לושה | בלעדי

"הקימו בסתר חברה חדשה": תביעת ענק נגד היוניקורן הישראלי לושה

בתביעה, שהוגשה ע"י קרן ההון-סיכון פלאס ונצ'רס ואורן אבוקסיס, נתבעים חברת לושה מערכות והיזמים אסף אייזנשטיין, אשתו ענת אייזנשטיין ויוני צרויה, בטענה כי האחרונים פעלו במחשכים על-מנת להיפטר מהתובעים וליטול את חלקם במיזם שפותח בחברה • לושה: "נראה כי מדובר ב'שיטת מצליח' של משקיע הון-סיכון לרכוב על ההצלחה שלנו"

יוני צרויה ואסף אייזנשטיין / צילום: יח''צ
יוני צרויה ואסף אייזנשטיין / צילום: יח''צ

תביעה חסרת תקדים הוגשה לבית המשפט הכלכלי בתל אביב נגד היוניקורן הישראלי לושה, שגייס לפני כחצי שנה 205 מיליון דולר לפי שווי של 1.5 מיליארד דולר. בתביעה שהוגשה על-ידי קרן ההון-סיכון פלאס ונצ'רס ואורן אבוקסיס, נתבעים חברת לושה מערכות והיזמים אסף אייזנשטיין, אשתו ענת אייזנשטיין ויוני צרויה. בתביעה נדרש להצהיר כי פלאס ונצ'רס ואבוקסיס זכאים ל-35% ממניות החברה וזכיותיה.

כתב התביעה הוגש באמצעות עורכי הדין זוהר לנדה, אייל נחשון, דנה בוקשטיין ונעמה בן ארוש משה ממשרד ברנע ג'פה לנדה. על-פי הנטען, אסף, יוני ועינת הגו במרמה ומאחורי גבם של התובעים מהלך אשר נועד לנשל את התובעים מפירות השקעתם ומהחזקותיהם, להציג להם מצגי שווא ולגזול מהם מיזם ומוצר מבטיחים ומשגשגים בהם השקיעו, לרבות את זכויותיהם לפתח את המיזם והמוצר, לסחור בהם וליהנות מרווחיהם.

בכתב התביעה מצוין כי התובעים השקיעו מיליוני שקלים בחברת נטע אייזנשטיין והחזיקו במצטבר בכ-35% ממניותיה וזכויותיה. התובעים עשו כן מתוך אמונה במוצרי החברה, בחזון שלה וביזם העומד בראשה, אסף אייזנשטיין. בתקופה הרלוונטית התמקדה החברה, בין היתר, בפיתוח מוצר המכונה Network Monkey - תוסף לדפדפן שבאמצעות ניטור ודליית נתונים מפלטפורמות אינטרנטיות, סייע למשתמש באיתור אוכלוסיות רלוונטיות לצרכיו.

בפועל, בתצורתו האחרונה מחודש מרץ 2016 נועד המוצר Network Monkey בעיקר על-מנת לשמש כתוסף לדפדפן המאפשר למשתמש במוצר, הגולש באתר LinkedIn, לאתר קהלים הרלוונטיים עבורו ולקבל את פרטיהם האישיים (כגון מספר טלפון וכתובת דואר אלקטרוני). המוצר נועד אז בעיקר לשימושם של מגייסי כוח-אדם התרים אחר מועמדים פוטנציאליים למשרות.

בתביעה נכתב כי במשך כארבע שנים ועד לתחילת 2016 תמכו התובעים בחברה ובאסף, ופעלו בצוותא במטרה לממש, לפתח, ליישם ולקדם את חזון החברה ואת יעדיה המשתנים, כמו גם את המיזם ואת המוצר החדשני והמבטיח שקידמה. במרוצת השנים השקיעו התובעים את כספיהם במיזם, בהתאם לדרישותיו של אסף - מי שהיה היזם, דירקטור, מנכ"ל החברה והרוח החיה בה, תוך שהם מסתמכים על מצגיו ונותנים בו אמון מלא. מלבד כספם, השקיעו התובעים בחברה גם מזמנם וניסיונם וייעצו לאסף. 

"פעל במחשכים" 

"רק בדיעבד התברר לתובעים, לתדהמתם, כי בעוד הם מזרימים מכספם ומקדישים משאבים לחברה על-פי דרישותיו של אסף, אסף פעל במחשכים ומאחורי גבם, יחד עם רעייתו, על-מנת 'להיפטר' מהתובעים, ליטול את חלקם במיזם ולתור אחר הזדמנויות להמשיך ולממש את הפוטנציאל הגלום במיזם, על חשבונם של התובעים. עוד גילו התובעים כי בשלב מסוים קשר אסף קשר עם יוני צרויה במטרה לנשל, לסלק, להדיר ולגזול את המיזם והמוצר במלואם מהתובעים ומיתר משקיעי החברה".

