בית המשפט העליון מזכה מאחריות את רשות ניירות ערך בפרשת יוטרייד

בית המשפט המחוזי קבע כי על רשות ניירות ערך לשלם 70% מסך ההשקעות ביוטרייד למשקיעים שתביעתם התקבלה, וכי הרשות אחראית לנזקים שנגרמו • אלא שהעליון הפך את ההחלטה וקבע כי הפסיקה של המחוזי מטילה נטל כבד מדי על הרשות וחורגת באופן ניכר מגבולות הביקורת השיפוטית על פעולותיה

השופט דוד מינץ / צילום: רפי קוץ
השופט דוד מינץ / צילום: רפי קוץ

בית המשפט העליון, ברוב דעות, הפך את פסיקת השופטת רות רונן מבית המשפט המחוזי בתל אביב, שהטילה אחריות נזיקית על רשות ניירות ערך בפרשת יוטרייד.

השופטת רונן הטילה אחריות על רשות ניירות ערך לנזקים שנגרמו למשקיעים אשר איבדו את הכספים שהשקיעו באמצעות יוטרייד ואשר אינם יכולים להיפרע ממנה כיום. רונן קבעה כי הרשות התרשלה בשני מחדלים שונים.

המחדל הראשון עניינו בפעולות שהרשות הייתה צריכה לנקוט לאחר המועד שבו התחייבה יוטרייד להפסיק את פעילותה, על-מנת לוודא כי היא עומדת בהתחייבותה. לפי רונן, הרשות התרשלה הן בכך שלא פעלה בזמן סביר על-מנת לברר האם החברה עומדת בהתחייבותה להפסיק את פעילותה, והן בכך שכפועל יוצא מכך, לא פעלה בזמן סביר על-מנת להביא להפסקת פעילות החברה באמצעות הגשת הבקשה לצו מניעה.

המחדל השני עניינו בפעולות שרשות ניירות ערך הייתה צריכה לבצע על-מנת להביא לידיעת הציבור כי יוטרייד פועלת בניגוד לדין. על-פי קביעתה של השופטת רונן, הרשות התרשלה בכך שלא פרסמה לציבור אזהרה - בין אם פרטנית ובין אם כללית - מפני השקעת כספים ביוטרייד בסוף מאי 2015. לטענת רונן, האזהרה הכללית שפורסמה באוגוסט 2015, המבהירה כי פעילותם של גופים המנהלים השקעות באופן ממוחשב, כדוגמת יוטרייד, מהווה ניהול תיקים ודורשת רישיון - פורסמה במועד מאוחר מדי.

העליון: הפסיקה לא לוקחת בחשבון את מגבלות הרשות

השופט דוד מינץ הפך את המסקנה בערעור וקבע כי קשה לשרטט במדויק את הגבול שממנו והלאה ניתן לומר כי רשות ניירות ערך הייתה מתרשלת בתפקידה בכך שלא פעלה במהירות הראויה והמצופה ממנה. לדבריו, קשה לקבוע מה היה המועד שבו הייתה לרשות היכולת הממשית לפעול נגד החברה, הן מההיבט של פרסום אזהרה כללית לציבור והן מההיבט של פנייה לבית המשפט למתן צו מניעה זמני.

השופט מינץ הוסיף וכתב כי קביעה לפיה היה על הרשות לנקוט הליכי ביקורת בתוך כחודש ו-10 ימים מהמועד בו הודיעה החברה כי בכוונתה להפסיק את פעילותה, אינה לוקחת בחשבון את מגבלות הרשות ואת חובתה לתעדף משאבים ומשימות.

מינץ הוסיף וכתב כי הקביעה כי היה על הרשות לספק מידע מפורט ונתונים ספציפיים על אודות כלל הפעולות שנקטה בתקופה מסוימת ועל האופן שבו חילקה את משאביה, על-מנת להוכיח כי לא הייתה יכולה לבצע את הביקורת בתוך חודש, מטילה נטל כבד מדי על הרשות וחורגת באופן ניכר מגבולות הביקורת השיפוטית על פעולותיה.

