיונים ומעל הדוכן כמובן.

 חברת הכנסת מירי רגב (הליכוד): נפרדה ממנעמי השלטון / צילום: אוהד צויגנברג ידיעות אחרונות

בליכוד טוענים כי היא יודעת שמתפקדי הליכוד צופים במתרחש מהבית ומרכיבים את הרשימה הבאה שלהם למפלגה. הם רואים במליאה את חברי הכנסת אמיר אוחנה, יואב קיש, יריב לוין, שלמה קרעי וגלית דיסטל אטבריאן. רגב רוצה שיראו גם אותה. תווית שרת התרבות מתחילה להישחק ובהינתן פריימריז רק בעוד שנה נדרשת תחמושת חדשה כדי לתת פייט למתחריה.

השעון של חברי הליכוד מתקתק לאחור אבל גם של מי שמבקשים להתמודד על הנהגת המפלגה. בחודש דצמבר הקרוב הודיע יו"ר מרכז הליכוד חיים כץ, כי הם צפויים לרענן את שמות חברי המרכז מה שעלול לפגוע בישראל כ"ץ, שבונה על כך שחברי המרכז שהוא מכיר ושימן יסללו עבורו את הדרך לראשות המפלגה והממשלה. למרות שנתניהו בינתיים לא עושה סימנים כאילו הולך הביתה, המאבקים בין יריביו מתחדדים: ניר ברקת, ישראל כ"ץ, מירי רגב ויולי אדלשטיין.

הארבעה לא ירדו מהמגרש למרות שעסקת הטיעון ירדה בינתיים מהפרק ויש מי שמותח עליהם ביקורת נוקבת במפלגה. "הם לא מצליחים להתאפק ויוצרים נזק לעצמם ולליכוד", אמר לי בכיר במפלגה. ההצעה של אותו בכיר היא להמתין עד להכרעת נתניהו ורק אז להתניע קמפיין בן שלושה חודשים, כאשר הצפי הוא שכל מי שייבחר אחרי נתניהו בשלב הראשון יוביל את המפלגה למספר מנדטים של מתחת ל-20. "אם הקרב הוא על להיות המנהיג שבשלב הראשון ייקח את הליכוד למטה לאן הם כל כך ממהרים?" תהה הבכיר.