בית הדפוס המשפחתי שהוקם יחד עם המדינה והצליח לשרוד 74 שנה

שמעון דנה, תל אביב, בן 73 • אב לשניים וסב לחמישה • בעלים של דפוס ועטי דנה • "מיום שאני מכיר את עצמי אני עובד בבית הדפוס, נושם את ריח העופרת" • גלובס שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז 

שמעון דנה, בעלים של דפוס ועטי דנה / צילום: תמונה פרטית
שמעון דנה, בעלים של דפוס ועטי דנה / צילום: תמונה פרטית

נסים דנה הקים את בית הדפוס שלו ב-1948, שנת הקמת המדינה, ביחד עם שותף. בית הדפוס עבד בתחילה אך ורק עם בנק דיסקונט. כעבור שנה, פתח דנה את בית הדפוס העצמאי שלו בקומה שנייה ברחוב לוינסקי בתל אביב. העסק עבד עם מכונת דפוס אחת ידנית שכדי להדפיס בה צריך היה לפתוח, לשים נייר, להכניס את הפלטה הנכונה, לסגור וחוזר חלילה. בשנת 1951 עזב דנה את רחוב לוינסקי והעביר את בית הדפוס לרחוב יהודה הלוי וכבר מ-1955 התמקד בית הדפוס בציבור עורכי הדין. דפוס דנה קיבל אך ורק עבודות משפטיות של עורכי הדין ושל לשכת עורכי הדין.

במקביל חינך דנה דור שלם של מדפיסים, הוא עבד בשיתוף פעולה עם אורט יד שפירא בתל אביב (התלמידים למדו יום בשבוע ובחמשת הימים הנותרים עבדו בבתי דפוס). הרצל עיוואן (67), היום אחד השותפים, התחיל כחניך של דנה ובתום שירותו הצבאי חזר לעבוד בבית הדפוס. לקראת סוף שנות ה-80 נכנס הרצל כשותף בבית הדפוס ועד היום הוא מנהל את המקום.

בין לבין, סביבות שנת 1976 הקים בנו של דנה, שמעון (73) חנות סיטונאית למכשירי כתיבה לעורכי דין וציוד משלים למשרד ולבית ובית הדפוס עבר למקומו הנוכחי ברחוב דיזינגוף 76 במקום המחסן של העסק.

שמעון מספר כי "מיום שאני מכיר את עצמי אני עובד בבית הדפוס, נושם את ריח העופרת. בשנת 1972, לפני מלחמת יום הכיפורים קניתי מכונת דפוס שהוספנו והתחלתי לעבוד כסטודנט בבית הדפוס. במלחמת יום הכיפורים גויסתי למשך 150 ימים וכשהשתחררתי בפסח, החלפתי את מסלול הלימודים והתחלתי לעבוד באופן קבע בבית הדפוס ביהודה הלוי עד שעברנו לדיזינגוף".

לדבריו, "בשנת 1977 התחלתי לייבא עטים לישראל, היום אני היחיד בארץ שמתקן ומשפץ עטים נובעים".

דפוס דנה, שהוקם ביחד עם המדינה, הוא מבתי הדפוס הוותיקים ביותר בישראל ונשאר קטן ומשפחתי - עובדים בו כשלושה עד חמישה אנשים - היתרון של המקום הוא באיכות ובאהבה של האנשים לדפוס. את מלחמות ישראל הוא הרגיש פחות כי נסים סיים את שירותו הצבאי ב-1956 ולאחר מכן ניהל את המקום גם כששמעון בנו גויס למלחמת יום הכיפורים. בית הדפוס שנחשב ברבבות השנים לבית הדפוס של עורכי הדין לא סבל ממשברים כלכליים כאלו ואחרים שפקדו את המדינה, כיוון שתמיד היה צורך במסמכים משפטיים. כשהתחילו להיכנס תוכנות משפטיות, בתחילת שנות ה-90, בית הדפוס היה צריך לשנות את פניו: "הבאתי את אחד ממחשבי ה-MEC כאשר המדפסת לבדה עלתה כ-10,000 שקלים, אנשים חשבו שהשתגעתי, ומאז ועד היום אנו מקבלים הזמנות מיוחדות: אירועים, תפריטים, כרטיסי ביקור וכיוב'".

גם כשהקורונה הגיעה, היא לא שברה את העסק: "מבחינת חנות העטים הכל עבר לאינטרנט והיה שקט נפשי. הרצל היה מגיע כל בוקר ופותח את בית הדפוס להדפסות של הזמנות שונות, תפריטים take away ועוד דברים. תקופת הקורונה היתה תקופה של שקל נפשי מבחינתנו".

"לגבי העתיד", הוא אומר "לא בטוח כמה עסקים מהסוג הזה ימשיכו לשרדו, כשהדיגיטל הולך וגובר לצערי כשהרצל יחליט שהוא הולך דפוס דנה יסגר. אני מקווה שזה ייקח עוד שנים רבות. לגבי חנות העטים אני מאמין שתמיד יהיו אנשים שירכשו עטי יוקרה בדיוק כמו שעוני יוקרה".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il