כך, נטען, התברר לתובעים בדיעבד כי בתחילת שנת 2016, באותם ימים שבהם הציג אסף לתובעים מצגי שווא כוזבים כאילו החברה, המיזם והמוצר מוצו והגיעו לסוף דרכם, חבר אסף ליוני צרויה, ויחד הם החלו בדרך משותפת שבמרכזה המיזם והמוצר. "השניים הקימו, בסתר, חברה חדשה - תוך הסתרת היותם בעלי מניותיה - ולמסגרת תאגידית זו העבירו השניים את המוצר ואת המיזם".

עוד נטען כי "אסף ויוני עשו שימוש בתוכנית העסקית העומדת ביסוד המיזם; השניים גזלו את סודותיה המסחריים של החברה ואת הטכנולוגיה העומדת ביסודה, לרבות את קוד המקור של מוצר הדגל שלה; השניים עשו שימוש באנשי מפתח של החברה, אשר עברו בסתר להיות מועסקים ב'מיזם החדש'; השניים פעלו לפי אותם יעדים, רעיונות, משתמשים, לקוחות, תוכניות אסטרטגיות ואפשרויות פיתוח שנולדו בחברה; השניים אף עשו שימוש בכספי התובעים, אשר הוזרמו מלכתחילה על-מנת לממן את מיזמי החברה ומוצריה".

כלומר, אייזנשטיין ורעייתו עינת יחד עם יוני צרויה פעלו על-פי הנטען בכתב התביעה על-מנת לגזול את המיזם ולהעתיקו למסגרת תאגידית אחרת שלא תכלול את המשקיעים ותדיר אותם.

בתביעה נכתב כי הקוד של נועד למטרה זהה ומבוסס על קוד זהה שעבר טשטוש והסוואה. למותר לציין כי לתובעים לא היה מושג כי כך אכן נעשה. בהמשך החל אסף, באמצעות שורה נוספת של מצגי שווא ופעולות פסולות ובסיוע רעייתו, שכיהנה אף היא כדירקטורית בחברה, לנסות ולדחוף לפירוקה ולחיסולה של חברת נטע אייזנשטיין, תוך הסתרת עובדות מהותיות מעיני התובעים והולכתם שולל. 

בעקבות פרסום בגלובס 

על-פי הנטען בכתב התביעה, קרן הון-הסיכון החלה לחשוד כי נפלה קורבן לתרמית על רקע פרסום בגלובס בו תיאר אייזנשטיין את פעילות החברה, וכך התוודעו התובעים לפעילותה של חברת לושה. "לאחר בדיקת אופי פעילותה של לושה ומוצריה, והתחקות אחר התבטאויותיהם הפומביות של הנתבעים, התחוורה לתובעים תמונה עגומה שממנה עולה כי הם רומו והולכו שולל וכי נכסיהם נגזלו על-ידי הנתבעים, יזמים גסי-רוח וגבי-לב".

לאור זאת, התובעים דורשים להצהיר כי קניינה הרוחני של לושה ומוצריה, לרבות הטכנולוגיה שעל בסיסה פועל תוסף Lusha, קוד המקור של התוסף, המחקר והפיתוח שהובילו לפיתוחו, רשימת לקוחות החברה, סודותיה המסחריים והמצאותיה, השירותים הניתנים על-ידה והזכות ליהנות מפירותיהם, יסודם ומקורם בקניינה הרוחני ומוצריה של חברת נטע אייזנשטיין, ואלה נגזלו מבעלי מניותיה של חברת נטע אייזנשטיין על-ידי הנתבעים; וכן לקבוע כי התובעים, אשר החזיקו ב-32.9% וב-3.1% ממניות חברת נטע אייזנשטיין, זכאים להירשם כבעלים של 32.9% ו-3.1% מכל מניותיהם ומזכויותיהם של הנתבעים בחברת לושה, בחברת לושה ארה"ב ובכל תאגיד שהוקם או יוקם על-ידם בקשר עם המיזם או המוצר.

עוד דורשת פלאס ונצ'רס כי בית המשפט יצהיר כי הא זכאית למנות דירקטור מטעמה בחברת לושה. 

"משחק כפול" 

בכתב התביעה מצוין כי ב-18 למרץ 2016 הוציאה חברת אייזנשטיין  את הגרסה האחרונה של המוצר Network Monkey. ככל הגרסאות, גם גרסה זו הועלתה לחנות התוספים של דפדפן Google Chrome, ובדיעבד התברר כי באותו היום ממש הועלתה לחנות התוספים של דפדפן Google Chrome גרסה של מוצר זהה המכונה Lusha. מוצר זה, כך למדו התובעים לאחרונה, "פותח" (הועתק) על-ידי אסף ועל-ידי צוות הפיתוח והשיווק של חברת נטע אייזנשטיין, אך הדבר נעשה במסגרת תאגידית אחרת וחשאית, ודבר קיומו מעולם לא נמסר לתובעים והועלם מהם.

