התנהגות רעילה מתפשטת: מחקר מצא שמספיק עובד גס רוח אחד כדי להדביק את כל המשרד

פרופ’ גרינשטיין מרצה וחוקר שיווק ויזמות באוניברסיטת Northeastern בבוסטון ו-VU באמסטרדם. כותב בטוויטר על מחקר התנהגותי @AmirGrinstein. יאנה שכטרמן היא יועצת ארגונית ומאמנת מנהלים ומלמדת באוניברסיטת Northeastern בבוסטון yanashechterman.com 

התנהגויות שליליות בעבודה הן הרבה יותר נפוצות ממה שנהוג לחשוב. רבים סבורים שהתנהגויות שליליות הן מופע חיצוני ונדיר במקומות עבודה, אולם למעשה ההפך הוא הנכון. כולנו חווים התנהגות גסת רוח בעבודה. יתרה מכך, סטטיסטית, הסיכוי שלנו לחוות גסות רוח ברמה שבועית במקום העבודה עומד על 50%.

נכון, לא כל ההתנהגויות גסות הרוח קיצוניות וכאלה שקל לשים לב אליהן. רבות מהן יכולות להיחשב אפילו כ"מיקרו-אגרסיביות", שרק אנחנו שמנו לב אליהם, אבל יש להן השפעה שלילית על התחושה ומתברר שהן אף יגדילו את הסבירות שגם אנחנו נידבק בהן ונפנה התנהגויות שליליות קטנות דומות לעמיתינו בעבודה.

התנהגויות ממין זה עלולות להגיע ממנהלים ישירים, מבכירים או מאחרים בעלי מעמד בארגון, אז הן בולטות מאוד ונתפסות כהתנהגויות בעצימות גבוהה. אולם הן יכולות להגיע בדרגות עוצמה שונות גם מחברי צוות, מעמיתים לעבודה, מספקים, מלקוחות ועוד.

חיקוי והשפעה לא מודעת

במאמר שפורסם ב-Journal of applied Psychology ב-2016 מתארים החוקרים פולק, וולום וארז (מאוניברסיטאות פלורידה וצפון קרוליינה) את תופעת גסות הרוח כהצטננות, כזו שחשיפה אליה מדבקת ומעלה את הסיכוי להתנהגות דומה, גם אם באופן לא מודע.

מחקרי שדה בעבר מצאו כי אנחנו מחקים התנהגויות של אנשים סביבנו, במודע או שלא במודע. לא זו בלבד שאנו מחקים בצורה לא מודעת את ההבעות ואת צורת ההתנהגות של הסובבים אותנו, אלא גם את מצבי הרוח שמאחוריהן. זאת ועוד: מתברר שיש לחיקוי זה השפעה אפילו על המחשבות שלנו.

אחד הניסויים המתוארים במאמר נערך בקרב 90 סטודנטים לתואר שני, שהשתתפו בקורס של ניהול משא ומתן. במהלך הקורס התקיימו סימולציות של משא ומתן בין הסטודנטים, ולאחריהן הם התבקשו למלא שאלון על עצמם, על הצד שני ועל ההסכם שאליו הגיעו בסימולציה. השאלון מדד את רמת גסות הרוח שחוו מהאנשים שעמם הם ניהלו את המשא ומתן ואת האופן שזו השפיעה על רמת גסות הרוח שהם גילו בסימולציה הבאה מיד אחריה, אפילו אם התקיימה כעבור שבוע.

החוקרים גילו שאינטראקציה עם אדם גס רוח השפיעה על סימולציית המשא ומתן הבאה. למעשה, הנתונים הראו כי מי שקיים משא ומתן עם אדם שנחווה כגס רוח באינטראקציה הראשונה, נחווה כגס רוח בעצמו באינטראקציה שקיים לאחריה. זאת אומרת שהיה אפקט מדבק, שהרחיב את מופעי גסות הרוח בקרב כל משתתפי הניסוי. אדם אחד שהיה גס רוח יכול להדביק לאורך זמן קבוצה שלמה.

בניסוי נוסף המתואר במאמר המשתתפים חולקו לשני קבוצות. האחת צפתה בסרטון המדמה אינטראקציה שבה אחד מהעובדים עונה בגסות לעובד אחר המבקש ממנו להחליף משמרות, ואילו הקבוצה השנייה צפתה בסרטון שבו העובד עונה לבקשה באופן אדיב.

לאחר מכן שלחו החוקרים למשתתפים אימייל שנשלח כביכול מלקוח, בשלוש גרסאות שונות. שליש קיבלו אימייל גס רוח, שליש אימייל אגרסיבי ושליש אימייל ניטרלי. החוקרים ניסו לבדוק כיצד המשתתפים יענו על המייל.

בניתוח התוצאות נמצא כי המשתתפים שצפו בגרסה גסת הרוח של הסרטון היו עוינים יותר ללקוח גס הרוח מאלו שצפו בגרסה הניטרלית. לא נמצא הבדל בתגובה למייל הניטרלי או האגרסיבי בין שתי הקבוצות. החוקרים מסבירים שהסיבה להידבקות היא שההתנהגות גסת הרוח נתפסת כיותר אפשרית אחרי צפייה באינטראקציה, ולכן קלה לשליפה.

ההתנהגות המותאמת לסביבה

תוצאות הניסויים הוכיחו כי חשיפה להתנהגות גסת רוח, גם בעצימות נמוכה, גורמת לנו באופן בלתי מודע לגלות גסות רוח בעצמנו, ועלולה לייצר סביבה שבה התנהגויות כאלה הן דבר שבשגרה. משום שכשמגיעים לסביבה חדשה, תהליך הלמידה הבלתי מודע שלנו קולט את התגובה החברתית להתנהגויות שליליות, ובאמצעותו אנחנו מפענחים את ההתנהגות המקובלת והמתאימה לסביבה שבה אנו נמצאים.
המחקר מלמד כי כדי למנוע את התופעה השלילית יש לתת את הדעת על התנהגויות כאלה במקום העבודה, שכן השפעתן עלולה להיות מרחיקת לכת. לעיתים קרובות התנהגויות שליליות אינן מטופלות על-ידי מנהלים ועובדים עמיתים, והתעלמות זו היא למעשה הסכמה שבשתיקה, המייצרת תרבות ארגונית רעילה. כמאמר האימרה המפורסמת של גרונרט וויטיקאר: "התרבות הארגונית של כל מקום עבודה מעוצבת על ידי ההתנהגות הגרועה ביותר שההנהלה יכולה לסבול".