השופט  עופר גרוסקופף הצטרף למסקנה של השופט מינץ והוסיף וכתב כי "הצורך לנהוג בזהירות ובריסון בעת הטלת אחריות נזיקית על המדינה בשל הפעלה (או אי-הפעלה) של סמכויות פיקוח ואכיפה, מתחדד אף יותר בנסיבות כמו בענייננו, בהן הטלת אחריות כאמור משמעה, הלכה למעשה, העמדת הקופה הציבורית כרשת ביטחון לכיסוי הפסדיהם של משקיעים אשר בחרו להשקיע את כספם בהשקעות מסוכנות, במטרה להשיג לעצמם רווחים משמעותיים תוך זמן קצר".

עוד כתב גרוסקופף כי ערב השקעתם של המשקיעים בחברת יוטרייד שהגישו את התביעה, "עמדו לנגד עיניהם נורות אזהרה רבות ביחס לטיבה של ההשקעה, ובכללן התשואה הגבוהה (והחריגה יחסית להשקעות דומות) שהובטחה למשקיעים, היעדרה של בטוחה אמיתית לכספי ההשקעה, היעדרו בפועל של מנגנון לגידור סיכונים, הקניית סמכות שיפוט בלעדית לבתי המשפט במדינת סיישל, וכיוצא באלה. לכך נוספת העובדה שהמשקיעים ידעו בעת ביצוע ההשקעה שיוטרייד אינה מחזיקה ברישיון (שכן עובדה זו צוינה מפורשת בהסכם ההשקעה), וכפועל יוצא אינה מצויה תחת פיקוחה של הרשות".

לאור זאת כתב גרוסקופף כי "חרף קיומם של סימנים מקדימים אלה, אשר די היה בהם כדי להבהיר היטב כי מדובר בהשקעה הכרוכה בסיכונים משמעותיים במיוחד, החליטו האחרונים להשקיע סכומי כסף גדולים ביוטרייד. לרוע מזלם, אחד מן הסיכונים העיקריים הנלווים להשקעה לא מפוקחת התממש בעניינם, והם נפלו קורבן למעשי מרמה והונאה שגרמו בסופו של דבר לאובדן כספי השקעתם".

גרוסקופף ציין שייתכן כי לו הרשות הייתה פועלת באופן נמרץ ומהיר יותר באכיפת הדין בעניינה של יוטרייד, היה בכך כדי להטיב את מצבם של חלק מהמשקיעים לצמצם במידת מה את הנזקים שנגרמו להם, "ואולם אינני סבור כי התנהלותה של הרשות במקרה זה יוצרת את אותן נסיבות חריגות ויוצאות דופן אשר עשויות להצדיק את גלגולה של האחריות להפסדים שנגרמו, מכתפיהם של המשקיעים - שנכנסו למצב זה בעיניים פקוחות בהיותם מודעים לסיכונים, לכתפי הכלל. זאת, בשים לב לכך שאין מדובר במקרה בו הרשות התנערה באופן בוטה מסמכויות הפיקוח שלה או נמנעה כליל מלהפעיל את סמכויות האכיפה המוקנות לה".

המחוזי חייב את הרשות לשלם למשקיעים 70% מסך השקעותיהם ביוטרייד

כזכור, ביולי 2019 קבעה השופטת רות רונן כי רשות ניירות ערך נרדמה בשמירה והתרשלה בכל הקשור לאי-עצירתה את פעילות חברת יוטרייד, באי-מניעת המשך גיוס הלקוחות לחברה לאחר שאסרה על כך, ובאי-הזהרתה כראוי את לקוחות החברה בדבר פעילותה הבלתי חוקית של החברה, ולכן היא אחראית להפסדי חלק מלקוחות יוטרייד. בית המשפט חייב את הרשות לשלם למשקיעים שתביעתם התקבלה סך של 70% מסך השקעותיהם ביוטרייד, לאחר שקבע כי היה להם "אשם תורם" לנזקם.