לטענת קרן הון-הסיכון, בעקבות פעולות חקירה התברר להם כי מתחילת 2016 החל אסף "לשחק" משחק כפול, כאשר מצד אחד הוא פועל במסגרת תפקידיו הרבים בחברת נטע אייזנשטיין ומציג לתובעים מצגי שווא כאילו חברה זו מגיעה לסוף דרכה ויש לפרקה; ומן הצד השני הוא פועל במחשכים יחד עם רעייתו על-מנת להעביר את המיזם המשותף וליצוק אותו אל תוך מסגרת תאגידית חדשה אותה הקים יחד עם יוני.

על-פי הנטען, אסף יוני היו מודעים לחומרת מעשיהם, ומשום כך בחרו להסוות ולטשטש את זהותם כבעלי התוסף המועתק, ופעלו משך תקופה ארוכה "מתחת לרדאר".  כך, כחלק מהקנוניה שרקמו אסף ויוני, ביום 22.5.2016 הקים אסף את חברת "לושה מערכות בע"מ". כחלק ממהלך הסוואה נוסף, מניותיה של חברה זו לא הוחזקו במישרין ועל שמם של שני ה"יזמים", אלא הוחזקו בנאמנות, אצל י.ד.ח נאמנויות בע"מ. בדיעבד התברר לתובעים כי מניות החברה הוחזקו בנאמנות 50-50 עבור אסף ויוני יחדיו. לימים מוזגה חברה זו יחד עם חברה נוספת בשם YT DEV LTD, שהייתה בבעלותו של יוני צרויה.

"תרחיש של העתק/הדבק"

התביעה מתבססת גם על חוות-דעת מומחה, הקובעת כי המהות הפונקציונאלית, ממשק המשתמש וקוד צד המשתמש של שתי התוכנות דומים עד זהים לחלוטין, וכי "אין שום סיכוי להגיע למידת זהות שכזו בתרחיש שבו מפתחים את המערכת 'החדשה' מאפס... אין כאן ספק שמדובר בתרחיש של 'העתק/הדבק' של פרויקט התוכנה הישן".

אם לא די בכך, המומחה, גיא רונן, טען כי במקומות בהם קיים שוני מינורי בין התוכנות, הרי שזה נעשה אך ורק לשם טשטוש הגזילה. כך למשל, המומחה מצביע בחוות-דעתו על "ניסיון "לטשטש" את עובדת ההעתקה על-ידי הוספה של התחילית/סופית lusha לשמות של אלמנטים, וזאת ללא צידוק לוגי.

"על-מנת להשלים את מזימתם פעלו אסף ויוני, יחד עם עינת (אשר כזכור שימשה אף היא כדירקטורית בחברת נטע אייזנשטיין), על-מנת 'להיפטר' מהתובעים מבלי לעורר את חשדם. בהתאם, בשלב זה החל אסף לעשות כל שביכולתו, תוך ניצול מעמדו ותפקידיו בחברת נטע אייזנשטיין, על-מנת לשכנע את משקיעי החברה ונציגיהם בדירקטוריון, ובהם גם התובעים, לפרק את חברת נטע אייזנשטיין ולהביא לכדי חיסולה. זאת עשה אסף בדרך של טרפוד עסקאות וסיכול הזדמנויות עסקיות בניגוד לטובת החברה, ותוך הצגת מצגי שווא ביחס לעתידה".

כאמור, כתב התביעה מציין כי קרן הון-הסיכון גילתה כי נפלה קורבן לתרמית רק בעקבות כתבות עיתונאיות בגלובס שסקרו את חברת לושה וראיינו את מנכ"ל החברה אסף אייזנשטיין. "בחודש דצמבר 2021 נתקלו התובעים בכתבה במוסף גלובס שכותרתה 'קיבלנו מלא מיילים מקרנות ואמרנו - לא תודה: הסטארט-אפים שלא רוצים משקיעים'.

"התובעים נדהמו לגלות כי במסגרת הכתבה מתראיין לא אחר ממר אסף אייזנשטיין, השוטח את משנתו בקשר עם יחס בין יזמים ומשקיעים. אסף מוצג בכתבה כמי שעומד בראש המיזם לושה וכ'מי שבעצמו התנהל ללא מימון חיצוני עד לפני חצי שנה בלבד'".

בהערת אגב, נציין כי במשרדי חברת לושה צולמו מערכוני "ארץ נהדרת" הפארודיים על חברת Webos ועל תעשיית ההייטק הישראלית. נראה כי התביעה הנוכחית ייחודית לא פחות אך משעשעת הרבה הרבה פחות. 

לושה: "שיטת מצליח" 

מחברת לושה נמסר בתגובה: "התביעה התקבלה לפני זמן קצר, וכבר מעיון ראשוני אנו למדים כי היא עוסקת בתהליך סגירת חברת Network Monkey, ואין לה קשר לחברת לושה או ליוני צרויה.

"המוצר של לושה נבנה על בסיס קניין רוחני עצמאי ועבודה קשה של יזמי החברה ומאות עובדיה בישראל ובעולם לאורך שנים. נראה כי מדובר ב'שיטת מצליח' של משקיע הון-סיכון לרכוב על הצלחת לושה, על אף שמעולם לא היה קשר בין חברת לושה לבין התובעים".

צרו איתנו קשר *5988