המדינה מפסידה במלחמה בנגע הכסף השחור

חוסר היכולת להילחם בכסף השחור בישראל מאיימת על כל היבט בחיינו

 

 

 

שטרות של כסף מזומן / צילום: Shutterstock
שטרות של כסף מזומן / צילום: Shutterstock

מה המשותף לאי השוויון בנטל, הפשע המשתולל ברחובות, ירידה בדרוג במדד השחיתות ועליה ביוקר המחיה? התשובה היא כסף שחור, והרבה.

מנתונים שמפרסם המפקח על הבנקים מדי שנה עולה כי בכל רגע נתון, לכל משק בית בישראל יש 7,000 שקל במזומן. זהו סכום בלתי נתפס בהתחשב בעובדה שחלק ממשקי הבית בישראל נמצאים מתחת לקו העוני, ואין ברשותם סכום כאמור; ומנגד במשקי בית רבים, השימוש במזומן הוא אפסי לאור השימוש הכמעט מוחלט שלנו בכרטיסי אשראי ואפליקציות.

בנסיבות העניין, כיצד ייתכן שכל-כך הרבה שטרות מסתובבים בישראל, והיכן הם נמצאים?
על-פי ההערכות, היקף ההון השחור עומד על כ 20% מהתוצר המקומי - כ-280 מיליארד שקל. מאז הקורונה היקף הבעיה אף הלך והתעצם, ועובדים ומעסיקים עברו לתשלום "בשחור".

שערו בנפשכם מה היה מצב ישראל אם כסף כאמור היה ממוסה. שיעור המסים של כולנו היה יורד, או שהיקף ההשקעה בבריאות, חינוך, תחבורה היה גדל לאין שיעור.

הבעיה היא שמזה שנים רבות המדינה גוררת רגלים בכל הנוגע למאבק בהון השחור. מציעים הצעות ומתחרטים. מכניסים לחוק ההסדרים ונסוגים. מקימים ועדות ולא מיישמים. פעם זה מחשש לקשיים פוליטיים ופעם בגלל קושי בירוקרטי. אפילו בימים אלה יושב על המדוכה צוות ממשלתי למאבק במזומן בחברה הערבית, אלא שהרושם שעולה הוא שגם הוא לא מצליח להתקדם. לפי דיווחים בתקשורת, כל רעיון שעלה בצוות נתקל בקשיים ובעיות כגון:

"למנוע שימוש במזומן? אי-אפשר, כי לכחמישית מהאזרחים הערבים אין חשבון בנק, כיוון שהמערכת הבנקאית מדירה אותם".

"ביטול שטר ה-200 שקל? לא הגיוני, כי בכל העולם משתמשים בשטרות גדולים. בנוסף, ארגוני הפשיעה מצליחים למצוא דרכים להחליף את המזומן שבידיהם, בדרך-כלל באמצעות הפקדת הכסף בבנק בסכומים קטנים בידי משתפי פעולה".

הבעיה אינה רק אובדן הכנסות וחוסר שוויון כלפי אזרחים שומרי חוק. הבעיה אינה רק בכך שכולנו משלמים יותר מס בגלל אותם מעלימי הכנסות. זה נוגע לביטחון האישי של כולנו, לאובדן המשילות ולפריחה של ארגוני פשע וטרור המשלמים לחיילים בכסף שחור, ולתדלוק ענפים שלמים העובדים ללא דיווח.

המדינה חייבת לטפל בבעיה באופן דחוף, כדי שה-280 מיליארד לא יוכפלו, וישראל תתרחק יותר ויותר ממדינות ה-OECD. הפתרונות צריכים לצפות פני עתיד ולהתעלות על הקשיים.

כך למשל, ניתן להחליף את שטרות הכסף בסך 100 שקל ו-200 שקל לשטרות חדשים, תוך ביטול האפשרות לעשות בהם שימוש לאחר שנתיים ללא תשלום של מס בשיעור 50% - מהלך שכאמור יריץ את האזרחים להחליף שטרות מחד ולצמצם את הרצון לקבל הכנסות במזומן מאידך. כשהציבור יידע שהשטרות הם פגי-תוקף, מי יהיה מעונין לקבל אותם?

בנוסף, חלק מרכזי במלחמה בהלבנת הון נובע מהדיווחים שמקבלת הרשות לאיסור הלבנת הון. מהלך כאמור יקפיץ את היקף המידע על אזרחים שמגיעים להחליף שטרות. אזרחים תמימים שפתאום מצאו כסף רב במזומן ורוצים להימנע מתשלום הקנס הזה, יוכלו להגיש בקשה למס הכנסה לביטול "מס המרה" תוך מתן הסבר למקור הכסף. סביר להניח כי גורמים עבריינים, שגם ככה לא מדווחים למס הכנסה, יותרו על הבקשה.

הפתרונות קיימים, אבל הרושם הוא שהמדינה מסתכלת יותר על "למה לא" במקום על "למה כן". למרות הקשר הישיר בין כסף מזומן לכלכלה שחורה ולעלייה ברמת הפשיעה, המדינה נכשלת בטיפול בתופעה. בעוד שהיקף כמות הכסף המזומן באירופה הולכת ויורדת, ישראל נשארת מאחור בטיפול בנגע זה, בגלל לחץ של קבוצות כוח פוליטיות שונות.

הכותב הוא רואה חשבון ומשפטן ממשרד ע. אלקלעי העוסק בביקורת חקירתית וניהול סיכונים

צרו איתנו קשר *5988