מחקר חדש קובע: ישיבות וירטואליות לא טובות לסיעור מוחות

חוקרים גילו כי הצורך למקד את המבט במסך כדי לתקשר עם המשתתפים האחרים בפגישה פוגע ביצירתיות

המיקוד במסך בלבד מגביל את התהליך האסוציאטיבי / צילום: Shutterstock, Kite_rin
המיקוד במסך בלבד מגביל את התהליך האסוציאטיבי / צילום: Shutterstock, Kite_rin

האפשרות לקיים פגישות אונליין ללא ספק ייעלה את העבודה תחת מגבלות הקורונה, וכך הפכו כלי העבודה הווירטואליים, ובראשם זום, לכלי עבודה גם בשגרה. אלא שלצד היתרונות הגדולים והנגישות שהכלי הזה מספק, הוא לא חף מחסרונות.

מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי Nature מגלה שבפגישות עבודה המתקיימות אונליין נפגע אחד היתרונות החשובים של התכנסות יחד - האפשרות לסיעור מוחות, וזאת בהשוואה לפגישות פיזיות המתקיימות פנים אל פנים. הפגיעה היא בכמות הרעיונות וגם ביצירתיות.

מיקוד במסך פוגע באסוציאטיביות

המחקר, שביצעו חוקרים מבתי הספר לעסקים באוניברסיטאות קולומביה וסטנפורד, מצביע על כך שהתהליך האסוציאטיבי שתורם להעלאת רעיונות מצטמצם ונפגע כאשר המשתתפים במפגש שוהים במרחב שונה, ובמיוחד כאשר הם נאלצים להתמקד בנקודה אחת במרחב - במקרה של פגישות זום, המשתתפים מתמקדים במסך כדי לראות את המשתתפים האחרים.

החוקרים טוענים שהמיקוד במסך בלבד מגביל את התהליך האסוציאטיבי. לעומת זאת, כאשר קבוצה יושבת יחד בחדר, יש לחבריה יותר הזדמנויות לבהייה ופיזור מבט - ובעקבות זאת גם פיזור מחשבות, שהוא הבסיס להעלאת רעיונות מגוונים בקרב הנוכחים, וליצירתיות שלהם.

כדי לבחון את השפעת הפגישות הווירטואליות על תהליך סיעור המוחות, השוו החוקרים בין זוגות וצוותים שניהלו פגישה וירטואלית לזוגות וצוותים שנפגשו באותו מרחב. מספר הרעיונות שהועלו בפגישות מרחוק היה נמוך יותר מאלה שהועלו במרחב משותף.

בהמשך נבדק מיקוד המבט של המשתתפים בפגישות. במפגש אונליין הרבו המשתתפים להביט בדובר מולם, דבר שלא קרה במרחב המשותף. בפגישות פיזיות, המבט "ברח" למקומות שונים בחדר, וזה תרם למידת היצירתיות וחופש המחשבה.

מעלים רעיונות דומים זה לזה

חיזוק נוסף להנחות המחקר התקבל כאשר נבדק המגוון והשוני בין הרעיונות שהתקבלו. הרעיונות שכן עלו בפגישה וירטואלית היו דומים זה לזה ונבעו זה מזה, ואילו בפגישות פנים אל פנים התקבל מגוון רחב הרבה יותר, דבר שתרם ליצירתיות.

החוקרים בדקו אם הדבר נובע מכך שבאותו מרחב, תחושת החיבור והאמון בין חברי הקבוצה גבוהה יותר מאשר בפגישות וירטואליות, אבל הם גילו שדווקא בעניין הזה לא היו הבדלים משמעותיים במידת האמון שרחשו חברי הצוות זה לזה, בין שהפגישות התקיימו באופן וירטואלי ובין שהן התקיימו באותו מרחב. גם היכולת לקיים קשר עין בין המשתתפים ולנהל תקשורת צוותית שבה כל דובר או דוברת יודע מתי תורו לדבר לא התגלו כבעלי השפעה על מספר הרעיונות שעלו ובעיקר לא על איכות סיעור המוחות והיצירתיות שלו.

מהמחקר עלתה מסקנה נוספת: בפגישות וירטואליות אמנם נפגעת היכולת להעלות רעיונות חדשים ולנהל סיעור מוחות יחד, אבל הן עדיין יעילות כשהמשתתפים רק צריכים  לברור רעיונות ולבחור בזה שמתאים להם. 

צרו איתנו קשר *5988