פרשת יוטרייד, חברת השקעות שפעלה בזירת האלגו-טריידינג (מסחר רובוטי ללא התערבות אדם), שפרצה ב-2015 בעקבות סדרת תחקירים בגלובס, החלה בסדרה של תלונות של משקיעים כי הם אינם יכולים למשוך את כספם מהחברה. החברה סיפקה למאות לקוחות בישראל ומחוצה לה פלטפורמה למסחר במט"ח באמצעות אלגוריתם ממוחשב ללא צורך בהתערבות אנושית (אלגו-טריידינג).

קריסתה של יוורייד החלה באמצע 2015, עם פרסומה של סדרת כתבות בגלובס על משקיעים שטענו כי ביקשו למשוך את הכספים שנותרו בחשבונות ההשקעות שלהם, אך נתקלו בקשיים שהערימה עליהם החברה. לטענתם, החברה סירבה לאפשר את פדיון הכספים בתירוצים שונים.

בהמשך נקלעה יוטרייד לפירוק על רקע ניסיונותיהם הכושלים של המשקיעים לפדות את כספם. גם הבעלים אביב טלמור נקלע מאז להליך של פשיטת רגל, על רקע ערבות אישית לחובות החברה, שנתן לחלק מהלקוחות.

במאי 2015 החלה גם רשות ניירות ערך להתערב בנעשה בחברה ודרשה מטלמור להפסיק את פעילות המסחר לאלתר ואת גיוס המשקיעים. טלמור הגיע עם הרשות לסיכום בעניין - שכפי שהתברר לרשות בדיעבד, טלמור לא כיבד לכאורה. מבדיקת הרשות שנערכה בהמשך עלה כי מאז מאי 2015 ועד להיקלעות יוטרייד לפירוק בדצמבר אותה שנה, גייסה החברה 3.5 מיליון דולר נוספים מלקוחות חדשים, כספים שחלקם הגדול ירד כנראה לטמיון.

על רקע החשדות שהחלו להתעורר, לפיהם טלמור מעל לכאורה בכספי הלקוחות, יצא הבעלים של יוטרייד לקפריסין בספטמבר 2015, ובהמשך נעלמו עקבותיו. בתקופה בה שהה טלמור בחו"ל, מונה המפרק של חברת יוטרייד, עו"ד אלעד עפראי, לכונס נכסים על נכסיו האישיים של טלמור ובין היתר על כל מניותיו בחברות הבינלאומיות שבבעלותו, בהן חברות בקפריסין ובאוסטרליה. לטענת המפרק, טלמור הבריח אל חברות אלה כספים של לקוחות ישראלים.

במקביל, רשות ניירות ערך הודיעה כי טלמור מבוקש לחקירה, והשמועות על מקום הימצאו כללו מדינות שונות. בדיעבד התברר כי הרשות ידעה שטלמור נמצא כל העת בלונדון, שם מתגוררות אמו ואחותו, ושם הוא מחזיק גם בחברות שעיסוקן דומה לזה של יוטרייד.

בסוף פברואר 2016 הגיע טלמור לארץ לצורך חקירתו, לאחר משא-ומתן שניהל מול הרשות. תחילה סיכם טלמור שיגיע לארץ בתחילת פברואר, אבל אז שינה את דעתו והחליט לדחות את שיבתו.

לאחר שרשות ניירות ערך לחצה ואפילו איימה שתפעל להשיג צו הסגרה נגדו, הגיע טלמור לישראל בטיסת שכר רגילה מלונדון. טלמור ירד מהטיסה כאחד האדם, עבר ככולם את ביקורת הדרכונים, נסע לביתו, התקלח, החליף בגדים וארז תיק; ואז - כפי שטלמור ידע שיקרה - דפקו חוקרי רשות ניירות ערך על דלתו, עצרו אותו והביאו אותו לחקירה במשרדי הרשות.

בדצמבר 2018 הוגש כתב האישום בפרשה נגד אביב טלמור, הבעלים והמנכ"ל לשעבר של חברת יוטרייד, נגד רואי קוזין ששימש כאנליסט ראשי ביוטרייד ונגד חברת יוטרייד.

את רשות ניירות ערך ייצגה בערעור עו"ד אפרת ברנר מהמחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה. 

צרו איתנו קשר *5988